שפתי כהן על התורה, דברים כט:יח

1והיה בשמעו את דברי האלה וגו'. יאמר אם יש בו שרש פורה ראש ולענה בשמעו את דברי לא אמר את האלה אלא את דברי האלה שהקב"ה לא יספיק בידו שיבין תוכיות האלה, שהיא האהבה שהיא מסותרת כמ"ש, כדי לשוב מרשעו. והתברך בלבבו, יברך עצמו לומר שלום יהיה לי, כי בשרירות, לשון שררה שהוא הולך בשררה, וזו התוכחה היא שפלות והכנעה והוא אינו רוצה ליכנע, ואומר אינו רצה הקב"ה להכניענו לא היה נותן לי כל זה העושר וכל זה הכבוד, א"כ אלי אתנהג בה עד שאוסיף וארוה עצמי מהנאות העולם ולא אצמא ואענה עצמי משום הנחה שבעולם כל עוד שאני צמא ומתאוה לה, ואחר שארוה צמאי שהן ימי הזקנה אשוב, ע"ד אחטא ואשוב, לז"א לא יאבה ה' סלוח לו, ולא יעלה על דעתו לומר שבמחשבה לבד אמר כן ואינו מצרף מחשבה למעשה, אלא כי אז יעשן אף ה' וגו':

2וכתב הרמב"ן והתברך בלבבו לאמר, כאשר יראה האחרים מתקללים באלות האלה הוא במחשבתו יתברך לומר ארוה את הצמאה, הרשע מתהלל במפעלים רעים ואומר ללכת בחוזק לבו כדי שיוסיף צמאון בנפשו שהיתה רוה, כלומר שבעה מתאוות פעולות העבירה ההיא, ויחזיר אותה צמאה בהלוכו חזק בתאוות ובמחשבות רעות תמיד כל היום, וכל שהוא רוצה לנהוג המנהג הזה ולרדוף אחר תאוותיו ומשביע נפשו מהם יותר ירעב להם, כי זה משפטן וזה דרכם, גם מן הידוע כי הלב באדם שורש הגוף והמחשבות ענפים והמעשים פירות וכל יצר מחשבות לבו של רשע רק רע כל היום לא ימיש מעשות פרי רע ומר, ואז אם אינו מוציא מחשבתו לפועל הנה הוא נענש על המחשבה בלב, ולזה כיון שלמה ע"ה במה שאמר לב שמח ייטיב פנים ובעצבת לב רוח נכאה, ביאר שלא יקל בעיני האדם ענין המחשבה שהרי שמחת הגוף ועצבונו תלויות במחשבה, וא"כ הרי המחשבה שהיא מן הלב יוצאה לפועל ומתגלית בגוף האדם. ומעתה יתבונן האדם בעצמו גודל שכרו אם ישמח במצוה וגודל עונשו אם ישמח בעבירה, וכן במדת העצבון גדול שכרו ועונשו, וזהו שאז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה, לפי שהרהור יצא לידי פעולה ומתגלה בגוף, ועל כן יהיה קשה מעבירה בלא הרהור, שהרי בזה הרהור ופעולה ובזה פעולה בלא הרהור, והמאמר הזה לרז"ל גדול הערך מאד ורבו בו הפירושים. ועוד פירשו בו הרהורי עבירה קשים מעבירה, קשה לפרוש, כי הגלות המחשבה מביא אדם לידי עבירה, ועוד פירשו הרהורי עבירה קשים על הנפש מעבירה עצמה, לפי שההרהור תלוי בלב והנפש משכנה בלב, ועל כן כשהוא מטמא אותה במחשבה רעה קשה יותר מן העבירה עצמה, כי העובר עבירה אין מחשבתו כל כך טרוד. ועוד פירשו הרהורי עבירה קשים מעבירה, כי המחשב לעשות עבירה אחת כגון לגזול או לגנוב או לבא על אחת מן העריות יחשוב בלבו אם יבא אדם כנגדי אכנו או אהרגנו שאשלים חפצי, ונמצא כשגנב או כשגזל או בא על הערוה ועשה עבירה אחת, ואצל ההרהור עשה כמה עבירות שהרהר להכות או להרוג, וכן אמר כאן אשר לבבו פונה מעם ה', הרי שעבר על אל תפנו אל האלילים, ואז"ל אל תפנו אל מדעתכם. ללכת לעבוד, ללכת עבר על והלכת בדרכיו. לעבוד עבר על ואותו תעבוד. את אלהי הגוים, בלשון רבים, לומר לא ע"ז אחת אלא רבים, כל זה היה במחשבה שכן אמר אשר לבבו פונה וגו' הרי העבירה אחת ובמחשבה כמה עבירות עוד נראה שהרהור משמש במלך שהוא הלב והעבירה היא באיברים שהם העבדים, ואינו דומה משמש במלך כמשמש בעבד, כי מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים, א"כ כשהרהר בלב שהוא המלך טימא כל איברי הגוף שהן העבדים שהן כפויים לו, אמנם כשעושה עבירה באבר מהאיברים, הלב ושאר איברים אינן כפויים לאותו אבר שעשה העבירה, והוא לבדו ישא, ולזה הזהירה תורה ולא תתורו אחרי לבבכם קודם, שאחר שחשב בלב והסכים לעשות מוכרח העבד לעשות. וכתב ר' בחיי ז"ל ואם ישאל השואל היאך יענש הכתוב על ההרהור בלא מעשה, ע"ש: