שפתי כהן על התורה, דברים ט:ט

1ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה, מה שהיו ארבעים יום כנגד יצירת הולד כמו שיצירת הגוף בארבעים יום כן היה צריך ארבעים יום לתורה להלבישה זה המלבוש שהוא פשטיות כנראה שהיא ספורים, כדי שיקבלו האדם קודם ואח"כ יקבל הנסתר, ולזה אמר ארבעים יום כנגד הפשט שהוא יותר נראה כיום, ואחר כך ארבעים לילה כנגד סודי התורה ורמזיה שהם כמוסים ומכוסים כלילה, ועל זה רמזו ז"ל שהיה משה לומד תורה שבכתב ביום ותורה שבעל פה בלילה והכל ברמז, ולזה לא אמר ארבעים יום סתם, ולזה רמז גם כן ואמר ויהי מקץ. ארבעים יום וארבעים לילה נתן ה' אלי את שני לוחות האבנים לוחות הברית, לוחות האבנים נגד הפשט, לוחות הברית נגד סודיה, ולזה לוחות האבנים חסר לחת כתיב, ולחות הברית מלא וא"ו אחת לחות כתיב, נגד ו' סדרי משנה, ווא"ו האחרת נעלמת שהן שש מאות סדרי משנה אלהיות שנשתכחו שאין הדור כדאי להם:

2ובמדרש תורה נתנה בארבעים יום ונשמה נוצרה בארבעים יום, אם משמר התורה נשמתו נשמרת, ואם לאו אין נשמתו נשמרת:

3ועוד אודיעך למה היו ארבעים יום ולא פחות ולא יותר, אודיעך סודם, לפי שהתורה היתה נקראת למעלה למלאכים על סדר תשר"ק שהיתה כולה קשר אחד, כי תשר"ק מספרו אלף, ואלף הוא אל"ף לומר הכל יחוד שלם בלי שום פרוד, ונתנה על סדר אבג"ד, אבג"ד מספרו עשר, לומר שהעולם מתנהג על ידי העשיריות זהו בראשית ברא שית, בתי ראש, א"כ התי"ו ההתחלה של תשר"ק והאל"ף היא התחלה לאבנ"ד וכמו שלא נכנסה בחשבון האל"ף שלא התחילה התורה אלא בבי"ת כן גם כן התי"ו שהיא התחלת תשר"ק אינה בחשבון אם אותיות התורה הם כ"ב, וכשתסיר א' ת' ישארו עשרים, זהו בראשית ברא אלהים את מלשון ברייתא שנשנית חוץ, כן כאן פירש בר"א אלהים א"ת, שהניח אלו הב' אותיות חוץ, ונפשטה מסדר תשר"ק ונתלבשה על סדר אבנ"ד נפשטה מעשרים ונתלבשה בעשרים הרי ארבעים. עוד אודיעך שהמ"ם סתומה מספר ת"ר באי"ק בכ"ר גל"ת דמ"ת הנ"ך וס"ם לומר שהעולם נברא ומעמידו על ששה אלפי, זהו ברא שי"ת זהו ו' של וס"ם ו' ששה סדרי משנה, ס' של וס"ם הוא ששים מסכתות, ס' של וס"ם ת"ר, שהיו ישראל ת"ר אלף, וזהו מה שאמרו על פסוק ובני ישראל פרו וישרצו שהיו יולדות ששה בכרס אחד ויש אומרים שש מאות, ולזה היו ת"ר מסכתות אלהיות לפי שהמ"ם מלואה פ', ארבעים יום וארבעים לילה והם כולם ארבעים יום, כי הלילה והיום יום אחד, והבן:

4ובמדרש כל ארבעים יום היה משה לומד ושוכח עד שנתנה לו הקב"ה במתנה שנאמר ויתנם אלי. ויש להקשות איך משה לומד ולפי שעה ישכח, אלא לפי שהיא ילוד אשה שנוצר במ' יום עד שהותך כלי אותו החומר ונעשה רוחניות אז נתנה לו במתנה שאז יש לו בית קבול לקבלה. ומה שאמר לחם לא אכלתי, ודאי שאין אכילה אלא במקום הגשמות והחומר, ועוד אומרו לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי, ודאי סתם אכילה הוא לחם וסתם שתיה מים, א"כ יאמר לא אכלתי ולא שתיתי, לזה אמר ואשב בהר, כמו שאז"ל לעולם לא עלה משה למעלה מעשרה ולא ירדה שכינה למטה מעשרה וכו', א"כ היה במקום חומרי ועכ"ז לא אכל מאכל חומרי כי נזדכך חומרו, כמו שאז"ל על פסוק ויכסהו הענן ששת ימים להתיך אכילה שבמעיו, א"כ לחם ההוא מאכל גשמי לא אכל אבל מאכל רוחני אכל: