שפתי כהן על התורה, דברים לג:א

1וזאת הברכה. אמר וזאת בוא"ו, לומר אע"פ שאמר לו כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבא, עם כל זה לא הרע לו לומר בסיבתן של ישראל באה לו א"כ יחרה אפו עליהם וח"ו יקללם, לזה אמר וזאת, תראו מה גרמו לו והוא מברכן בסבר פנים יפות, שנאמר טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך, ומשה נקרא טוב שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא. ובמדרש לפי שאמר להם דברים קשים ע"ש. עוד במדרש וזאת הברכה, תוספת על ברכות בלעם שבירך את ישראל, לזה אמר וזאת הברכה, לא כמו ברכתו של בלעם שאמר אותם על דרך משל שנאמר וישא משלו, מרוב צרות עיניו, זו נקראה ברכה לא של בלעם, ומסיים המדרש ואלו הן הג' ברכות שבירך בלעם לישראל. מה טובו אוהליך יעקב, לא הביט עון ביעקב, כוונת המדרש לומר שכל ברכותיו כולם היו במרמה ובעקבה שהתחיל ביעקב ולא בישראל:

2איש האלהים. ולא איש ה', אע"פ שנבואתו מאספקלריא המאירה עכ"ז איש הוא, וא"ת הרי נאמר ה' איש מלחמה, זהו לפי שכביכול ירד הוא בעצמו ועשה המלחמה שאי אפשר לשום מלאך לעשותה, לפי שלא הגיע הקץ, ועוד שלא היו ישראל ראוים לגאולה, לזה היה בשם הרחמים לרחם עליהם, אבל במשה שהוא מורכב מחומר וצורה אי אפשר לומר איש הוי"ה אלא איש האלהים. והאלהים סודו א"ץ שהוא חבור שני שמות, שהיה משה שהוא השושבין מחברם, והכונה לומר ששני השמות יסכימו עמו בברכה זו, ולזה התחיל בוזאת, ו' זאת, וא"ו עם זאת:

3את בני ישראל. ולא אמר לבני ישראל, לרבות את כל הדורות העתידים, ואמר את בני ישראל ולא אמר את ישראל, ר"ל בשביל ישראל, לפי שקבלו התורה והמצות ראוים הם לברכה. בני ישראל עם ח' אותיות בגימ' תורה, ועם ב' מלות בגימ' תרי"ג שהם המצות:

4לפני מותו. במדרש שבא מלאך המות ליקח נשמתו, ולא חש ממנו והוא עסוק בברכתן של ישראל, זהו לפני מותו הממית בני אדם הוא מלאך המות שדחפו מעליו. ופסוק זה מתחיל בוא"ו ומסיים בוא"ו לומר שהביא להם ברכה ממקור הברכות. על דרך הקו שהן ב' ווי"ן, וכן פסוק שלאחריו מתחיל בוא"ו ומסיים בוא"ו, ופסוק אף חובב מתחיל באל"ף ומסיים בך', היינו המקור שהוא שם אהיה. בפסוק זה י"ב מלות כנגד י"ב גבולי אלכסון להוריד להם הברכה מכל גבול"י אלכסו"ן בגימ' ירח. וכבר ידעת פירוש הביאו עבדיה בחשאי, שהוא על דרך אלכסון, ירח י רח, ור"ח היינו יצחק בגימ', וכבר ידעת מויסע ויבא ויט, שויבא הוא יצחק ובא למפרע היינו באלכסון, והבן. וכן אמר במדרש, ומות בהר, בא בא מלאך המות אצל משה וסבור היה שמסור בידו, כיון שראה אותו משה הזכיר עליו שם ועקרו והיה יושב ורואה היאך משה מברך את ישראל שנאמר לפני מותו. ובמדרש וזאת הברכה אשר ברך את בני ישראל, מלמד שכל ישראל ברכם ביחד ואחר כך פירשן כל אחד בפני עצמו וחזר וכללם בפסוק אשריך ישראל וכו'. עוד במדרש א"ר אחא מצינו כל המלמד סניגוריא על ישראל הקב"ה מרוממו, תדע לך שכל ימיו של משה לא נקרא איש אלהים עד שברכן, ד"א האיש הזה אם מבקש להתיר נדרי אשתו יתירנו, אף משה קומה ה', שובה ה'. ד"א אמר ריש לקיש אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו, כשם שגוזר האדם על אשתו ועושה כך הקב"ה משה גוזר והקב"ה עושה: