שפתי כהן על התורה, דברים כט:ט

1אתם נצבים היום כלכם וגו'. במעמד הר סיני נאמר ויתיצבו בתחתית ההר, והיה שם עמכם ערב רב, לזה בתחתית ההר, אבל עתה שמתו מהם במגפה ומהם בתבערה ובמסה ובקברות התאוה עתה יש לכם הצבה וקיום. כולכם, שאין בכם שום ערבוב. ראשיכם שבטיכם וגו' כל איש, כלומר הכל הם מישראל. טפכם נשיכם, במדבר היו הטף מחוברים עם טף של ערב רב, וכן הנשים וכן הגרים, אבל עתה טפכם נשיכם, הטף והנשים הם אצליכם אין להם ממי ללמוד, וגרך הגרים הם בקרב מחניך, אינם במחניך, אלא בקרב כלומר קרוב למחניך, ואפי' אלו לא הייתי מניחם אלא בשביל שיש להם צורך כדי להיותם חוטבי עצים לכם כדי שלא תטרדו מהלימוד, א"כ אתם נצבים היום, אם כן מהיום והלאה יש לכם הצבה וקיום שנכנסתם בברית, וארז"ל העכו"ם כשבאין היסורין מבעטין בהם ואינם מזכירין שמו של הקב"ה שנאמר שפוך חמתך וגו' אשר לא ידעוך, פי' כשאתה שופך חמתך שהן היסורין לא ידעוך ולא קורין בשמך, אבל ישראל כשיסורין באין עליהם נכנעים שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, אמר הקב"ה הקללות מעמידין אתכם, למען נסותך להטיבך באחריתך, לכך נאמר אתם נצבים ע"כ. לזה נסמכה פרשה זו לקללות לומר שבייסורין אתם קיימין, כמו שארז"ל נאמר ברית במלח ונאמר ברית בייסורין כמו שהמלח מקיים את הבשר כן הייסורין מקיימין אתכם. נצבים היום כדי שתהיו לפני ה' אלהיכם, זהו להטיבך באחריתך שהוא עוה"ב, שתהיו באותו עולם כתות כתות, זהו ראשיכם שבטיכם וגו', מחוטב. עציך, שגם חסידי אומות העולם יש חלק לעוה"ב כשעושין חסד עם ישראל. ורש"י ז"ל כתב מחוטב עציך, מלמד שבאו גבעונים להתגייר כו' ע"ש. וע"ז י"ל מפני שהקב"ה אינה למשה לפי שקבל ערב רב ואמר לו לך רד כי שחת עמך, איך יקבל עוד, ובפרט מהגבעונים שנאמר עליהם לא תחיה כל נשמה והיתה סיבה מאתו ית' כמו שאמר, וצריך עיון. כן מצאתי כתוב, וממנו למד יהושע ודוד:

2ובמדרש אתם נצבים היום, מה היום מאפיל ומאיר כן אפילה שלכם עתידה להאיר ע"כ. הכונה לומר שזה העולם דומה ללילה., ואע"פ שיבאו עליהם צרות רבות ורעות הכל הוא לטובתם, כי ששת ימי בראשית לא היה בהן לילה והיו שני מאורות גדולים, וכה"א והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, הם שבעה ימי בראשית, ועון אדם גרם והיה לילה, שכן ארז"ל כשבא מוצאי שבת והחשיך העולם אמר אוי לי שהחשיך עולם בעדי, א"כ זה גרם להיות הלילה קודם ליום, ועיקר היום הוא היום לא הלילה, שהוא עוה"ב, לזה אמר אפילה שלכם עתידה להאיר, ואמר שלכם שהעולם נברא בשביל ישראל, שנאמר בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית, א"כ העיקר הוא היום, לא יעשו חשבון מהלילה, וא"ל כן לפי שראה שעתיד לבא עליהם כמה גליות וכמה שמדות, ואמר ברמז מחוטב עציך כמו שאמר המקונן מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו, אמר במדרש פעם אחת עלו המציקים ונטלו אכלם ויינם ומימיהם וחזרו ומכרום להם, אמרו אוי לנו שנתקיים בנו מימינו בכסף שתינו, זהו שאמר מחוטב עציך, יבא זמן שיקחו העצים שלך וימכרו אותם לך, וכן המים של בורותיכם ישאבו אותם ויחזרו וימכרום לך, עכ"ז יחזק לבבכם, כי כל זה הוא לנסות אתכם כמו שאמר להם בברית הר סיני לנסות אתכם בא האלהים וגו', ולזה מחטב כתיב חטבו לעצמן, וכן במים שאב כתיב ששאבו לעצמן כאילו הן שלו וחוזר ומוכרו לך, זהו חטב עציך ולא כתיב מחטב עצים כמו שאמר יהושע חוטבי עצים ושואבי מים, והכונה כמו שאמרתי כדי לחזק לבן של ישראל שיראו הגליות והגזרות הבאות עליהן שימתינו לאור הבוקר, כמו שאמר דהמע"ה נפשי לה' משומרים לבקר שומרים לבקר, לפי שאמר קודם קויתי ה' קותה נפשי, אמר ב"פ קויתי קותה אמר דוד אע"פ שאמר לי נתן גם ה' העביר חטאתך עם כל זה איני מקוה אלא לסליחתך שתהא סליחה גמורה, לפי שאמר העביר חטאתך ולא תמות ולא אמר כפר חטאתך, ועם כל זה אני מקוה וחוזר ומקוה שהוא יכפר ומיחל לדברו שיאמר לי בפירוש מחול לך, ואע"פ שאמר מחול לך כמו שאמרו בפרק במה מדליקין א"ר יהודה אמר רב מאי דכתיב עשה עמי אות לטובה ע"ש, ולזה היה כל ימיו בתענית ובבכי ואמר לולא האמנתי לראות כמו שאמר בברכות פרק קמא תאנא משמיה דרב יוסף למה נקוד על לולא אמר דוד לפני הקב"ה, רבש"ע מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא, אבל איני יודע אם יש לי חלק עמהם. ולדברו הוחלתי, לדבור שאמר בחייך איני עושה בחיי בנך אני עושה, זהו לדברו שהוא לשון קושי עם כל זה הוחלתי שיעשה בחיי בני, אמר דוד ממי למדתי זה לקוות קווי אחר קווי כמו שאמר גם כן קוה קויתי ה', משומרים לבקר, אותם שהם שומרים ומצפים לבקרו של משיח, ואע"פ שרואים כמה אותות וחוזרים וגולים ומצפים, זהו שומרים לבקר. א"כ זה רמז להם משה באומרו אתם נצבים היום, כמו היום שמאפיל וחוזר ומאיר. ולמה היה זה בערבות מואב לפי כשנתן הקב"ה התורה לישראל אמר להם הביאו לכם ערבים אמרו הרי בנינו ערבים בנו, כמו שדרשו על פסוק אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך וגו' ורעי את גדיותך על משכנות הרועים, והאבות שקבלו את התורה מתו, לזה הערבים שהן הבנים צריך לכרות עמהם ברית, זהו ערבות מואב, שיצאו ערבים על אביהם, ועוד בערבות מואב כמו שבדברות נתנו במדבר, כמו שארז"ל למה נתנה תורה במדבר לומר שיעשה אדם עצמו כמדבר הזה שהכל דשים בו, לזה היו דברות שניות בערבות מואב. עוד היה בערבות מואב כדי להודיעם שבזכות התורה הם נכנסים לארץ, כמו שאמר ושמרת את מצית ה' וסמיך ליה כי ה' מביאך אל ארץ טובה, והכל היה על פי הדבור שרצה הקב"ה שתנתן התורה בחוצה לארץ, שאילו נתנה בארץ לא היה לישראל הצלה לצאת או לברוח ולמצוא מנוח ובית מבטח כשחטאו או לצאת מירושלים, לזה היו דברות ראשונות ושניות בחוצה לארץ כדי שימצאו להם בית מנוח וכדי שתגלה עמהם השכינה לומר שאע"פ שיצאו מן הארץ הם חייבין בתלמוד תורה ובזה ימצאו להם בית מנוח: