שפתי כהן על התורה, דברים לב:לב

1כי מגפן סדום גפנם, הם מסורי הגפן נכריה, אם מחמת הגפן, גפן סדום, ואם מחמת המקום שזרועה בו, הוא שדמות עמורה, כמו שדות והמ"ם נוספת, ואם מחמת הענבים ענבימו ענבי רוש, ויש אשכלות מרורות. אמר ארבעה דברים, גפן סדום שדמות עמורה, ענבימו ענבי רוש, ואשכלות מרורות, כנגד ד' יסודותיהם, לומר שיסודותיהם מקולקלים. וכן במדרש רב נחמן דרשה כלפי העכו"ם, בודאי מגפנה של סדום אתם, ממטעה של עמורה אתם, תלמידיו של נחש הקדמוני אתם, שהטעה את אדם וחוה וכו', זהו ענבימו ענבי רוש, ר"ל ראשון שהוא אדם הראשון שאכל מהם וגרם מיתה לו ולדורות. רבי יהודה דרש אותו כלפי ישראל וכי מגפנה של סדום אתם, או ממטעה של עמורה אתם, והלא אין אתם אלא ממטע קדש שנאמר ואנכי נטעתיך שורק כולו זרע אמת, ענבימו ענבי רוש בניו של אדם הראשון אתם שקנס עליהם מיתה ע"כ. זהו מרורות שהביאו מרורות לכל באי עולם, אבל המרירות הוא למו, כי המיתה לצדיקים היא טובה להם לקבל שכרם כי שכר מצות בהאי עלמא ליכא שנאמר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, שמיתתם על ידי השכינה, וזהו המותה המות ה', וישראל נקראו גפן שנאמר גפן ממצרים תסיע, ונמשלו לגפן, מה הגפן יש בה בוסר ויש בה ענבים ויש בה זירין, כך ישראל יש בהם רשעים ויש בהם צדיקים ויש בהם ריקים, ויצא ממנה משקה, מה שאין כן בכל שאר הפירות שנאמר וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים, ולזה ברכת היין מזכירין אותה שאומר פרי הגפן, מזכירין שם האילן שנהיה ממנו זה הפרי, משא"כ בשאר הפירות שאומר בורא פרי העץ ואין מזכירין שמו לומר פרי התפוח, וכן הברכה היא בורא פרי, כמו ועץ עושה פרי דעושה תדיר:

2ובזוהר פרשת ויחי (דף רל"ח) א"ר שמעון אית גפן ואית גפן, אית גפן קדישא עילאה ואית גפן דאקרי גפן סדום, ואית גפן נכריה בת אל נכר, בגין כך כתיב גפן זאת ההיא דאקרי כלה זרע אמת ע"כ. ונמשלו ישראל לגפן, אז"ל מה גפן נמוך מכל האילנות ולבסוף עולה עליהן, כך ישראל הם נמוכים בעוה"ז, אבל לעתיד לבא יורשים כל העולם, מה גפן אין נראה מעלתם אלא לבסוף עד שנעשה יין ונתיישן, כך ישראל לא יראה מעלתן אלא לבסוף. אבל העכו"ם אינם כן, אלא חמת תנינים יינם כמו היין שנפל בו הארס שמיד כששותהו הוא מת, ובפרט אם הוא ראש פתנים, וא"כ אני רואה שהם בהצלחה ובריוח וישראל הה להפך, היכן הוא חמת תנינים וראש פתנים, לזה אמר הלא הוא כמוס עמדי, ולמה הוא כמוס וחתום כדי שלא תתעורר מדת הדין עליהם עד שלא יגיע הקץ, או עד שלא יזכו ישראל, ועד שלא נתמלאת סאתם. לי נקם ושלם. עלי הנקמה כי כל הנוגע באחד מישראל כאילו כביכול נוגע בבבת עינו, א"כ לי היא הנקמה, ושלם לישראל על שסבלו עול הגלות, לעת תמוט כשתמלא סאתם, ועד מתי אולי לא תמלא סאתם, לזה אמר כי קרוב יום אידם וחש, אם אתם רוצים יכולים אתם להחיש, כמו שארז"ל זכו אחישנה, זהו למו, כלומר חישת העתידות למו, בהם תלוי הדבר אם יזכו, לזה אמר כי ידין ה' עמו וגו'. כי יראה כי אזלת יד, כמו שארז"ל אין בן דוד בא אלא או בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב, זהו כי ידין ה' עמו, שהוא דור חייב וצריך לדונם, והעכו"ם במה יחייבם אמר ועל עבדיו יתנחם, כמו שארז"ל על פסוק ידין בגוים מלא גויות, ארז"ל כל נפש ונפש שהרגו מישראל כביכול נוטל הקב"ה מדם כל נפש ונפש וטובל בהם פורפירון שלו עד שנצבע בדם וכשהגיע יום הדין יושב עליהם בבימה לדון אותם שנאמר ידין בגוים מלא גויות, כדיין שהוא יושב בבימה עליהם לפי שנתמלא הפורפירון שלו מגויותיהן של ישראל, זהו מדוע אדום ללבושך, לא אמר לבושך אלא ללבושך, שהאדמימות הוא על לבושך אבל לבושיה כתלג חיור וגו'. וקרא אותם עבדיו כמו שארז"ל נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידך, אמר כיון שנעשה בהם דין נעשו חסידים, לפי שהן נהרגו בדין על איזה עון שעשו, ואחר שנתנקו מהעון על ידי ההריגה נעשו חסידים, זהו שאמר ועל עבדיו יתנחם, קראם עבדיו, ולמה אינו יושב עליהם לדין על מעשיהם ועל תועבותיהם, לזה אמר כי יראה כי אזלת יד שבישראל גם כן אין בהם לא מעשה ולא זכות אבות שתמה, ועכו"ם אינם מצווין שכבר התיר להם כמו שאז"ל על פסוק ראה ויתר גוים, ראה הקב"ה שאינן יכולין לעמוד בז' מצות שנתן להם כו', וזהו אומרו כאן ואפי' משאר מעשים הוא עצור ועזוב מהם, או יאמר על ישראל, שהוא עצור ממעשים ועזוב מזכות אבות, סוף המאמר אמר ומראה להם גופו של כל צדיק וצדיק רשום על פורפירון שלו, באותה שעה מתנקם מהם ב' נקמות, שנאמר אל נקמות ה' אל נקמות וגו', זהו אומרו כי ידין ה' עמו ועל עבדיו וגו', ונקמה אחרת שהיו אומרים לא די שהרגום אלא שאמרו אי אלהימו צור חסיו בו שבזו כלפי מעלה שהיו אומרים אלהיהם אם יש לו יכולת להציל יציל אתכם עתה מידינו, ועוד היו אומרים כמה ממון אבדתם עליו שהייתם מקריבים קרבנות והייתם מקריבים החלב ומנסכים היין, אם הוא אלוה למה רוצה בחלב וביין, וכי הוא אוכל או שותה, אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם, ואמר יאכלו ישתו בלשון רבים, לומר שאינו כמו שאתם אומרים שהוא אחד אינו אלא ב' רשויות ואם הייתם מאמינים היה בעזרכם זהו יקומו ויעזרוכם קרי, אבל אתם אומרים שהוא א' יהי עליכם סתרה, יעזרכם ויהי עליכם סתרה. ולפי שהם אמרו תשש כחו כנקבה, ראו עתה כי אני אני הוא שהרי אני ממית ואין לי מונע, ואם היו ב' רשויות היה לו למונעני, או אם אני אמית הוא יחיה או כשאני מוחץ הוא ירפא, ואין מידי מציל, אין מי שמונע אותי לא במיתה ולא בתחיה ולא במחיצה ולא ברפואה, וא"ת מנין נדע שיש תחיה, לזה אמר ממה שאני מוחץ ואני רופא משם תדע שאני עתיד להחיות, כי מי שהוא חולה ומגיע עד נקודה אחרונה ומתרפא, זהו ודאי תחיית המתים, ולזה תקנו ז"ל בברכת אתה גבור לעולם ה' ג"פ מחיה מתים, ראשונה מחיה מתים אתה רב להושיע, משיב הרוח ומוריד הגשם, כמו שאמרו ז"ל גדול יום גשמים יותר מתחיית המתים, שנייה מחיה מתים ברחמים רבים, רופא חולים, שרפואת חולים היא ג"כ תחית המתים, ולזה אמר ברחמים רבים כי אין יסורין בלא עון, כי אילו לא היה עליו עון לא חלה, ומרוב רחמיו של מקום רפאהו, והג' מלך ממית ומחיה, ברוך מחיה המתים חוזר על שלשתן. ואמר מחצתי ולא אמר אמחץ כמו שאמר אני אמית ואחיה, לומר שהמיתה הוא לתועלת גדולה, כדי לתת לו שכרו, כי א"א לקבלו בעודו בגוף מרוב זכותו, כמו שאמר עין לא ראתה, לפי שהעין היא חומרית ואי אפשר לה להשיג ולראות דבר רוחני, וגם כדי לבטלן מן החומר ולהלבישן רוחניות, ואז בלע המות לנצח, כי אין יכולת לו אלא על החומר שנאמר קץ כל בשר בא לפני, בעודו בשר, וזהו שארז"ל מתים שעתיד הקב"ה להחיותן אינן חוזרים לעפרם, לפי שהוא מאכלו עפר שנאמר ואל עפר תשוב, אבל המחיצה היא על עון שעשה שראוי למחצו, לזה אמר מחצתי ולא אמר אמחץ:

3עוד אמר קודם אני אמית ואח"כ מחצתי, וג"כ לא אמר אמחץ, כי הוא מחץ עצמו בעונו. היל"ל לומר קודם מחצתי ואני ארפא, ואח"כ אני אמית ואחיה, לזה ארז"ל שאחר התחיה כל שמתו במומן כגון מי שמת עור כן בתחיה יחיה והוא עור, וכן פסח, כדי שכל אחד ואחד ידע קרובו, ואח"כ ירפאהו, זהו מה שאמר מחצתי קודם המיתה ואני ארפא אחר התחיה, ורז"ל אמרו כי אני אני, אני בעוה"ז אני בעוה"ב, אני הוא שגאלתי את ישראל ממצרים ואני הוא שעתיד לגאלם, ואין אלהים עמדי כל מי שאומר שיש אלוה עמדי אני אמיתנו במות שני, ואני אחיינו לעוה"ב, לכך נאמר אני אמית ואחיה, אמית מותא תניינא כדי למרק עונו, ואחיינו כדי שיכיר שאני הוא לבדי: