שפתי כהן על התורה, דברים ג:כד

1ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך. אז"ל על פסוק אני אעביר כל טובי על פניך, באותה שעה הראה הקב"ה למשה את כל האוצרות של מתן שכר שהם מתוקנים לצדיקים והוא אומר אוצר זה של מי הוא, והוא אומר של עושי מצות, והאוצר הזה של מגדלי יתומים, ואוצר זה של גבאי צדקה, וכן כל אוצר ואוצר, אח"כ ראה אוצר גדול, אמר אוצר זה של מי הוא אמר לו מי שיש לו אני נותן לו משכרו ואם אין לו אני נותן לו חנם מזה האוצר, שנאמר וחנותי את אשר אחון. לזה משה עומד ושואל שיתן לו חנם מזה האוצר. זהו ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, לאמר לדורות שלא ישאלו אלא מתנת חנם, שאין להם לתלות במעשיהם כשיעריך האדם עצמו באותה מצוה שעשה ימצא רובה ופעמים כולה נעשית על ידו ית' שהוא נתן לו כח ויכולת והזמינה לידו והקדים לו המעות עד שעשאה, על דרך מי הקדימני ואשלם, לזה משה עומד ושואל מתנת חנם. אם משה שואל חנם כל שכן שאר בני אדם. אם כן אמר משה אתה החלות להראות את עבדך מי עכב על ידך להראות לי אוצר של חנם, ולא עוד אלא את עבדך והעבד אין האדון מראה לו בית גנזיו ודאי לא הראיתני אלא כדי שאשאל ממנו:

2ובמדרש דרשו אתה החלות מלשון התרה לא יחל דברו, זה לשונו, אתה החלות החלת את השבועה כתבת בתורה זובח לאלהים יחרם ובניך עבדו ע"ז ובקשתי עליהם רחמים וסלחת, אתה החלת את השבועה ע"כ. והשבועה היא החרם בו אלה בו שבועה, ודרשוהו כן לפי שכתוב חסר יו"ד החלות, ולא כתיב החילות, לזה דרשוהו בלשון התרה:

3עוד דרשו ז"ל שאמר משה אתה התרת את נדרי בשעה שאמרת לי לך הוצא את עמי ממצרים, אמרתי לפניך איני יכול שכבר נשבעתי ליתרו חמי שאיני זז מאצלו, שנאמר ויואל משה לשבת את האיש, ואין אלה אלא לשון שבועה שנאמר ויואל שאול:

4עוד אמר במדרש אמר משה לפני הקב"ה למה איני נכנס לפי שאמרתי שמעו נא המורים אתה החלות תחילה שאמרת לאות לבני מרי:

5ויבא עם זה להראות את גדלך להראות גדולתך וגבורתך שהיה המטה עץ יבש והפריח והוציא פרח ויצץ ציץ, אם כן להראות גדולתך קראתם בני מרי ואני גם כן להראות גבורתך שמוציא להם מים מצור החלמיש קראתי אותם מורים שלא ימרו בך ויראו הנס הגדול שסלע קשה ויבשה נתלחלחה והוציאה מים, אם כן ממך למדתי:

6עוד אמר במדרש אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע יוסף עצמותיו נכנסים לארץ ואני איני נכנס לארץ, אמר לו מי שהודה בארצו נקבר בארצו, אדונתו אומרת ראו הביא לנו איש עברי והוא אינו כופר אלא אמר כי גנוב גנבתי מארץ העברים, ואתה שלא הודית בארצך בנות יתרו אומרות איש מצרי הצילנו ואתה שותק לפיכך אין אתה נקבר בארצך. אם כן אמר משה אתה החלות לתת לי כח שהייתי בן י"ב שנה ונתת לי כח להרגו, לזה אמרו איש מצרי, אלולי הריגת המצרי לא בא לכאן להצילנו, לזה שתקתי להראות גדולתך שנער בן י"ב שנה יהרוג מצרי, שמשה כשברח למדין עדיין לא היה בן י"ג שנה, לזה אמרו לו מי שמך לאיש ועדיין אין אתה איש. ד"א אתה החלות ממך למדתי שגזר דין אפילו יש עמו שבועה התפלה מבטלתו שהרי כתבת בתורה זובח לאלהים יחרם וכשעבדו בניך עבודה זרה אמרת לי ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם וכי תופס הייתי בך אלא להודיעני שבי הדבר תלוי עד שאתפלל עליהם ועמדתי והתפללתי עליהם שנאמר ויחל משה, אם כן אתה החלות, א"כ אותה ההתחלה שהיא התפלה כביכול כאלו אתה החלתה, זהו אתה החלות חסר. וכל זה כדי להראות את עבדך את גדלך מדת טובך שאין אתה חפץ במיתתן של רשעים. ואת ידך החזקה שימינך פשוטה לקבל שבים:

7אשר מי אל בשמים ובארץ. למה לו למשה לומר שהוא אל בשמים ובארץ, אלא אמר משה ע"ה, האדם מורכב משמים שהיא הנשמה, ומהגוף שהוא חומרי מהארץ, וכשאתה דן אותו אם מצד הנשמה שהיא חלק אלוה ממעל אינה חוטאת ומצד הגוף הוא כאבן דומם שאין בו שום הרגשה ליום הדין מרכיב הנשמה על הגוף ומענישם., כמו שאמרו ז"ל (סנהד' צ"א:) על פסוק יקרא אל השמים מעל וגו', זהו ליום הדין הגדול כדי לתת לו שכרו בעשיית המצות בגוף ונפש כמו שעשאן בגוף ונפש, וכן על העבירות כדי לנקותו כי עיקר הדין הוא כדי לתת לו שכרו, זהו ליום הדין הגדול, אבל כעת אתה דן את הנשמה לבדה ואם קבלה שום לחלוחית מצד חבורה עם הגוף אתה מכבסה באשה של גיהנם והגוף אתה דן אותו כפי חומרו, זהו אשר יעשה כמעשיך בשמים, שהיא הנשמה, וכגבורותיך על הגוף שהוא בארץ, א"כ אעברה נא ואראה, כמו שאתה עתיד לתת שכר לצדיקים בגוף ונפש כן תן לי שכרי שאעבור בגוף ונפש ואעשה המצות שהן תלויות בארץ ולקבל שכרן וליתן לי שכר פסיעות גם כן, אע"פ שלעתיד לבא אני עובר לשם עם מלך המשיח מה שהיה הוא שיהיה עכ"ז אני רוצה עתה זהו אעברה נא עתה ואראה את הארץ הטובה זו ארץ ישראל שהיא טובה לפי שבה תלויים קיום המצות, ואין תורה כתורת א"י (ב"ר פט"ז), את הארץ בגימ' קיום המצות כלומר בשביל קיום המצות אני מתאוה ליכנס לארץ,: