שפתי כהן על התורה, דברים ג:כט

1ונשב בגיא. זה הוא בשטים שנאמר ויצמד ישראל לבעל פעור, ולמה שנה שמו ואמר בגיא, ועוד למה כלל עצמו עמהם יאמר ותשבו בגיא כמו שאמר ותשבו בקדש, ועוד אומרו ונשב בגיא ולא אמר העבירה הגדולה שנעשית שם ולא נזכר שם המקום, לפי שעבירה זו נמחלה ונהרגו העובדים ולזה כלל עצמו עמהם, לומר כמו שאין בי מאותו עון כן אתם וכונתו לומר להם כמה כחן של רבים שהם חטאו חטא ע"ז ונמחל להר ולא נזכר שמו ולא נכתב בתורה והוא חטא חטא קל ולא נמחל לו ונכתב בתורה. עוד הודיעם כמה הם חביבין לפני המקום, שהקב"ה מחל על חטא ע"ז, ולפי שמשה נגע בכבודם לא נמחל לו ולא הועיל לו שום תפלה מהתפלות לפי שנגע בכבודם, מכאן תראו חבתכם לפני המקום כמה היא. א"כ מאחר שכל כך אתם חביבין לפניו ראוי שתשמעו לחוקים קודם ואח"כ למשפטים שהן מצות המושכלות, אשר אנכי מלמד אתכם, לפי שכאן במשנה תורה חזר ואמר להם החוקים כמו גדילים תעשה לך לא תלבש שעטנז וענין עגלה ערופה ושאר הדינין האמורים פרשת שופטים ופרשת ראה, לזה הקדים להם ואמר ועתה ישראל שמע וגו', ואמר אשר אנכי מלמד ולא אמר מצוה, כנגד החוקים אמר כן כי המצות שיש להם טעם מהטעם ידע המצוה ופירושה, כמו שאומר הגמרא הרבה פעמים זיל בתר טעמא, אמנם החוקים צריכין למוד וגרסא ולחזור עליה עד שתהא שגורה בפיהם, ומהלמוד תבאו לידי מעשה:

2ובמדרש אמר להם משה איזו עבירה עברתי וכמה בקשות בקשתי ולא נסלח לי ואתם כמה עבירות עברתם ואמר לכם המקום עשו תשובה ואני מקבל, ר' יהושע בן אבא חמר בג' מקומות באו ישראל לידי עבירה חמורה ואמר להם הקב"ה עשו תשובה ואני מקבל כיוצא בו אמר והיה אם שכוח תשכח את ה' אלהיך והלכת אחרי אלהים אחרים מה כתיב שמע ישראל אתה עובר וגו', ובתבערה ובמסה גו' מה כתיב ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל וגו', וכאן ונשב בגיא וגו' ועתה ישראל שמע וכו' ע"כ. א"כ כונת ועתה ישראל שמע הוא לחזור בתשובה וליחדו ולומר שמע שהוא יחודו של מקום, כמו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, שמלת שמע נוטריקון, שאו מרום עיניכם, למי, שדי מלך עולם, שש מלך עולם בגימ' תקן שיתקן מעשיו וישוב אל ה' וירחמהו:

3ואמר ועתה לומר אפילו שנתאחר עד עת הזקנה, עת"ה ע"ת הזקנה ע"ת המיתה, הקב"ה מקבלו כי מחללין שבת לחיי שעה אולי אותה שעה יעשה תשובה כמו ר' אלעזר בן דורדייא שכל ימיו היו בעבירות ולסוף עשה תשובה והניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שמת ויצאת בת קול ואמר ר' אלעזר בן דורדייא מזומן לחיי עולם הבא אמר רבי לא דיין לבעלי תשובה שמקבלים אותם אלא שקורין אותם רבי, והכונה בקריאתם רבי לומר שממנו יראו רבים וכן יעשו וילמדו ממנו שהקב"ה מקבל שבים אפילו שעה אחרונה כמו שאמר תשב אנוש עד דכא עד דכדוכה של נפש, א"כ יש לו תלמידים ראוי לקרותו רבי, וכן הוא אומר צדיק כתמר יפרח לומר מה תמר אין עושה פרי עד ע' שנה כן האדם שחייו ע' שנה אפילו לא עשה פרי שהיא התשובה ומעשים טובים שנקראים פרי אלא בסוף ימיו הוא מתקבל, ונקרא חי שקודם הוא מת שלא עשה פרי ועתה חי שעשה פרי, ולא די לו אלא שקראו צדיק וצדיק נקרא ח"י והתשובה נקרא אלהים חיים כמו שאמרו בזוהר משפטים דף ק"ו ז"ל לית מלה בעלמא דקיימא קמי תשובה ואי תב בתיובתא הא אזדמן לקבליה ארח חיים ואע"ג דפגים מה דפגים כלא אתקן וכלא אתהדר על תקונים אפילו על מה דאית אומאה קוב"ה מקבל ליה דכתיב ה' צבאות יעץ ומי יפר, מי ודאי רזא סתימא, ועל דא כתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי אשר פשעו בי לא כתיב הפושעים דלא במו לאתבא ולאתנחמת על מה דעבדו. א"כ יהיה פירוש הפושעים שעדיין הם פושעים שמתו בלא תשובה והלכו להם בפשע עמם. ואמר עוד אבל כיון דאתנחמו מקבל לון קוב"ה. בג"כ בר נש אע"ג דפגים ביה ופגים באתר דלא אצטריך ותב לקמיה מקבל ליה וחס עליה ומתמלי עליה רחמין כמד"א ורחמיו על כל מעשיו ואפילו על בעירי ועופי אי עלייהו מטו רחמוי כ"ש על בני נשא דאשתמודען למריהון ורחמוי מטו עליהון. ת"ח כתיב וילך שובב בדרך לבו אע"ג דחייבין עבדין כל מה דעבדין בזדון ואזלין בארחא דלבייהו ואחרנין עבדין לון התראה ולא בעו לציית לון בשעתא דתייבין בתיובתא הא אסותא זמינא לקבלייהו והכי אמר קרא וילך שובב בדרך לבו בגין דיצה"ר דביה תקיף ואתקף ביה ועל דא אזיל שובב בעלמא ולא בעא לאתבא בתיובתא קוב"ה חמי ארחוי דקא אזיל בביש בלא תועלתא אמר קוב"ה אנא אצטריכנא לאתקפא בידיה הה"ד דרכיו ראיתי דקא אזיל בתשובה, אנא בעי למיהב ליה אסותא, הה"ד וארפאהו קוב"ה איהו אעיל בליביה אורחא דתיובתא ואסותא לנשמתיה, ואנחהו מהו ואנחהו כד"א לך נחה את העם אנהיג ליה קוב"ה באורח מישר כמאן דאתקיף בידא דאחרא ואפקיה מגו חשוכא, ואשלם נחומים לו ולאבליו הא אתחזי כמיתא איהו ודאי מיתא איהו וקיימא בחיין דהואיל ואיהו רשע מיתא איקרי, מהו ואשלם נחומים לו ולאבליו קוב"ה עביד טיבו עם בני נשא וכיון דעאל לי"ג שנין ולהלאה פקיד עמיה תרין מלאכין נטורין דנטרי ליה חד מימיניה וחד משמאליה, כד אזיל בר נש באורח מישר אינון חדאן ביה ואתקיפו עמיה בחדוה ומכרזין קמיה ואמרין הבו יקר לדיוקנא דמלכא, וכד אזיל באורחי עקימי אינון מתאבלין עליה ומתעברין מיניה, כיון דאתקיף ביה קוב"ה ואנהיג ליה באורח מישר כדין כתיב ואשלם נחומים לו ולאבליו, ואשלם נחומין ליה בקדמיתא ובתר כן ולאבליו אינון מלאכין דהוו מתאבלין עליה כד אתעברו מיניה והשתא דאתהדרו בהדיה הא ודאי ניחומין לכל סטרין והשתא איהו חי ודאי חי בכל סטרין אחיד באילנא דחיי ע"כ. הרי שאמר שנעשה עץ יבש חוזר ופורח ויצץ ציץ ועושה פרח וכמו שהפרח סופו להציץ פרי וביני ביני יש לו ריח, כן זה הצדיק עושה פרי בעוה"ב מקום שאין היד מגעת שם וגנוז לו ולזרעו, זהו כארז בלבנון ישגה כי הארז אין לו פרי בעוה"ז אבל עתיד לעשות פרי כמו שכתבנו על פסוק ועץ השדה יתן פריו, ועל זה משה מזהיר לישראל ואומר, ועתה ישראל שמע וגו' למען תחיו ובאתם וירשתם, דאין לומר תחיו אלא למי שמת וצוה לחיות את עצמן ע"י התשובה. ואמר להם שמע אל החוקים שלא יאמר האדם איך עשיתי כמה עבירות בפועל ועמל איך תכופר לי בדבור באמרי חטאתי בפה, כמו שאמר הפייט בוידוי, אך דבר שפתים, מה יסכון לדמים מלאו ידים, ולחמס אשר בכפים, ולחטא הוה והיה ממפעל ועשיה, מה יתן לך ומה יוסיף לשון רמיה. בערך זה קרא אותם חוקים לומר שאין טעם בדבר אלא שהקב"ה אינו חפץ במיתתן של רשעים שנאמר החפוץ אחפוץ וגו' ועושה חסד עם בריותיו שמן הדין הנפש החוטאת היא תמות, כי מי שעובר על דבר המלך חייב מיתה אלא שהוא נוהג עצמו בחסד ובריותיו ברחמים כמו שאמר הנביא קחו עמכם דברים ושובו אל ה', לא יהיו דברים מן השפה ולחוץ, ואמרו אליו כל תשא עון וקח טוב, טוב בא"ת ב"ש נפש, לומר שמן הדין היה לו ליטול הנפש אלא שהקב"ה עשה טובה עם בריותיו שנשלמה פרים שפתינו בתורה שנקראת טוב שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי וכו', א"כ בערך זה אמר אל החוקים ואמר אלו המשפטים לומר שלא יתיאש האדם לומר שלא יספיק לו תשובה, כי בדין הוא שיכפר לו הקב"ה ויקבל תשובתו לפי שקורץ מחומר ומיד בצאתו מרחם אמו לפתח חטאת רובץ מורכב מיצר הרע קרוב שהיה אנוס בדבר כמו שאמר הפייט וכאשר יאות לי למעול, כך יאות לך למחול המבדיל בין קודש לחול, אני לחטא ולהרשיע, ואתה אל צדיק ומושיע. אם כן בערך זה קראם משפטים, ולז"א לא תוסיפו על הדבר כנגד החוקים, לא תוסיף ותפליג בדבר ותאמר איך אפשר דבר זה שיעשה כמה עבירות מהם בזדון ומהם במרד ובודוי דברים יכופר לו, לזה אמר לא תוסיף על הדבר כדי שלא תנעול דרכי התשובה פן תתיאש מלעשות תשובה, וגם כן לא תגרע לומר הואיל והוא ית' ברא יצה"ר אין לי עון אשר חטא ותהיה התשובה בעיניך גרועה ולא תעשנה כראוי ותאמר שאתה אנוס במעשיך, אלא לשמור את מצות ה' אלהיכם וגו', כי עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' וגו', ואם היה אנוס השופט כל הארץ לא יעשה משפט, אלא לפי שלא עשו תשובה נאבדו, אבל אתם שעשיתם תשובה ונדבקתם בה' חיים כולכם לפי שנדבקתם בארץ החיים שהיא התשובה משם בא לכם החיים, זהו בה', בגימ' כ"ח, כי משם כחם ונשמתם וההפרד ממנו היא המיתה ובהדבקו בו הוא החיים, זהו בה' אלהיכם אע"פ שנאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הנשמה יכולה לידבק בו לפי שנאצלה ממנו, כמו שכתב ר' שלמה בן גבירול ז"ל כי מאש הנשמה נברא הגוף ויצא מאין ליש, מפני אשר ירד עליו ה' באש. נמצא שהדביקות בו הוא בנין הגוף והפרדו הוא חורבנו שהאדם הוא עולם קטן, ולזה תמצא בפסוק זה ז' תיבות כמו פסוק של בראשית, וע"י מה יהיה התמדת הדבוק, ע"י התורה, ולזה פסוק וידבר אלהים יש בו ז' תיבות:

4ואמר חיים כלכם לפי שבאו ממלחמת מדין שהיו עם רב ומהביזה תדע שהביאו שנים וששים אלף בנות פחותות משלש שנים ולא נפקד מהם איש, לזה נתאמת לו שהם אדוקים בחיים, זהו אומרו חיים כולכם היום על יום חזרתם מן מלחמת מדין שהיתה בסוף שנת הארבעים שנאמר נקום נקמת בני ישראל אחר תאסף. או אמר היום לפי שאמר להם כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון, לזה אמר היום אתם חיים אבל לא אחרי מותי:

5ובזוהר בראשית (דף נ"ח) ז"ל, ת"ח מאן דבעי למנדע חכמתא דיחודא קדישא יסתכל בשלהובא דסלקא מגו גחלתא תא חזי בשלהובא דסליק אית תרין נהורין חד נהורא חוורא דנהיר וחד נהורא אוכמא דאתאחיד בה נהורא חוורא חוורא איהו לעילא וסלקא באורח מישר ותחותוי ההיא נהורא תכלא או אוכמא דאיהי כורסיא לההוא חוורא וההוא נהורא חוורא שרי עליה ואתאחדו דא בדא למהוי כלא חד ודא נהורא אוכמא אכלא תדיר ושצי כלא בגין דארחוי הוא. לשיצאה ולמיכל כולא וביה תליא מותא דכלא ובגין כך איהו אכיל כל מה דאידבק ביה לתתא וההוא נהורא חוורא דשריא עלוי לא אכיל ולא שצי לעלמין, ועל דא אמר משה כי ה' אלהיך אש אוכלה אכלה ודאי אכיל ושיצי כל דשריא תחותיה, ועל דא אמר משה אלהיך ולא אלהינו בגין דמשה בההוא נהורא חוורא הוא. דלא אכיל ולא שיצי. ת"ח לית אתערותא לאתדלקא האי נהורא אוכמא לאתאחדא בנהורא חוורא אלא ישראל דאינון מתדבקן ביה תחותוי, ות"ח אע"ג דהאי נהורא אוכמא לשיצאה כל מה דאידבק ביה ישראל מדבקן תחותוי וקיימן בקיומא הה"ד ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום ע"כ. ופירוש שע"י ישראל שהם מיחדים שהיא אשא תכלא עם אשא חוורא שהיא התפארת. ולזה אמר ואתם הדבקים בה' שהיא אשא חוורא אלהיכם אשא תכלא שמיחדים אותה ומביאים לה כביכול חיים בחשאי לזה חיים כלכם מדה כנגד מדה, המאמר במקומו ארוך:

6ובמדרש ילמדנו מצילין תיק הספר עם הספר מפני הדליקה הואיל וזכה לידבק בספר, אמר הכתוב הולך את חכמים יחכם כל מי שמתדבק לצדיק זוכה להיות כמותו, אתה מוצא בלוט ע"י שהיה דבוק באברהם העשיר כמותו מה כתיב באברהם ואברם כבד מאד ובלוט כתוב וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר וגו', הוי הולך את חכמים יחכם ד"א הולך את חכמים יחכם זה יהושע שנדבק למשה שנאמר ויהושע בן נון מלא רוח חכמה וגו', ומה כתיב כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, ומה אם כשהוא מזדווג עם בשר ודם זוכה להיות כמותו ישראל שמדובקים בחייו של עולם עאכ"ו שיהיו קיימין לעולם, וממה שכתוב בענין אתה למד, מה כתיב למעלה כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו וגו', ומה אם הנדבק בע"ז הרי הוא כמותה להשמד עמה מי שנדבק בחייו של עולם עאכ"ו. את מוצא בצדקיה בן כנענה היה אדם רשע כשהלכו לקברו מצאו את הגדוד ונבהלו והשליכוהו על קברו של אלישע כיון שהריחו עצמותיו בעצמות אלישע חיה, אתם ישראל שנדבקתם לאלהים חיים ונדבקתם לתורה שהוא חייו של עולם עאכ"ו שתנצלו מאשה של גיהנם ותהיו חיים וקיימים לעוה"ב, והיכן עוה"ב רמוז, שנאמר חיים כלכם היום איזהו יום שאין בו לילה הוי אומר זה עוה"ב, ומה אם מדת פורענות שהיא מעוטה כתיב וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה מדה טובה שהיא מרובה עאכ"ו. וכן ילמוד מאבן תקומה ומשקלה שהנושאת אותה אינה מפלת, ומה אם משקל ששקלו כנגדה קולט סגולתה ואינה מפלת הנדבק להקב"ה ולתורתו עאכ"ו. עוד למוד מן העגלות שהביאו הנשיאים שחיו ונתן להם הויה עד בגלגל שוורים זבחו, ר' אבהו אמר עד נוב, ר' אבא בר כהנא אמר עד גבעון, ר' לוי אמר עד שבנה שלמה ביהמ"ק שנאמרו ויזבח שלמה את זבח הבקר אשר לה', ת"פ שנה חיו, ומה אם עגלות שאין להם זכות על שנדבקו בו חיו ישראל שיש להם זכות וזכות אבות עאכ"ו, את מוצא כשבנה שלמה ביהמ"ק ונטע בו כל מיני מגדים והיו עושין פירות לפי שהריחו בארון והיו פרחי כהונה נכנסים ומלקטין את הפירות ונטע גפן של זהב והיתה עושה פירות שנאמר זהב פרוים, אמר הקב"ה כשם שנדבקתם לי בעוה"ז כך אני מדביק אתכם לעוה"ב שנאמר כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל, הוי ואתם הדבקים ע"כ. ואמר כלכם לפי שאמר ואתם הדבקים הדבקים חיים ומי שאינו דבק מת, לזה אמר כלכם שהדבק מגין על מי שאינו דבק, לפי שכולם ערבים זה על זה והם כולם גוי אחד, כמו שאמרו ז"ל על ארבעה מינים שבלולב, יש מהם שיש בו טעם וריח, ויש שיש בו טעם ולא ריח, ויש שיש בו ריח ולא טעם, ויש שאין בו לא טעם ולא ריח, אמר הקב"ה יעשו כולם אגודה אחת ויגינו אלו על אלו, כן אמר כאן הדבק יגן על שאינו דבק הואיל וכולם ממקום אחד נאצלו. לזה אמר ראה למדתי בלשון יחיד, אתכם בלשון רבים, לומר שכולם מותרים ועומדים הם בין יחיד בין רבים ואינו שוה בעונש מי שיודע עונשה של עבירה ועובר עליה למי שאינו יודע והואיל והדורות הם דבקים דור עם דור שאחריו הרי הם כאלו כולם דבוקים בדורו של משה, כמו שאמר בזוהר ז"ל חמאת שפחה על ימא מה דלא חמא יחזקאל, אי אינון אידבקו כל כך נשיהון דישראל כ"ש בנייהו כ"ש עבדין כ"ש נשיאים כ"ש סנהדרין כ"ש וכל שכן נביאה עילאה מהימנא דאיהו על כלא ע"כ:

7ואמר חקים ומשפטים רמז כאן על מצות עשה ועל מצות לא תעשה, וכן אמר ושמרתם היינו מצות ל"ת ועשיתם מצות עשה, והקדים לא תעשה קודם כמו שאמר דוד ע"ה סור מרע ועשה טוב, כי כשיעשה הטוב ולא סר מהרע דומה לטובל ושרץ בידו, א"כ ושמרתם ועשיתם, כי לזה הוא תכלית הלמוד לשמור ולעשות, לשמור קודם שהוא לא תעשה ואח"כ לעשות, ולא תאמרו שאני לבד התריתי בכם אלא אף הקב"ה, זהו כאשר צוני ה' אלהי, והיכן צוהו אומרו אח"כ ואותי צוה ה' ללמד אתכם חקים ומשפטים, ואע"פ שפסוק זה נכתב אח"כ הוא לפי שהוא דבוק עם ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים, נראה שלא צוה לעשות אלא עשרת הדברים, לזה אמר ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים, לזה אמר כאן ה' אלהי, לומר שבעת שצוה היה כשנתן עשרת הדברות ואותו עת היה אלהי, שכך אמר אנכי ה' אלהיך. עוד אמר אלהי לומר שאלהותו אינו ניכר אלא בקיום מצותיו כי כשאנו מקיימין מצותיו לפי שהוא צוה בהם ואנו עבדיו והוא אלהינו ואנו חייבין לעשות ולקיים כל מה שיגזור עלינו וקיום המצות אינו אלא בארץ, לזה לא אמר אלהיכם, כי עדיין לא ניכר אלהותו עליהם עד שיקיימו מצותיו, אמנם משה הוא בצוויו של מקום בכל עת, דבר אל בני ישראל, אמור אל בני ישראל, צו את אהרן, צו את בני ישראל, א"כ אלהי לעשות כן בקרב הארץ הואיל ואני מלמד לכם שתעשו כן בארץ כאלו אני עושה כן בארץ, זהו כאשר צוני ה' לעשות כן בקרב הארץ שהיה לו לומר שתעשו כן או לעשותכם בארץ כמו שאמר, בפסוק ואותי צוה ה' ללמד אתכם וגו':