שפתי כהן על התורה, דברים ו:ד

1שמע ישראל ה' אלהינו וגו'. בפרשה זו תמצא שאמר משה ג"פ שמע, ועתה ישראל שמע אל החוקים, ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם שמע ישראל אל החקים ואל המשפטים, ופסוק זה שמע ישראל ה' וגו', לפי שיש עובדים לאור היום כשמתחיל להאיר כמו שאמר בזוהר פרשת תשא (דף קפ"ח) רבי יוסי ורבי חייא הוו אזלי בארחא אדהוו אזלי רמש ליליא יתבו אדהוו יתבי נהיר יממא אמרו נקום וניהך קמו ואזלו שריאת צפרא לאנהרא א"ר חייא חמי אנפוי דמזרח דקא מנהרי אמר השתא כל בני מדינחא דטורי נהורא סגדין לגבי האי נהורא ופלחין ליה עד לא יפוק שמשא דהא כיון דנפיק שמשא כמה אינון דפלחין לשמשא ואילין אינון דקא פלחין לנהורא דא וקא קראן להאי נהורא דנהיר באתר שמשא עד לא יפוק לה דמרגלא דנהיר ואומאה דילהון באלה דמרגלא דנהיר ואי תימא דדא פלחנא למגנא הוה מיומין עתיקין קדמאין חכמתא ידעו ביה ע"כ. ויש עובדים לירח ויש עובדים לכוכבים ומזלות, לזה ישראל מקדימין לאור הבוקר ומכחישים אותם ואומרים כל ברואי מעלה ומטה יעידון ויגידו כולם כאחד ה' אחד ושמו אחד. ולפי שאלו הם מעט שיש להם עבודה זו לא תקנו לומר אחריו בשכמל"ו, ויש שעובדים לשמש שכל מלכי מזרח ומערב מניחין כתריהם מעל ראשיהם ומשתחוים לה, לזה תקנו רז"ל זמן ק"ש של שחרית קודם זריחת השמש, כמו שאמרה המשנה ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות קודם הנץ החמה יעלה ואם לאו יתכסה במים ויקרא, כל זה למה מקמי דליפוש רוגזא, דכיון שרואה הקב"ה כן הוא כועס ואומר בטובה שעשיתי להם בה הם מכעיסים אותי, לזה ישראל מקדימין ואומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, כיון שרואה הקב"ה כן כביכול יש לו נחת רוח ואומר די לי שישראל מיחדים אותי שבשבילם בראתי העולם והאור והשמש והירח, ורז"ל מרוב יראתם שלא תצא השמש וליפוש רוגזא תיקנו לומר קודם הקרבנות פסוק שמע כו' ואומרים אחריו בשכמל"ו, שאומרים אשרינו מה טוב חלקנו שאנו משכימין ומעריבין ואומרים שמע ישראל וגו'. והג שמע ישראל, כל אחד יש לו כונה בפני עצמו, של אור היום שאומר ה' אחד ושמו אחד, הוא נגד עשר דאצילות, ולזה אין אומרים בשכמל"ו, לפי שאין מאריכין בהם שהם כולם אחד ואין אתה יכול לומר משל לבת מלך שהריחה וכו'. שמע דלעולם יהא אדם ירא שמים הוא רמז לעשר דבריאה, ואע"פ שאומר בשכמל"ו עכ"ז כולם נבראו כאחד שנאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, וק"ש של יחוד הוא רמז לעשר דיצירה, ומאריכין בה לחבר עמה עשר דעשיה שכאן יש אריכות ומשל לבת מלך., והבן כל זה, ואשאל מחילה וסליחה וכפרה שלא אהיה הולך רכיל מגלה סוד, שמ"ע שי"ן מ"ם עי"ן סודם עשר, שצריך לכוון בכל העשר. שמע אז"ל נוטריקון שדי מלך עולם, שחרית מנחה ערבית, שאו מרום עיניכם, לפי שבאלו הג' זמנים הם עת רצון. שהאבות בחרו אותם והתפללו בהם, אברהם שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה יצחק ויצא יצחק לשוח בשדה בשיחה נאה, לפנות ערב לפנות הערב והברכה לבניו לבטל הדין שלא ישלטו בעולם ולא יעשו שמד, לשוח בגימ' שמד, בשדה לבעל השדה שהוא עשו יודע ציד איש שדה, כי נטו צללי ערב נטו על העולם לשלוט על הבריות, ויצחק שהוא אב רחמן בגבורתו עומד כנגדן, יעקב נאמר ויפגע וילן ואין פגיעה אלא תפלה, ואלו הג' זמנים הם עת חסד, שחרית יומם יצוה ה' חסדו, מנחה לרוח היום תרגום למנח יומא, שכל עוד שהשמש עולה יש קצף בעולם מכובדי השמש לומר שאלהיהם הוא בעלוי, ואילולא השכמתו של אברהם היה נחרב העולם אלא שהוא מנהג עולמו בחסד, ולעת המנחה יש נחת רוח, לפי שהשמש היא בירידה והתחילה להראות חסרונה וגריעותה, ולעת ערב יש להם לבריות נחת רוח מעמלם וטרחם כי הם ישנים ונחים מיגיעם וטרחם, שנאמר ישנתי אז ינוח לי, ושכבת וערבה שנתך, זהו לשון עריבות שאז יש עריבות בשינה מה שאין כן בשינת היום כי אדרבא היא מזקת, לזה שאו מרום עיניכם באלו הג' זמנים שהם עת רצון. ואע"פ שעת ערב הוא זמן ששולט סטרא אחרא שנ' בו תרמוש כל חיתו יער עכ"ז המאור הגדול שהוא השמש כבה נכבה שהיא הע"א הגדול שהרוב עובדים לה יותר מהירח לפי שרואין שהירח מתמעטת והולכת והלקות שלה הוא יותר מלקות השמש לזה עובדיה מעטים, ויעקב כיבה השמש שנ' וילן שם כי בא השמש, ואחז בעקבו שנאמר וידו אוחזת בעקב עשו א"כ היא עת רצון, ומלת שמע כולל לשון שמיעה ולשון הבנה, שצריך שישמיע לאזניו ולעורר הכונה, ויחשוב עצמו כאילו עומד לפני מלך כי אז הוא מכוון בדבריו, כ"ש ביחודו ית' שצריך לכוון כמו שאמר בגמרא שאם אמר שמע שמע משתקין אותו, ומקשה ודילמא לא כוין דעתיה ולבסוף כוין דעתיה ואמר חברותא וכו', פירש"י ז"ל מדבר עם הקב"ה כמו שמדבר עם חבירו פעמים בכונה ופעמים שלא בכונה אי לא כוין מחינא ליה במרזופא דנפחא עד דמכוין, ולכך תמצא עי"ן של שמע רבתי וד' של אחד, לומר שהוא עד עליו אם כיון ואם פיו ולבו שוין ולא יזכירנו בשפתיו ולבו רחק ממנו:

2וכתב הר' בחיי ז"ל ומפני זה בפ' בראשית י"ג פ' גן ובפ' זו י"ג פ' אש להודיע כי כל המכוון באחד מחשבונות י"ג מדות נצול מאשה של גיהנם וזוכה לגן עדן וכל מעלותיו שהן י"ג כמו שא"ל ר' יהושע בן לוי ז"ל אשכחי' לרשב"י ז"ל דהוה יתיב אתליסר תכתקי כו' והכונה על מעלות גן עדן ע"כ. ובענין הכונה הוא להרים שפע וברכה מהמקור העליון על דרך המעלות למקום אחד ולחברם יחד בלב אחד, ל"ב אח"ד בגימ' יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ואחר כך להעלותה ולחברה לאימא עילאה, שמע הוא מלשון קבוץ כמו וישמע שאול, שצריך לקבצם כולם להרים בכ"י זהו ישראל שר"ת הספירות עולה ישראל, כזה, כח"ב גג"ת נהי"מ מיחדי' כולם כאחד שמע שי"ן מ"ם עי"ן בגי' עשר. ועל דרך הפשט שמע ישראל אבינו ה' אלהינו כמו שאתה תיחד שמו כן אנחנו יוצאי חלציך ניחד, ובזה מתעלה יעקב אבינו כי הוא ייחד שמו בראותו י"ב בנים סביבו והוא עמהם הרי י"ג כמנין אחד לזה ייחד שמו שידע שממנו יבאו עם שמיחדים שמו:

3וכן כתב בזוהר פרשת ויצא (דף קמ"ח) ז"ל ת"ח בשעתא דייחדו בנוי ייחוד דלעילא ואמרי שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד דא הוא שלימו עילאה אתיחדא ביחודא חד, כדון אתחבר יעקב אבהן ונטיל ביתיה ויתיב ביה בחבורא חדא עם אבהן לאתחברא כו' שמע ישראל האי קרא תינח בשעתא דאמרו בנוי דיעקב לאבוהון או משה לישראל אבל השתא דכולי עלמא קא אמרי שמע ישראל למאן קא אמרי אלא הא תנינא יעקב לא מית וקב"ה חתים ליה גו כורסא דיקריה למהוי תדיר סהדא על בנוי דקא מיחדי שמיה בכל יומא תרין זמנין וכד אינון מיחדי שמיה דקב"ה ואמרי שמע ישראל הוא סהיד עלון דאינון מיחדי שמיה דקב"ה כדקא חזי בההיא שעתא נטלי ליה ליעקב בד' גדפין פרישן לד' סטרי עלמא וסלקי ליה לקמי דקב"ה ומברך ליה בז' ברכאן פתחי כלהו ואמרי זכאה איהו אבא דזרעא דא אוליד בארעא זכאין אינון בנין דקא מעטרו לאבוהון הכי, בההיא שעתא קול קרי שמיא פתח ואמר בשכמל"ו ויעקב מתעטר בי"ג נהרי אפרסמונא דכיא וקאי תדיר כקרתא דמקפא שור על בנוי קמי קב"ה ולא שביק דינא תקיפא לשלטאה עלייהו וכל בני עלמא לא יכלי לשיצאה לון דכתיב ואתה אל תירא עבדי יעקב וגו':

4ובכוונת היחוד לרב המנונא סבא פ' ויקהל (דף רי"ו) א"ל רזא דיחודא איצטריך ליה לההוא דאתחזי לעלמא דאתי ליחדא שמא דקב"ה וליחדא שיפין ודרגין עילאה כלהו באתר דאיצטריך קשרא ודא הוא רזא דכתיב שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ורזא דשמע שם דסליק לע' שמהן ודא הוא כללא חד ישראל ישראל סבא בגין דאית זוטרא דכתיב כי נער ישראל וגו' ודא איהו ישראל סבא רזא חדא בכללא חדא ולבתר אתכלילו דא בדא בכללא חדא כדין אצטריכו ליחודא שיפין ולחברא תרין משכנין כחדא וכלהו שייפין ברעו דלהא לאסתלקא בדביקותא דאין סוף לאדבקא כולא כחדא למהוי רעותא חדא עלאי ותתאי ורזא דא יהיה כד"א יהיה ה' אחד ברזא דיהיה י' ליחדא ולאדבקא ביה דאיהו היכלא פנימאה לאתר גניזו דהאי נקודה עילאה דאיהו י' ודא הוא רזא ה' אלהינו אילין תרין אתוון דאינון י"ה לאכללא כל שיפין בההוא, אתר דנפקא מינה דאיהו היכלא פנימאה לאתבא מלין לאתרא לעקרא ויסודא ושורשא דילהון עד ההוא אתר דשרשא דברית ולבתר אינון תרין אתוון אחרנין דאיהו י"ה ליחדא ולדבקא י' בה"א איהו רזא דברית קדישא והא ה' איהי היכלא לאתר גניזו דהא רזא דברית קדישא איהו ואע"ג דאיהו וא"ו תנינא אבל י' רזא דיליה ליחדא לון כחדא, אחד ליחדא מתמן ולעילא כולא כחדא ולסלקא רעותא לאתקשרא כולא מתתא לעילא בקשורא חד ולסלקא רעותיה בשלימו ברחימו ודחילו לעילא לעילא דלא אשתבק ריעותא דכל אינון דרגין ושייפין אלא בכלהו יסתלק לאדבקא לון ולמהוי כלא בקשורא חדא באין סוף ודא הוא ייחודא דרב המנונא סבא דאוליף מאבוי ואבוי מרביה עד פומיה דאליהו' ושפיר איהו יחודא בתקוניה ע"כ. כונתו בשם הראשון לייחד יו"ד עם ה"א ראשונה ולהמשיך להם מהמקור זהו ה' אלהינו עד היסוד והסימן יהיה י' עם ה"א ויו"ד שהיא הברית עם ה"א אחרונה, אחד לקשר הדל"ת עם ח' מדות ולקשרם כולם באל"ף באין סוף ולעשותם כולם קשר אחד כמו שהיו כי לצורך העולם נאצלו, והבן מעילא לתתא:

5ובפרשת תרומה דף קס"ב ביחוד ר' יוסי מתתא לעילא ז"ל פתח רבי יוסי במלין דק"ש ואמר כתיב שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד כלא לאכללא עילא ותתא כחדא בייחודא חדא, שמע שם ע', הכא אתכליל האי שם באינון ע' שמהן עילאין דהאי שם אתברכא מנייהו ואתכליל בהו ואיצטריך לאכללא לון כחדא בייחודא חד ולשויא רעותיה בהו, דהא ודאי ע' שמהן אינון ברתיכא עילאה ומהאי רתיכא אתברכא האי שם ואתכלילת בגויהו ולבתר ישראל בכלל, אבל הא תנינן דא ישראל סבא למהוי ישראל בכללא חדא ההוא אתר דביקותא דכולא, ועל דא שמע ישראל, השתא אדבקת אתתא בבעלה והוי כלא בכללא חדא. ישראל קא מיחד ג' סטרין ה' אלהינו ה' למהוי כלא חדא, ודא רזא דיחודא בג' סטרין כמא דאוקמיה בוצינא קדישא ואתער ביה בכמה דוכתי ולית לן רשו לאתערא ביה יתיר, ודאי בר נש דקא מיחד שמא דקב"ה עילא ותתא כדקא יאות שכינתא אתיא ושריא על רישיה ומברך ליה בז' ברכאן וקרי עליה עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר ע"כ. כונתו שמע שם שהיא כנסת ישראל מתברכא מע' שמהן שהן אברהם יצחק ויעקב, בסוד ויסע ויבא ויט, על ידי ישראל, ה' אלהינו ה', לכלול ג' עליונות זהו ממטה למעלה, ובדף קס"ב תמצא יחודו של רבי יוסי ז"ל יחודא איהו בגונא דתפלין דרישא ותפלין דדרועא בתפלין דרישא ד' פרשיין והא אתמר והכא ג' שמהן אינון, התם ד' פרשיין כל חד וחד בלחודוי והכא ג' שמהן וכו' מה בין האי להאי אלא אינון ד' פרשיין והא אתערו להו חד נקודא קדמאה עילאה והיא קדש לי כל בכור וחד רזא דעלמא דאתי והיא והיה כי יביאך וחד ימינא שמע וחד שמאלא והי' אם שמע וכו', לאילין רזא דתפלין דרישא והכא רזא דיחודא דא ג' שמהן ואינון בגונא דאינון ד' פרשיין, ה' קדמאה דא נקודא עילאה ראשיתא דכולא, אלהינו רזא דעלמא דאתי, ה' בתראה כללא דימינא ושמאלא כחדא בכללא חדא, ואלין אינון תפלין דרישא, ודא איהו יחודא קדמאה תפלין דדרועא כללא דכל הני כחדא ודא איהו רזא בשכמל"ו הכא כללא דאינון תפלין דרישא דאתכלילו גו תפלין דדרועא ועל דא אינון בחד ביתא, ורזא דא ברוך דא רזא דנקודא עילאה דאיהו ברוך דכל ברכאן נבעין מתמן, ואי תימא עלמא דאתי, אקרי ברוך לאו הכי דהא, נקודא עילאה איהו דכר עלמא דאתי נוקבא איהו ברוך ואיהי ברכה, ברוך דכר ברכה נוקבא, ועל דא ברוך איהו נקודא עילאה, שם דא עלמא דאתי דאיהו שם גדול כד"א ומה תעשה לשמך הגדול, כבוד דא כבוד עילאה דאיהו ימינא ושמאלא וכולהו כלילן בהאי תפלה של יד דאיהו מלכותו ונטיל כולא בגויה ובהאי מלכותו אתכלילן ביה עלמין כלהו למיזן לון ולספקא בכל מה דאצטריכו ודא איהו יחודא דתפלין דרישא ותפלין דדרועא, כגונא דרזא דיחודא דתפלין הכי הוא יחודא דכולא ודא איהו ברירא דמלה והא שדרנא יחודא דא קמיה דר' שמעון בוצינא קדישא ואמר לי דהא בד' גוונין אסתדר יחודא ודא ברירא מכלהו והכי הוה ודאי וכלהו רזא דיחודא ע"כ. הרי כונתו בשם הראשון דא נקודא עילאה שהיא החכמה עם הקוץ, אלהינו בבינה, ה' כולל ימינא ושמאלא, אחד דא כ"י דאיהי תפלה דדרועא, והכונה בברוך שם כבוד מלכותו, ברוך רזא דכל ברכאן נבעין מתמן שהיא החכמה, שם הוא הבינה, כבוד כבדו כ"ב ד"ו תורה שבכתב ושבע"פ דא ימינא ושמאלא מלכותו היא המלכות מלמעלה למטה בין בשמע בין בברוך שם כבוד:

6ובפרשת פנחס פתח ר"ש ואמר שמע ישראל ה' וכו' ע' רברבא אוף הכי ד' וסימנא עד, היינו דכתיב עד ה' בכם אשתאר אתוון ש"ה, וא"ח, אתוון אשמח, וסי' אנכי אשמח בה' דזמינא ליה שמחה וחדוה מלעילא ע"כ. וכן יהיה לו יד ושם שכן ה' אלהינו ה' אותיותיו י"ד וכן אותיות ברוך שם וכו' יהיה לו ב' ידות לכן בארצם משנה יירשו, י"ד י"ד הם כ"ח שכביכול נותן כח למעלה שנאמר ועתה יגדל נא כ"ח אדני, ויהיה לו כח שנאמר צדיק מושל יראת אלהים שהקב"ה גוזר גזירה והוא בכחו מבטלה, ויש בפסוק שמע כ"ה אותיות ובפסוק ברוך שם כ"ד אותיות הם מ"ט, לומר שכל האומר שמע ישראל בכונה כאילו למד כל התורה שהיא במ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא, מ"ט מ"ט הם מ"ט של שחרית ומ"ט של ערבית, כן כתב בעל באר מים חיים. ואמר בתיקונים על פסוק ויפן כה וכה שראה שלא קרא ק"ש דאית בה כ"ה אתוון וב' פעמים מ"ט הם צ"ח, דודי צ"ח ואדום, שדוחה מעליו מדת הדין, ויש בפ' שמע ו' תיבות וכן בברוך שם, כנגד י"ב צרופי הוי"ה:

7ובזוהר פרשת בראשית דף י"ב זה לשונו, פקודא תליתאה למנדע דאית מלכא רברבא עילאה ושליטא בעלמא ליחדא ליה בכל יומא יחודא כדקא יאות באינון שית סטרין עילאין ולמעבד לון יחודא חדא בשית תיבין דשמע ישראל ולכוונה רעותא לעילא בהדייהו, ועל דא אחד איצטריך לארכא ליה כשית תיבין, ודא הוא דכתיב יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, יתכנסון דרגין דתחום שמיא לאתאחדא ביה למהוי בשלימו לשית סטרין כדקא יאות, ועם כל דא בההוא יחודא איצטריך לקשרא ביה יראה ואצטריך לארכא בדל"ת דאחד ולדא דל"ת דאחד גדולה והיינו דכתיב ותראה היבשה דתתחזי ותתקשר דל"ת דאיהי יבשה בההוא יחודא, ולבתר דאתקשרא תמן לעילא איצטריך לה לתתא באוכלוסהא בשית סטרין אחרנין דלתתא בשכמל"ו דאית בה שית תיבין אחרנין דיחודא כדין מה דהות יבשת אחעבידת ארץ למעבד פירין ואיבין ולנטעא אילנין והיינו דכתיב ויקרא אלהים ליבשה ארץ. בההוא יחודא דלתתא ארעא רעוא שלים כדקא יאות ועל דא כי טוב כי טוב תרי זמני חדי יחודא עילאה וחד יחודא תתאה כיון דאתאחיד בתרין סטרין מכאן ולהלאה תדשא הארץ דשא אתתקנא למעבד פירין ואיבין כדקא יאות ע"כ. ולזה יקוו המים תרין ווי"ן שית דיחודא עילאה ושית דיחודא תתאה שית ושית. אל מקום אחד היינו אחד וצריך ליחדא לון בלב אחד גי' מ"ה שהוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ויקבל עליו עול מלכות שמים מלמטה למעלה בזאת יבא אהרן אל הקדש, בזאת בגימ' שמע כי משם עולין ובה מסיימין. וכן בספר הזוהר ר' אלעזר שאיל לר' שמעון אבוי אמר סימנא לזווגא דייחודא מנין א"ל ברי אע"ג דאוקימנא מלין לכל סטר וסטר ואתבדרו הכא מלה והכא מלה סימנא דא נקוט בידך והכי הוא כעין סימנא דמדבחא דתנן עלה בכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית וכו, רבי יהודה חייט ז"ל האריך בפי' זה עיין שם בלשכת השמות דף ל"א, וכתב גם כן בדף ר"ז ז"ל, והכונה באופן הזה כי אחר שכיון במלת שמע מה שאמרתי ראוי שיעלה דרך השם הראשון אשר בתפארת עם האחרונות, ובאלהינו יכוין אל הזרועות הפחד והגדולה ויקבע אז כונתו בצד ימין יותר, ובשם הג' יכוין אל הבינה עם השתים שעליה שהיא כלולה מהם ביחוד אמתי, וכשהוא למעלה במזרח שהיא החכמה למעלה מן הכתר אזי היא בכונתו בא' של אחד צריך לזרוק משם כוונתו ולירד דרך המעלות אשר עלה, ויכוין בח' לח' ספירות עד היסוד, ויקבע כוונתו בירידה לצד צפון יותר מצד דרום, ומהצפון שהיא הפחד יביאנה אל הדל"ת של אחד שהיא המערב בדרך רצוא ושוב שיחזור אח"כ הכונה למעלה עד הדרום שכבר הזהירונו חז"ל כל פינות שאדם פונה יהיו לצד דרום ורמזו לזה ושם יניחנה ע"כ:

8וכתב בעל באר מים חיים וז"ל, פסוק זה נעוץ סופו בתחלתו ויהיה שמע אחד בשתי מלות אלו נרמז שהמייחד ש"ש כתקנה נצול מאש של גיהנם כמו שניצולו דניאל חנניה מישאל ועזריה, כי ר"ת שמע אחד א"ש וכשנוציא מתיבת שמע השי"ן נשארו מ"ע והם ר"ת מישאל עזריה, וכשנוציא מתיבת אחד א' נשארו ח"ד חנניה דניאל, ונרמז פה שלפי שייחדו ש"ש נצולו מהאש, וכן כל מי שמייחד השם כראוי, וכמו שרמוז בספר הזוהר, ע"כ:

9וכתב רקנאטי ז"ל. ודע כי מג' שמות הנזכרים בזה הפסוק יוצא שם בן י"ד אותיות בהתחלף כל אות לאות שלאחריה, והנה ה' בחלופו הוא כוז"ו והוא בגימ' ט"ל בגי' ה' אחד, ונזכר ב"פ שחרית וערבית, ב"פ ט"ל הם ע"ח שהוא בגי' היה והוה ויהיה. ותיקנו רז"ל לומר בק"ש בשכמל"ו לפי שאמרו יעקב אבינו, ותיקנו לאמרו בלחש לפי שלא אמרו משה ואמרו משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער התחילו עבדיה מביאין לה בחשאי ודבריהם דברי אלהים חיים ועליהם נאמר להבין משל ומליצה, בת מלך היא השכינה שהרגישה שישראל מיחדים שם שמים בלב אחד, ולשון ציקי קדרה מלשון כי לה' מצוקי ארץ, וכשלא היה לה זכר באותו יחוד כביכול היתה מצטערת שלא נתיחד כבודה בכבוד שמים, שכשם שהוא אחד כך היא יחידה שאין יחודו וכבודו נכר אלא בה, ואם היתה אומרת שבח עצמה בפיה יש לה גנאי, אבל ישראל שהם עבדיה והם עיקר החיבה הזכירו שם המיוחד לה בחשאי שלא יהא לה גנאי. ויש מפרשים תאמר יש לה גנאי, אם תשאל השפע כדומה שיש בה חוסר דבר וזהו גנאי, לא תאמר יש לה צער כי היא תאיבה לשפע עליון וצריכה לברכת ה' כ"ל וחבורו ואם אין לה יש לה צער, התחילו עבדיה מביאין לה בחשאי, ומביאין ר"ל לכוין להביא הטובה והברכה והחיים עד העולם ע"כ:

10ובזוהר פרשת תרומה (דף קל"ד) אמר בשעתא דקא מיחדי ישראל יחודא דרזא דשמע ברעותא שלים כדין נפיק מגו סתימו דעלמא עילאה חד נהירו וההוא נהירו בטש גו בוצינא דקרדינותא ואתפליג לע' נהורין ואינון ע' להטין בע' ענפין דאילנא דחיי כדין ההוא אילנא סליק ריחין ובוסמין וכל אילני דגינתא דעדן כלהון סלקין ריחין ומשבחין למריהון דהא כדין אתקנת מטרוניתא לאעלא לחופה בהדי בעלה, כל אינון שייפין עילאין כלהו מתחברן בתיאבותא חדא וברעותא חד למהוי חד בלא פרודא כלל וכדין בעלה אתתקן לגבהא לאעלא לה לחופה בייחודא חד לאתיחדא במטרוניתא ועל דא אנן מתערי לה ואמרי לה שמע ישראל אתקין גרמיך הא בעליך ייתי לגביך בתקונוי זמין לקבליך. ה' אלהינו ה' אחד ביחודא חדא ברעותא חדא בלא פרודא דכל אינון שייפין כלהון מתעבדן חד ועיילין בחד תיאובתא. כיון דאמרין ישראל ה' אחד באתערותא דשית סטרין כדין כל אינון שית סטרין אתעבידו חד ורזא דא ו' חד פשיטו בלחוד בלא דביקותא אחרא לגביה אלא איהו בלחודוי פשיט מכלא ואיהו חד. בההיא שעתא מטרוניתא מתקננא ומתקשטא ועיילין לה שמשהא בלחישו סגי לגבי בעלה ואומרים בשכמל"ו דא איהו בלחישו דהכי איצטריך לאעלא לה לגבי בעלה, זכאה עמא דידעי דא ומסדרי סדורא עילאה דמהימנותא וכו', ולקמיה אמר כדין עיילין לה בלחישו לגבי בעלה אמאי בלחישו בגין דלא יתערב זר בההוא חדוה כד"א ובשמחתו לא יתערב זר, ובגין דלא תשלוט עין הרע אנן מחלפי אתוון דלא אמרינן אחד באתגליא בגין דהשתא סטרא אחרא אתדבק בהדה לאו איהי אחד אלא דאנן מיחדי לה בלחישו ברזא דאתוון אחרנין ואמרי ועד, אבל בזמנא דאתי דאתפרש ההוא סטרא ואתעבר מינה כדין יתקרי אחד ודאי דלא יהא בהדה שותפו ודביקו אחרא כד"א ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד באתגליא בהדי' ולאכרזא ולא בלחישו ולא ברזא ועל דא אנן מיחדי לה מההוא סטרא אחרא כמאן דזמין לאחרא למהוי סהיד דיליה בגין דדא איהו סהיד דילן וסטרא אחרא לאו איהו סהדא לגבן בגין דא איהי אתפרשת מההוא סטרא כיון דאתת אנן מעלין לה לחופה לגבי בעלה מלכא עילאה בכל רעותא וכונה דליבא וע"ד איהו אחד, בשעתא דאיהי אתת ועולמתהא ובעאת לאתפרשא מסטרא אחרא אתת כמאן דאזדמנת למחמי ביקרא דמלכא ולא יתיר, והכי מכריזי דיזדמנון למחמי ביקרא דמלכא כדין סטרא אחרא לא ניחא ליה למחמי ואתפריש מינה כד"א צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה, פוקו למחמי כאן, כיון דאתת כל אינון שמשהא עיילין לה לחופה בהדי מלכא בלחישו ברזא, דאלמלא לאו הכי לא אתפריש מנה ההוא סטרא אחרא ויתערבב חדוותא, אבל בזמנא דאתי דאיתפרש מנה ההוא סטרא אחרא כדין ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, כיון דעאלת לחופה ואיהי בהדי מלכא בחדוא כדון אנן מתערי חדוא דימינא ושמאלא, כד"א ואהבת את ה' אלהיך בכל וגו' והיה אם שמוע וגו' בלא דחילו כלל דהא סטרא אחרא לא אתקרב תמן ולית ליה רשו ע"כ. הסתכל בזה המאמר שאמר שטעם בלחישו דהכי אצטריך לאעלא לה לגבי בעלה, ועוד אמר בלחישו דלא יתערב זר בההוא חדוא, ועוד אמר בגין דלא תשלוט עין הרע, ועוד אמר דבזמנא דאתדבק סטרא אחרא בהדה לאו איהו אחד, פירוש שיש ע"ז בעולם אלא דאנן מיחדין ליה בלחישו דאתוון אחרנין ואמרין ועד, עוד אמר בשעתא דאיהי אתת ועולמתהא ובעית לאתפרשא מסטרא אחרא אתת כמאן דאזדמנת למחמי ביקרא דמלכא כדון סטרא אחרא לא ניחא ליה למחמי ואתפרש כיון דאתת כל אינון שמשהא עיילין לה לחופה בהדי מלכא בלחישו, הרי ה' טעמים למה בלחישו. עוד שמעתי על סדר היחוד על סדר אבי"ע שמע שי"ן בתלת ראשין, בשבת אצילות בריאה יצירה עם עשייה, לפי שבשבת הם בזווג, ובחול בריאה יצירה עשייה, ואומר שמע ישראל עולה מלמטה למעלה, שמע מלשון וישמע שאול שהוא מלשון קבוץ, שמקבץ הכל בכנסת ישראל דרך השער, ישראל היינו ישראל סבא דעשיה ודיצירה ודבריאה ודאצילות, ביום שבת אומרים לו שמע ישראל לפי שצורתו של יעקב אבינו ע"ה חקוקה בכסא הכבוד כמו שאכתוב בעז"ה על פסוק כי חלק ה' עמו בפרשת האזינו, יעקב חבל נחלתו לשון חבל הוא כמו אם חבול תחבול שהוא לשון משכון שלקחו הקב"ה ליעקב אבינו משכון על בניו שלא יאמירוהו באל אחר, ואומרים לו שמע ישראל אבינו, לא יעקב שהוא לשון עקבה ומרמה. וכשהקב"ה שומע כן אומר לו ליעקב בניך לא אמרו יעקב אלא ישראל אשר בך אתפאר, ה' היינו חכמה דאצילות עם קוץ היו"ד דהיינו כתר, אלהינו היינו בינה דאצילות, ה' היינו ג' אבות, כי באצילות כולם אחדות אחד שהם עשר הויות ושכינת האצילות שהוא כתר הבריאה שהיא ה' אחרונה של הוי"ה עשירית, האצילות היא כתר הבריאה לזה מיחד ג"כ עשר דבריאה בא', א היינו כתר דבריאה, ח ח' מדות דבריאה, ד היא שכינה דבריאה, ושכינה היא כתר היצירה לזה מיחד עשר דיצירה עם עשר דעשייה, דבשבת הם מזדווגים ואומר ברוך היינו כתר היצירה עם כתר דעשייה, ומכוון לחכמה במלת ברוך, שם היינו בינה דיצירה ודעשייה, כד"א ומה תעשה לשמך הגדול, כבוד היינו התפארת עם הזרועות, מלכותו היינו מלכות דיצירה ודעשייה לעולם היינו שאר המדות, ועד בגי' פ', אבי"ע עשר לכל חד וחד הם ארבעים וחוזר ומסלקן למעלה היינו פ'. זהו בשבת, ובחול מתחיל מהבריאה בשמע ובאחד מכווין לי' דיצירה. א' כתר, ח' מדות, ד' היינו מלכות, ובברוך שם מכוון לעשר דעשייה, ומלת ועד חוזר ומסלק ומעלה אותן עד עשר האצילות, ע"כ: