שפתי כהן על התורה, דברים לב:ו

1הלה' תגמלו זאת. אתם חושבים שח"ו אתם עושים בו הפגם, הפגם והמום הוא לכם, כמ"ש בניו מומם כענין שנאמר אם חטאת מה תפעל בו, ומטפשות שבכם אני אומר כן ומחוסר חכמה שבכם, זהו עם נבל ולא חכם, הלא הוא אביך קנך הוא עשך כיצד אתם רוצים לעשות בו, ואמר עם נבל ולא חכם, אם הוא טפש ודאי שאינו חכם, אלא אמר אפילו שתהיה טפש בתכלית הטפשות היה לך להיות בך חכמה, ממה שאתה רואה שהוא אביך והוא עשך וגו, ובמדרש א"ל משה לישראל חביבין אתם לי ואין אתם ירושה, משל לאחד שהורישו אביו ו' שדות והנה שדה אחת משלו ואותה היה אוהב מכל שדית שהורישו אביו זה א' מג' שנקראו קנין למקום, אלו הן תורה, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו, ישראל שנאמר הלא הוא אביך קנך, ב"ה שנאמר הר זה קנתה ימינו. והכוונה שנקראו אלי קנין כדי שלא יערערו שרי האומות לומר דרך המלך שכשמחלק המדינות לשרים פעם מחליפן ממדינה למדינה אחרת, כן גם כן החליף האומות והמדינות והתורות, תורה של אומה זו תהא לאומה אחרת. אמר להם הקב"ה אלו הג' אינן לו בירושה כלומר בלא טורח, ישראל הוציאם ממצרים בכח גדול וביד חזקה, וכמה מיני כשופין וחרשים עשו, כמה ערעורים ערער סמאל ושרו של מצרים, א"כ באו לו בקנין, תורה גם כן כמה טרח משה שרצו המלאכים לשרפו בהבל פיהם עד שאמר לו הקב"ה אחוז בכסא שנא' מאחז פני כסא וגו', וכמה עשה סמאל, כדאי' פרק רבי עקיבא שבא אצל הקב"ה ואמר לו תורה היכן היא, בית המקדש ג"כ שקנה דוד את הגורן מארונה היבוסי בכסף מלא. כל זה לסתום פיהם של השרים שלא יערערו, כי היה באפשרותו להפוך ביתו של פרעה כמו שעשה בסדום ולהוציא ישראל, וכן יתן התורה בפומבי, מה צורך שיעלה משה ולישב בהר מ' יום, וכן בארונה יביא עליו מגפה ויקח דוד הגורן בחנם, הכל היה למ"ש. ובברייתא אמרו חמשה קנינים קנה הקב"ה, ג' אלו, ושמים וארץ, שנאמר השמים כסאי והארץ הדום רגלי, ואומר מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך, אברהם קנין אחד שנאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, והמדרש לא אמר שמים וארץ ולא אברהם לפי הכונה שאמרנו, כי לא שייך בהו לשון קנין, והתנא יש לו כוונה אחרת. ואם אין לך כל כך חכמה אפילו לזה, זכור ימות עולם, כי בששת ימים עשה ה' השמים והארץ וכל אשר בם ולבסוף ברא אדם, שכשיבא אדם ימצא עולם בנוי ושלחן ערוך, ואם יתגאה יאמרו לו יתוש קדמך, וטרח בו, כמו שאמרה המשנה בעשרה מאמרות וכו' והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים וכו' וליתן שכר טוב לצדיקים וכו', ואם אין לכם זכירה, בינו שנות דור ודור דור המבול ודור הפלגה מה עבר עליהם, ואם אין לך הבנה להבין, שאל אביך ויגדך זקניך וגו':

2ובזוהר רבי אבא אמר מאן ימות עולם אינון שתא יומין דעבד קב"ה עלמא בהו, דכתיב כי ששת ימים עשה ה', ששת ימים ולא בששת ימים, בינו שנות דור ודור כלומר אינון ימות עולם ידעו וישתמודעו כל אינון שנין ויומין וכל דרא ודרא עד דרא דא דאתון קיימין, שאל אביך ויגדך דא קב"ה הה"ד הלא הוא אביך קנך, ויגדך והוא יגלה עומקא דחוכמתא ומאי היא, אלא כד אינון שתא יומין דשכלילו עלמא לא שכלילו ליה אלא בגינך דתיתי את ותקיים אורייתא, דתנינא כל מה דעבד קב"ה לא עבד אלא על תנאי דכד ייתון ישראל אי יקבלון אוריתא יאות ואי לא יהדר לתוהו ובוהו, ובגין דא אינון ימות עולם ידעו וישתמודעו כולא ע"כ. ואם תאמר למה זאת לנו משאר האומות, לפי שבאתם בגורלו של הקב"ה, זהו בהנחל עליון גוים וגו' כי חלק ה' עמו, כמו שתרגם יונתן בן עוזיאל ז"ל, באחסנות עילאה לעממיא דנפקו מבני חם בפרשותיה מכתביא ולישניא בבני נשא בדרא דפלגותא בההיא זמנא רמא פיצתא (פירוש גורל) עם שבעה מלאכיא רברבי עמין דאתגלי עמהון למחמי קרתא, ובההוא זמנא אקים תחומי עממיא בסכום מנין ע' נפשתא דבני ישראל דנחתו למצרים, וכיון דנפל עמא קדישא בפיצתיה דמארי עלמא פתח מיכאל פומיה ואמר ארום חולק טב דשום מימרא דה' עמיה, פתח גבריאל פומיה בתושבחתא ואמר ישראל עדב אחסנתיה ע"כ. א"כ אמר להם משה הואיל ועליתם בגורלו של מקום אם כן צריכין אתה לקחת מוסר ולדעת למי אתם ומי הוא אלהיכם, וכן אמר הנביא יחזקאל לישראל כשהלכו בגולה עלה בדעתם לומר שה' עזבם, אמר להם והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן חי אני נאום ה' אם לא ביד חזקה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם, ולמה למספר בני ישראל, כי חלק ה' עמו לזה שם העכו"ם בכף אחת וישראל בכף שניה: