שפתי כהן על התורה, דברים ד:ו

1ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני וגו'. ושמרתם זו כנגד מצות לא תעשה כמו שאמרו ז"ל השמר פן ואל מצות לא תעשה היא, ועשיתם הוא מצות עשה, לזה אמר כי היא חכמתכם נגד ל"ת, כי כשתקיימו אותם יתוסף לכם חכמה על חכמתכם ותהיה חכמתכם בטבע מוטבע בגופכם ולא תהיו עם נבל, תרגום עמא טפשא, כי אם לא תאכלו החלב יהיה לכם פקוח הלב ולא טמטום הלב, ואם לא תאכלו מאכלות אסורות ולא תבאו ביאה אסורה ולא על נדה יהיו בניכם מלובנים מזורזים בעלי חכמה, ואם לא תזרעו כלאים תהיה ברכה בעולם, כלאים מלשון מניעה שמונע הברכה, וכן בחלול שבת ויו"ט עושה מהקודש חול מחריב העולם ומפסיד האויר, וכן בכל שאר מצות לא תעשה כשתעיין בהם תמצא שיקנה בסבתם חכמה מוטבעת לו, לזה חכמתכם ולא חכמה, ובינתכם נגד מצות עשה שמבין ומעמיד כל אבר ואבר על כנו בעשיית המצות שהם רמ"ח נגד רמ"ח איברים, הלא תראה שבק"ש הצריכו שיחזור החזן לומר ה' אלהיכם אמת להשלים רמ"ח תיבות, ועל זה אמרו מי שאינו מתפלל עם הצבור עליו נאמר מעוות לא יוכל לתקון וגו', ולמה יושלם ע"י החזן ולא היתה יכולה תורה להשלימה, שמעתי ששלשה איברים יש באדם שאינן ברשותו, הלב והעין והאוזן, וכן דוד ע"ה התפלל עליהם ואמר אל תט לבי לדבר רע וגו', כי פעמים באה לו לאדם מחשבה שלא היה רוצה לחשבה ובאה לו בעל כרחו, וכן אמר העבר עיני מראות שוא וגו', וכנגד אלו הג' איברים שאינן ברשותו תקנו לחזן לאמרם, א"כ ובינתכם לעיני העמים שיבינו ויתבוננו בכם ולא ימצאו בכם שום חסרון אלא שלימים באיבריכם, אז יתאמת להם שיאמרו עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה וגו':

2ואמר רק עם חכם ונבון, לפי שהם עובדי אלילים כולם וישראל אינם עובדים בזה יגנו ישראל שאומרים שאין להם ידיעה בזה לבד זהו רק מיעוט, אבל בשאר עם חכם ונבון, אם כן המצות הם חכמה ובינה לכם והעמים ישבחו אתכם עליהם, כמו שאמר התנא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. כי הוא חכמתכם, כתיב הוא וקרי היא. וכבר ידעת כי עשה ולא תעשה כנגד זכור ושמור, לזה הוא היא, והבן:

3ובגמרא פרק כלל גדול א"ר שמואל ב"ר נחמן מנין שמצוה לאדם לחשוב תקופות ומולדות שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, איזו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר זו תקופות ומזלות, וכל היודע לחשוב תקופות ומזלות ואינו חושב עליו הכתוב אומר ואת פועל ה' לא יביטו אלו תקופות, ומעשה ידיו לא ראו אלו מזלות, א"ר יהודה כל היודע לחשב תקופות ומזלות ואינו חושב אסור לספר הימנו ע"כ. והכונה באומרו עליו הכתוב אומר את פועל ה' לא יביטו כי כשהוא מחשב בהם ידע שהם פועל ה' מתוך שהוא מחשב בהם ידע גדלו ורוממותו של הקב"ה ולא יבא לומר שהעולם הוא קדמון וידע גם כן שכל מה שברא הקב"ה הוא לכבודו שנאמר כל פעל ה' למענהו לא כדי שיתנהג בו האדם ויאכל מפריו וישבע מטובו להנאת עצמו אלא לכבודו של מקום שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו', ואפילו גופו של אדם ונשמתו צריך להעלות בדעתו שהם פעולתו של מקום ולא ישתמש בהם כרצונו כי לא נברא אלא לעבודתו יתב', ולזה היא הכונה באמירת אלהי נשמה שנתת בי לדעת שנשמתו אינה ברשותו ולא נתנה בגופו אלא לעבודתו ית', לזה קודם התפלה שהיא העבודה אומרים אותה להורות שלזה נבראת. ואומר אלהי נשמה שנתת בי טהורה לומר שהוא ברוך הוא טהור כך צריך שיהיו משרתיו טהורים, אתה יצרתה שאצלת ונתת לה צורה לבדה, אתה בראת שנתת לה בריאה וממשות, בריאה מלשון בריאות. ואתה נפחתה בי שנאמר ויפח באפיו מלשון אף וחמה שגער בה שלא היתה רוצה לשכון בגוף נגוף מטונף, ואתה משמרה בקרבי כי אי אפשר להתקיים שניהם יחד כי הם שני הפרים זו רוחנית בתכלית הרוחניות עד שחז"ל דמוה להקב"ה מה הקב"ה מלא כל העולם אף הנשמה מלאה כל הגוף מה הקב"ה רואה ואינו נראה אף הנשמה מה הקב"ה זן את העולם אף הנשמה זנה את הגוף, מה הקב"ה טהור אף משרתיו טהורים, והגוף הוא עכור בתכלית העכירות וא"א שיזדווגו יחד, לזה אמר ואתה משמרה עד זמן קצוב. ובזוהר ז"ל ת"ח ברוחא עביד קוב"ה עלמא וברוחא מתקיימא רוחא דאינון דלעאן באורייתא והוא רוחא דרבוי דבי רב ע"כ. ופירוש בריחא איברי עלמא הוא האדם שהוא עולם קטן ואיברי ברוחא שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים וגו', עוד ירמוז לג' עולמות שהנשמה דרה בהם קודם שתבא לזה העולם כמו שתמצא בזוהר במקומות רבים, קודם יושבת זמן קצוב עד שתתלבש קצת עביות, ואחר כך יורדת לגו עדן הארצי ומתעכרא יותר כדי שתוכל לקבל חומר זה העולם שאלמלא כן לא היה באפשרות שיש לה שום קיום ושום שייכות, וכן בפטירתה פושטת מלבוש החומר בג"ע הארצי שיושבת שם זמן כפי החומר שקבלה בזה העולם, ואחר כך עונה לג"ע של מעלה, ואח"כ עולה לבית עולמה מדור לפי כבודה, ולפי תקון שקנתה לעצמה. א"כ אתה יצרתה בג"ע של מעלה, אתה בראתה בג"ע של מטה, אתה נפחתה בי בזה העולם, וחוזר להזכיר העלוי שיש לה לאחר פטירתה, אומר כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני בזה העולם, רבון כל המעשים רמז על ג"ע הארצי, אדון כל הנשמות רמז על זמן סלוקה לג"ע שלמעלה, ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים אם לא זכתה לעלות דרך הסולם שחוזרת ובאה עד בוא חליפתה, זהו המחזיר נשמות לפגרים מתים כי אם הוא על תחלת ביאתה עדיין לא קנתה גוף כיצד אומר מחזיר נשמות לפגרים מתים אלא לרמוז כמו שאמרנו, ועיין בזוהר פרשת שלח לך (דף קנ"ט) מאמר תלת עלמין אית ליה להקב"ה דאיהו גניז בגוייהו וכו', ועוד ירמוז לג' גלגולין כחז"ל כשתעיין בהם יצרתה בראתה נפחתה:

4ובפ"ק דע"א רבי יהושע בן לוי אומר כל מצות שישראל עושין בעולם הזה באות וטורפות להם לעכו"ם על עיניהם לעולם הבא שנאמר כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים נגד העמים לא נאמר אלא לעיני ע"כ. ומה שאמר באות וטורפות על עיניהם לפי שכשהיו רואין את ישראל עושין המצות היו המצות בזויות בעיניהם ואומרים מה עושין אלו בליל הפסח משימין מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין ובסוכות הם יושבין בצל סוכה ולוקחין בידיהם לולב אתרוג הדס וערבה, ובן מצות מזוזה שמשימין על הפתח וכן התפילין וכן ביום הכפורים אומרים מלבושך נאה ורגליך יחפות, המצות בעצמן הם תובעות עלבונן מהם: