שפתי כהן על התורה, דברים ו:ה

1ואהבת את ה' אלהיך וגו', אחר שהזכיר היחוד פתח בואהבת, כי כשהאדם מיחד ה' בלב שלם ובכוונה שלימה אז נקשרת נפש המיחד באהבתו של הקב"ה לא תהיה אהבה מיראת העונשים שירא שלא יענישנו אלא אהבה עזה לפי שהוא אלוה גדול ונורא, ויאהבהו על הבריות, כמו שאז"ל ואהבת האהבהו על בריותיו, לזה סמך את ה' אלהיך דיינך בכל מה שדנך, כי בזה תוכר האהבה שהוא דיינך ואתה אוהבו, לא בעת שייטיב לך כי נקראת אותה אהבה תלויה בדבר, ולזה אלהיך, לפי דכל העולם בהשקט ושלוה ואתה בצרה כי צרת רבים אינה צרה, עכ"ז שם תוכר האהבה כי אולי הם ייסורין של אהבה שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח, או באו לו על צד הנסיון, או לנקותו, ובהיות אלו הבחינות מגמתו אז תתוסף אהבה על אהבתו. וענין האהבה הוא שיתבונן בתורתו ובמצותיו, ובפרט אם זכהו ה' יתברך והאיר עיניו בסודי התורה והמצות ודאי שיתוסף לו אהבה רבה, לזה סמך והיו הדברים האלה על לבבך, פירוש בכוונה כשידע כוונת כל מצוה ומצוה ויתבונן בה יבא לידי כונה ומהכונה יבא לידי ייחודו ית' כונה בגי' אחד ומיוחד, ויבא למסור נפשו לאהבתו כמו אברהם אבינו שמסר בנו יחידו לשחיטה, וכמו רבי עקיבא שקבל על עצמו הייסורין של מסרקות של ברזל וקבלם באהבה וחיבה עזה, ומהאהבה בא לידי ייחוד, כי אהבה בגי' אחד:

2וכתב ספר באר מים חיים שמצא כתוב שלא נברא העולם אלא לעובד מאהבה, אהבה בגי' י"ג, בראשית במ"ק י"ג, והאהבה היא כמו האדם שחשק אשה ונגעה אהבתה בלבו והוא שוגה בה בין בשכבו בין בקומו בין באכילתו בין בשתייתו בין בהליכתו כאילו היא מגמת פניו כן תהיה אהבתו ית':

3ובספר הזוהר ואהבת את ה' אלהיך, דבעי בר נש לאתקשרא ברחימותא דכל פולחנא עילאה דבעי בר נש למפלח לקב"ה דיפלח ברחימו דלית לך פולחנא כמו רחימותא דקב"ה, ר"א אמר הני מלי כללא דאוריתא אינון בגין דעשר אמירן דאוריתא הכא אתכלילן והא אוקמוה, ות"ח לית לך מלה חביבותא קמיה דקב"ה כמאן דרחים ליה כדקא יאות, ומה הוא כמה דכתי' בכל לבבך בכל מאי קא מיירי, בלבבך בנפשך במאדך מבעי ליה, מהו בכל, אלא לאכללא תרין לבן, חד טב וחד ביש, ובכל נפשך חד טב וחד ביש, ובכל מאדך דא לא אתיא לדרשא, א"ר אלעזר אף דא לדרשא הוא מ"ט בין דנפל ליה ממוניה מירותא ומסטרא אחרא בין דאיהו רווח ליה בטרחא יתירא, ועל דא כתיב ובכל מאדך, א"ר אבא אהדרנא לקרא ואהבת מאן דרחים לקב"ה אתעטר בחסד בכל סטרין ועביד חסד בכלא ולא חייס על גופיה ועל ממוניה, מנא לן מאברהם כמא דאתאמר דהא לא חס ברחימותא דמאריה על לביה דאיהו יצריה ועל נפשיה ועל ממוניה, ועל לביה לא אשגח על רעותא דיליה בגין רחימותא דמאריה, ועל נפשיה ועל בריה ועל אתתיה בגין רחימותא דמארי, על ממוניה דהוה קאי בפרשת דרכים ואתקין מזונא לכל עלמא, בגין כך אתעטר בעטרא דחסד כמא דכתיב חסד לאברהם, ומאן דאתקשר ברחימותא דמאריה זכי להאי, ולא עוד אלא דעלמין כלהו מתברכאן בגיניה, הה"ד וחסידיך יברכוכה, זכאה חולקהון דאינון ברחימותא, דמריהון מתדבק בהו, לאילין לית להו שיעורא לחולקהון בההוא עלמא. א"ר אלעזר כמה מדורין על מדורין אית להו לצדיקיא בההוא עלמא ומדורא עלאה בכלא אינון ברחימותא אתקשר בהו דהא מדוריהון סליק על כלא מ"ט בגין דקב"ה בהאי אתעטר, ת"ח היכלא דא אהבה אתקרי ובגין אהבה קיימא כלא כמא דכתיב מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, וכלא ברחימותא קיימא דהא שמא קדישא הכי אשתכח והכי אוקמוה. יו"ד לא אתפרש קוצא דלעילא מנה לעלמין דהא ברחימותא שרי עלה ולא מתפריש מנה לעלמין. ה' אוקמוה דלא מתפרש מן יו"ד ואשתכחו בחדא בחביבותא דלא אתפרשן דא מן דא כמא דכתיב ונהר יוצא מעדן, יוצא לעלמין בחביבותא אתדבק דא בדא, ו' דא הוא תדיר חתן בכלה דא רחימו בחביבותא, וכל מאן דרחים למלכא הא אתקשר בההוא אהבה, ובגין כך ואהבת את ה' ע"כ. ויהיה פירוש ואהבת אם אתה תאהב להקב"ה תתקשר ותדבק עם ה', את ה' אלהיך, ולזה ואהבת מוטעם בזקף קטן, ומה שאמר המאמר דעשר אמירן דאוריתא הכא אתכלילו ואלו הן, א' קבלת עול מלכות שמים שנאמר ה' אלהינו. ב' יחוד ה' שנאמר ה' אחד. ג' אהבת ה' שנאמר ואהבת את ה', ד' תלמוד תורה שנאמר ודברת בם, ה' למוד בנים שנאמר ושננתם לבניך, ו' ז' לקרא ק"ש שחרית וערבית שנאמר ובשכבך ובקומך, ח"ט תפילין של יד ותפלין של ראש שנאמר וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך. י' מזוזה דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך:

4וכתב בספר באר מים חיים ז"ל, עוד תמצא ראש איברי הגוף נזכרים בפרשה זו, שמע לאזנים, טוטפות לעינים, ודברת ללשון, ושננתם לשנים, וקשרתם וכתבתם לידים ימין ושמאל, ובלכתך לרגלים, והלב והנפש שנאמר בכל לבבך ובכל נפשך, ובכלל הנפש האף שבו משיב הרוח, ואזהרה מיצר הרע שנאמר בביתך ולא בבית רעך, הרי בפרשה רמוזים ג' מצות במחשבה, קבלת עול מלכות שמים, יחוד, ואהבת ה', וג' מצות בדבור, תלמוד תורה, למוד בנים, קריאת שמע שחרית וערבית, וג' מצות במעשה, תפלין של יד, ושל ראש, ושל מזוזה., ואלה כוללות כל האמונה כמו שמבואר ליודע קבלתם וסודם. ובירושלמי ר' לוי אמר מפני שעשר דברות כלולים בהם. אנכי ה' אלהיך, שמע ישראל ה' אלהינו, לא יהיה לך אלהים אחרים, ה' אחד. לא תשא, ואהבת את ה', כי מאן דרחים מלכא לא לשתבע בשמיה ומשקר, זכור את יום השבת, למען תזכרו, דאמרו זו מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה דכתיב ואת שבת קדשך הודעת להם מצות וחוקים ותורה צוית להם, להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. כבד את אביך, למען ירבו ימיכם. לא תרצח, ואבדתם מהרה, מאן דקטיל מתקטיל. לא תנאף, לא תתורו אחרי לבבכם, א"ר לוי לבא ועינא תרי סרסורי דחטאה כד"א תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצורנה, אמר הקב"ה אי יהבת לי עינך ולבך אנא ידע דאת דילי, לא תגנוב ואספת דגנך ולא תגנוב של חבירך, לא תענה ברעך, אני ה' אלהיכם, וכתיב וה' אלהים אמת. מהו אמת א"ר אבין שהוא אלהים חיים ומלך עולם, א"ר לוי אמר הקב"ה אם העידות לחבירך עדות שקר מעלה אני עליך כאילו העדת עלי שלא בראתי שמים וארץ. לא תחמד בית רעך, וכתבתם על מזוזות ביתך, ביתך ולא בית חבירך, ע"כ, לזה נכתבה פרשה זו אחר עשרת הדברות:

5וכתב עוד שיש בפרשה זו ה' פסוקים מתחילין בוא"ו ומסיימין בכ"ף היינו כ"ו כמנין שם הוי"ה כ"ו. וחמשה פעמים כ"ו עולה ק"ל, וזהו סיד מה שאמר רבי שמעון ז"ל, פתח רבי שמעון ואמר סיני דא סלם דאיהו ק"ל, ורזא דמלה הנה ה' רוכב על ע"ב ק"ל, ע"ב דא יו"ד ה"י וי"ו ה"י. ועוד י' י"ה יה"ו יהו"ה. ק"ל, יו"ד, יו"ד ה"א יו"ד, ה"א וא"ו, יוד ה"א וא"ו ה"א, אתוון קדמאין סלקין ע"ב, ועם אתוון תולדין כלהון סלקין ק"ל. ע"ב ק"ל בחשבון ב"ר. ואנת רעיא מהימנא עלך אתמר נשקו ב"ר ואנת רב לעילא ולתתא רבן של ישראל רבן דמלאכי השרת בר לעילא ברא דקב"ה ושכינתיה, חסר ג"ם לאשלמא רמ"ה עלייהו אתמר לגבי משיח בן יוסף גם ה' העביר חטאתך ולא תמות, בהאי ג"ם אתכפר דוד, והאי איהו שיעורא דחלה מ"ג ביצים, ותוספת חומש ביצה רמוז וחמישיתו יוסף עליו ע"כ. רמ"ה היינו הר"ם לפי שעלה למטה ונתעלה ונתבטלה ממנו אבר המשגל ותרי ביעי לזה חסר מרמ"ח ג', ולזה נאמר סרו מהר היינו רמ"ה דק"ש, לפי שכפרו ביחודו ית', זהו סוד פרשה זו שראשי וסופי פסוקיה ה' פעמים כ"ו העולה ק"ל, המכוין בזה הנה ה' רוכב על ע"ב ק"ל ובא מצרים לכרות כל כחות הטומאה המצירים לאדם:

6עוד צריך לכוון שיש בפרשת שמע עד ובשעריך מ"ב תיבות, והם כנגד שם הגבורה שם של מ"ב שבו נבראו שמים וארץ, והכונה הזאת היא לכלול השמאל בימין למעלה תהיה הימין שולטת, וזה כי הפרשה עצמה של ואהבת היא הימין ומנין תיבותיה שהם מ"ב כשם הגבורה הוא השמאל, ונמצא שהימין נגלה והשמאל נסתר במנין התיבות, ולכן המדקדקים בשעת קריאת פרשת ואהבת משימין יד שמאל תוך יד ימין לרמוז כי הימין שולטת על השמאל, והרחמים כובשים את הכעס שעושין רצונו של מקום ועובדים מאהבה, וכונה זו נמצאת בספר הזוהר בכמה מקומות:

7עוד כתב בשם רבי אהרן הלוי ז"ל שני עקרים יש בק"ש, אחת להודיע אחדות השי"ת, שנית להודיע שהשגחתו ומלכותו והנהגתו דבקה בנו יותר משאר אומות ולכך אנו אומרים אלהינו, וכן אמרו בספרי עלינו הוטל שמו ביותר. וכלל בפרשת ואהבת כל המצות, מצות האמונה היינו בכל לבבך, איסור מאכלות וביאות אסורות שהנפש מתפעלת בהם ומחמדתן, היינו בכל נפשך, מצות התלויות בממון, היינו בכל מאדך. ואמר ואהבת את ה' אלהיך בלשון יחיד לומר שהוא לכל אחד ואחד מישראל למעלתו ולשמירתו ולהנהגתו, ועל ענין זה נקרא אלהי אברהם ע"כ לשון הרב ר' אהרן הלוי ז"ל ומה. שאמר בכל לבבך ולא אמר בלבבך לרמוז ולכלול ב' יצרים יצר טוב ויצה"ר ולרמוז על זה כתב בכל לבבך בשני ביתי"ן ולא כתב לבך בבי"ת אחת כי בי"ת מתחלפת, בשי"ן באלפא ביתא דא"ת ב"ש ושי"ן בגי' יצר הרי ב"פ בי"ת בי"ת הם שני שיני"ן ושני פעמים שי"ן שי"ן הם שני יצרים, ושני פעמים יצר יצר עולה שש מאות ושש מאות בגימ' שקר, ואמת החתומים ביצירתו של אדם בשני יצרים, רמוזים בשני יודי"ן של וייצר ה' אלהים את האדם שבשניהם צריך האדם לעבוד בוראו ולאהוב אותו ולהודות לפניו ית':

8וכתב בספר לבנת הספיר פרשת צו ז"ל, כי שני יצרים אלה רמז הכתוב במאמרו זבח תורה יכבדנני בשני נוני"ן לרמוז לשני יצרים יצר טוב ויצר הרע שהם נרמזים בקרבן תודה כי התודה היתה בא מעשרים עשרונים י' חמץ ועשרה עשרונים מצה, מעשרה עשרונים של חמץ היו עושין עשרה חלות סולת, וי' עשרונים של מצה היו עושים שלשים חלות, י' מאפה תנור וי' מעשה מרחשת וי' מורבכת, החמץ כנגד יצר הרע, והמצה כנגד יצר הטוב והלחמים של מצה היו שלשים להורות כי כ השלשים כנוין של חסד המבוארים בספר האורה כולם מליצים עליו טובה, כיון שמשלים יצה"ר עם יצה"ט וזבח תודה על דרך זבחי אלהים רוח נשברה, ע"כ:

9ובזוהר פתח ההוא ינוקא ואמר עמי מה עשית לך ומה הלאיתוך ענה בי, קב"ה בחביבותא דאית ליה עם ישראל קרא לון עמי מה עשיתי, למה עשית לך מ"ה אלא דתזלון לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ותסהידו בי דאנא אחד, הה"ד שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, תסהידו בי דאנא חד ומתעלה על שמא דמ"ב תיבין דאינון בפ' קרית שמע מן ואהבת עד והיה אם שמע ותעבידו לי חד עלייהו ואיהו שמא דא בדוגמא שמא דמ"ב שמהן ובשמא דע"ב תיבין דאית בפ' ק"ש מן והיה אם שמוע שמוע עד ושמתם את דברי אלה ובשמא דחמשין תיבין כחושבן חמשין שערי בינה ובשמא דע"ב מן ויאמר עד סוף הפרשה, ואינון ד' פרשיין עם י"ב תיבין דאית בק"ש עילאין אתעבידו כלהון מאתן וארבעין ותמניא כחושבן רמ"ח איברים, וכל אנש דקארי ק"ש כדקא יאות כל תיבה ותיבה משפיע בכל אבר דיליה, וכל אנש דלא קרי קריאת שמע ביממא ובליליא כל אבר ואבר דיליה יתמלי מרוח רע ומכל מרעין בישין דעלמא. אמר ינוקא ג' תיבין אינון חסרין מן ק"ש מן רמ"ח תיבין אמר ובמה אשתלמו א"ל שמענא מאבא עם ה' אלהיכם אמת, פירוש מ"ה עשיתי לך מ"ב תיבות שבפרשה וג' שמות ה' אלהינו ה' הם מ"ה. מ"ה עשיתי לך ומ"ה הלאיתיך, שתלך בכל יום לקרוא ק"ש וליחד שמי ה' אלהינו ה', על מ"ב תיבות שבפרשה, לכן ענה בי תעיד בי בכל יום שאני אחד ומיוחד על מ"ב שהוא רמז לשם מ"ב, ע"כ:

10ואמר בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, לפי שהאדם יש לו ג' זמנים, זמן העליה, וזמן ההעמדה, וזמן הירידה. על זמן העליה שהם עשרים שנה הראשונים שאז הוא זמן החמימות והדם רותח והיצר גובר לזה אמר בכל לבבך בב' ביתי"ן, כלומר תתגבר עליו, וכנגד זמן ההעמדה שהם עשרים שניים אמר ובכל נפשך, כלומר רצונך כמו אם יש את נפשכם, כלו' שיש בידך לכופו שהוא תחת רצונך שאינו חם כל כך, ובכל מאודך הוא על זמן הירידה שאז רואה עצמו שאין בו כח והוא חס על ממונו שחושב שמא יאריך ימים ולא יהיה לו מה יאכל והוא חס על ממונו, לזה אמר ובכל מאדך מלשון מאד. ויש מי שפירש בכל לבבך כנגד אברהם שעבד להקב"ה בכל לבבו, ולפי שהיתה עבודתו בלב לזה המשיך הלבבות לעבודתו ית' כמו שיוצאים הדברים מלב כן עשו פועל בלב, ובכל נפשך נגד יצחק שמסר נפשו לאהבתו ית' כן אתם כי ימוד עצמו כי אילו אמר לו למסור עצמו על קדושת השם שימסור לקיים כי עליך הורגנו כל היום, ובכל מאדך נגד יעקב שהפריש מעשר מכל ממונו ואפילו מן הבנים, והיו הדברים האלה על לבבך כלו' כל מה שאני מצוך הוא על היום, וזהו אשר אנכי מצוך היום, על דרך מה שאז"ל ישוב יום אחד לפני מיתתו וכו', על לבבך פירוש הקב"ה נקרא לב שנאמר צור לבבי וחלקי, ועליו אני מצוך, ופירוש שישים מגמתו יום המיתה ומי שהוא שוכן בתוך לבו:

11ובזוהר הדברים האלה על לבבך, בעי בר נש לשואה מילין דאוריתא עליה בגין דיהא תבירא לביה דלית לך מקטרגא ליצר הרע בר מילי דאוריתא ועל דא כתיב והיו הדברים האלה על לבבך על תרין יצריך יצר הטוב אתעטר בהו ויצר הרע אתכנע בהו ע"כ. עוד על לבבך ולא אמר בלבבך לומר שלא יהיו צפונים אלא כתובים מבחוץ על לוח לבך, ושננתם לבניך שנון תם, שילמדם הדברים בפירושיהם ובטעמיהם כדי שלא יחשוב כי התורה ספורים בעלמא. ובזוהר ושננתם כד"א חציך שנונים, דבעי בר נש לחדדא מילי דאוריתא לבריה כחרבא דאיהו שננא בתרין סטרין, ולזה ב' נוני"ן בגין דיעול לחדדא באוריתא ולא ישתכח לביה בטפשותא, ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, פירוש בין שאתה ביישוב בשובה ונחת בין כשאתה בדוחק כמו העני שהוא הולך נע ונד לבקש מזונו, עם כל זה אין לך לפטור עצמך מדברי תורה, בין שאתה בנחת בין שאתה בדוחק. עוד אמר בשבתך הוא על זמן ההעמדה דהיינו מעשרים ומעלה, שכבר נתיישב ונשא אשה, כמו שאז"ל תורת ה' תמימה יראת ה' טהורה איזו תורה טהורה היא שישא אשה ואחר כך ילמוד, אלא אם בטל ממנו היצר וחשקה נפשו בתורה כמו בן עזאי ובן זומא, ובלכתך בדרך הוא על זמן הירידה שהוא זמן הזקנה שהוא הולך לבית עולמו, ובשכבך בקבר אם אתה מלמד תלמידך שנון תם בפירושיה ובטעמיה, כשהם לומדים ואומר כך פירש לנו רבינו כך למדנו רבינו שפתותיו דובבות בקבר, א"כ כאלו אתה לומד בקבר, כמו שאז"ל כל מי שאומרים דבר הלכה על שמו שפתותיו דובבות בקבר, ובקומך על יום התחיה, על דרך מה שאז"ל על פסוק בהתהלכך תנחה אותך וגו', וכל זה לומר שאין לפטור עצמו מד"ת עד יום המיתה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות וגו', ודברת בם כל זמן שיש לך דבור לא יהיה אלא בם מתחלת הדבור, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק א' מהלכות תלמוד תורה מאימתי אביו מלמדו תורה משיתחיל לדבר מלמדו פסוק תורה צוה לנו וגו' ופסוק שמע ישראל, זהו מתחלת הדבור עד סוף הדבור היינו יום המיתה לא יהיה אלא בם, וכן אז"ל לא נברא הדבור אלא לדברי תורה מכאן אנו מוזהרים על שיחה בטילה:

12ובזוהר פירש ודברת בם מלשון הנהגה, ז"ל ודברת בם ותדבר בם מבעי ליה אלא בעי בר נש לאנהגא גרמיה בהו ולאנהגא גרמיה דלא יסטי לימינא ושמאלא, בשבתך בביתך לאנהגא גרמיה בביתיה באורח מישר ובאורח קשוט דילפון מיניה בני ביתיה לאנהגא גרמיה בנחת ובחידו דלא יטיל דחילו על בני ביתיה יתיר וכל עובדוי בביתיה באורח תיקונא, ובלכתך בדרך לאנהגא גרמיה במלי דאוריתא לתקנא גרמיה בהו כמה דאצטריך ולתברא גרמיה באוריתא, ומאי איהי כמא דיעקב, לדורון לתפלה ולקרבא, דורון היא קריאת הקרבנות, קרבא הם הזמירות דקא עביד בהו קרבא לאינון מקטרגי ושיצי לון ועילא מנהון מלי אוריתא, ובשכבך לתברא גרמיה בדחילו דמאריה בקדושא בענוה דלא ישתכח חציף לקבליה דמאריה, פירוש תשמיש המטה, ובקומך למיהב תושבחן למאריה דאתיב נשמתיה דהא כמה חובין אשתכח קמי מאריה וקב"ה עביד עמיה חסד ואתיב לה לגופיה ע"כ: