שפתי כהן על התורה, דברים ג:כג

1ואתחנן אל ה' בעת ההיא וגו'. יש לשאול מאחר שידע משה שהיא גזירה ויש עמה שבועה איך הוא עומד ומתפלל, לזה חמר בעת ההיא, אחר שמניתי יהושע. כמו שאמר לעיל ואת יהושע צויתי לאמר עיניך הרואות וגו' לפי שהשבועה היתה לכן לא תביאו אחר שמניתי יהושע איני מביאם אדרבה הוא מביאני:

2עוד התחנן משה בעת ההיא אחר שכבש סיחון ועוג כפירש"י ז"ל דמיתי שמא הותר הנדר, ומנין עלה על דעתו זה, לפי שאמר לכן לא תביאו את העם הזה אל הארץ חשב משה אל הארץ ר"ל לישוב וכשכבש ארץ סיחון ועוג וחלקם לבני גד ולבני ראובן חשב שאותם הנחלות שהנחילם הוא מחשבון הארץ, א"ל הקב"ה כי לא תעבור את הירדן, הירדן היא תחום הארץ לא כמו שעלה על דעתך שארץ סיחון ועוג הוא מתחום הארץ, וכן אמר משה שמע ישראל אתה עובר את הירדן לבא לרשת את הארץ וכן כי אתם עוברים חת הירדן הודיעם שתחום א"י הוא הירדן:

3עוד ואתחנן אל ה'. על דרך האמת אל תקרי אל ה' אלא על ה', שעלה בתפלתו למעלה, כי הגוזר הוא הוי"ה והוא עלה לבינה והתחנן לאדני, זהו ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר אדני, כלומר אע"פ שאמרתי ואתחנן אל ה' בהוי"ה הכונה אינה אלא לאדני, זהו לאמר אדני, כי לה' התחנן קודם, שנאמר ואל אדני אתחנן, ולה' הממשלה, בפרט שניתנה רשות ליהושע פני יהושע כפני לבנה וצריך ליטול רשות ממנה לעלות לבינה שהיא הוי"ה בנקוד אלהים, ולז"א אדני אלהים, וכן אמר אשר מי אל, רמז על מי, ואע"פ שיש נדר או שבועה כאן הותר הנדר והפרת נדרים ביחיד מומחה, וכן אל יהו"ה בעת ההיא לאמר ס"ת התר, ואל"ף של ההיא היא הנעל המתיר והבן:

4ורקנאטי ז"ל כתב אומר ואתחנן ולא אמר ואתפלל כי ידבר בתחנה לשם הנכבד והיה סבור לכפר פניו בהיותו מגדלו ומשבחו ונותן בו כח כפי חטאו אשר בעבורו התאנף בו, כי מה שלא נכנסו לארץ מדה כנגד מדה הם חסרו כח הארץ לפיכך נחסר כחם שלא יכנסו לארץ, לזה הוא מגדל כחו, והזכיר השם באדנות ואח"כ הוי"ה לומר אדון אשר בך הרחמים, וכן אמר בילמדנו א"ל רבון העולמים אי מתבעי לי בדין הב לי ואי לא מתבעי לי בדין רחם עלי ע"כ:

5עוד התפלל משה על כניסת הארץ כדי להחשיבה בעיניהם כדי שלא יאמרו ישראל אם היא חשובה כל כך למה לא התפלל משה כי אע"פ שיש שבועה יש יכולת ביד משה להעבירה שהוא אומר קומה ה', שובה ה', ואם בריאה יברא ה', עמדו ואשמעה, לזה התפלל בל כך תפלות כמנין ואתחנן להודיעם חשיבותה ושבחה והוא מתאוה ליכנס בתוכה, והרי עשה כל ההשתדלות ואין בידו יכולת, וכן אמר להם אתה עובר את הירדן לרשת וגו', וירשת אותה וישבת בה, כי אתה בא אל הארץ, כל זה להחשיבה ולומר להם שהם יותר זכאין ממנו לפי שהן רבים והן אל כביר לא ימאס, זהו לאמר, לאמרה ולהשביחה, ולזה ואתחנן בגימ' תפלה לומר שעשה תפלתו תחנונים לפני המקום:

6עוד לאמר אמרו במדרש שלא יאמר אדם הואיל וחולי שלו מסוכן ועשה דיתיקי (פי' שטר צואה) וחלק כל אשר לו לא יאמר לא אתפלל עוד אלא יתפלל שאין הקב"ה פוסל תפלת שום בריה, שהרי משה עשה דיתיקי שנאמר ועריו נתתי לראובני ולגדי ולמכיר נתתי את הגלעד וגו' ואצו אתכם וגו' ואת יהושע צויתי וגו', ועכ"ז ואתחנן אל ה'. ועוד לאמר לדורות שלא יאמר אדם אחטא ואשוב אל ה' ואל אלהינו כי ירבה לסלוח כי חנון ורחום הוא זו טענת יצר הרע כבר אז"ל כל האומר הקב"ה ותרן יותרון מעוי אלא מאריך אפיה וגבי דיליה, הרי משה שנקרא מלאך שנאמר וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, ונקרא מלך שנאמר ויהי בישורון מלך, ונקרא אלהים שנא' ראה נתתיך אלהים לפרעה, ונקרא איש האלהים, והיה גוזר כל מה שהוא מבקש שנאמר, ואם בריאה יברא ה', הורג למי שרוצה שנאמר ויך את המצרי, פינה את הצלוב שנאמר אל נא רפא נא לה, ועם כל זה על עון אחד שעשה נתווכח עליו, שנאמר בתוכחות על עון יסרת איש זה משה שנאמר והאיש משה, והיה גוזר על ה' והוא עושה שנאמר ויחל משה, לא זז משם עד שנאמר וינחם ה' על הרעה, במתאוננים ויצעק משה אל ה', ותשקע האש נכנס משה והיה דורס בתוך האש כציפין של צמר והתחנן כמה תחינות, אם כן נעשה למשה אין הבריות לפניך כלום, אך הבל כל אדם נצב סלה ע"כ במדרש. אם כן לאמר לדורות שיזהרו מחטא המזיד. ובחיי ז"ל כתב לאמר בחיתוך שפתים וכן ויצעק משה אל ה' לאמר ענני אמירה גמורה: