שפתי כהן על התורה, דברים ט:ד
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Deuteronomy 9:4
Open in the reader →1אל תאמר בלבבך וגו', לפי שאתה רואה ב' דברים, אחד אתה רואה שהקב"ה מאבדם וגם אתה רואה שגמר אבודם על ידך הוא, מזה תבא לומר בצדקתי הביאני ה' לזה הם נמסרים בידי, וברשעת הגוים ההם כי אין הקב"ה חפץ במיתתן של רשעים שהרי כשהטביע המצריים לא נאמר שירה אותה הלילה שנאמר ולא קרב זה וכו' ואמר מעשה ידי טבועים וכו', אלא ודאי מרוב רשעם וזה וזה גורם, צדקתי שיש לי עליו ורשעת הגוים, לא תאמר כן, אמת הוא ששני דברים כאחד, אחת אבודם ואחת נתינת ארצם לך, אבודם ודאי הוא כמו שאמר ברשעת הגוים שאינם כדאים לשבת בעולם מרוב רשעותם, אבל ירושת ארצם דבר אחר גורם לפי שנשבעתי לאבות, ולא לכולם דרך כלל אלא לכל אחד ואחד בפני עצמו, לזה אחר שאמר לאבותיך אמר לאברהם ליצחק וליעקב וחזר ואמר וידעת כי לא בצדקתך, לומר אע"פ שהרי הלכו אחריו במדבר כמו שנאמר זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר וגו', עם כל זה הארץ היא טובה שאין זכותך כדאי לה, לזה אמר וידעת כי לא בצדקתך ה' אלהיך נותן לך את הארץ הטובה הזאת, ומה שאתה אומר שיש לך זכות לכתך אחרי במדבר, כבר נתנכה אותו זכות בכמה הכעסות שהכעסתוני במדבר, זהו אומרו זכור אל תשכח את אשר הכעסת את ה' אלהיך במדבר, ולא פעם או שתים אלא מן היום אשר יצאת מארץ מצרים עד באכם עד המקום הזה ממרים הייתם עם ה', ואם תאמרו שזכותכם גדול כל כך שאין כמה הכעסות כדאים לבטלו, הרי בחורב הקצפת ויתאנף ה' להשמיד אתכם עד שהוצרכתי להתפלל עליכם ארבעים יום וארבעים לילה, ואם היה זכותכם כדאי לא היה קוצף עליכם כל כך, ולזה אמר ארבעים יום וארבעים לילה, כי סתם יום לילו עמו יאמר ארבעים יום, ועוד שעלייתי היתה לקחת לוחות הברית ועכ"ז לא נתנו לי עד אחר שישבתי שם ארבעים יום וארבעים לילה, מכאן תדעו ההכעסות שהכעסתם שאין כדאי לכם כמה זכיות. ומה שאמר קודם בלשון יחיד זכור אל תשכח לא בצדקתך וגו', ואח"כ בלשון רבים שאמר למן היום אשר יצאת מארץ מצרים עד בואכם עד המקום הזה מקציפים וגו' ובחורב הקצפתם וגו', הוא לפי שאותו הדור שעשו כל אלו ההכעסות ספו תמו ואלו היו שם אבל היו פחותים מעשרים שנה שלא נגזר עליהם גזירה והיו בהם גם כן זקנים מששים שנה ומעלה גם כן, א"כ בערך זה דבר עמהם בלשון יחיד לומר שאינם בני עונשים, אבל עם כל זה היו הם בשתוף עמהם בכל אלו ההכעסות שהכעיסוהו: