שפתי כהן על התורה, שמות א:ז

1ובני ישראל פרו וישרצו וגו'. יאמר הדורות הראשונים היו מושגחים כפי מעשיהם והיו נזונים בזרוע ומתו, שנאמר וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, אבל הדור שקמו אחריהם אין להם מעשה והם מושגחים בעין החמלה במתנת חנם לכן הם כפי יד הנותן, וכל הנותן בעין יפה נותן מתנה שאין לה קץ, ולזה היתה הפריה והרביה שלא כדרך העולם. אז"ל שהיו יולדות ששה בכרס אחד וי"א שש מאות, הכוונה בזה כשגזר הקב"ה כי גר יהיה זרעך נגזר על הדורות היוצאים שהם זרעו של אברהם עד סוף העולם וכדי שלא יהיה תרעומת אותם שנשתעבדו לומר זרעך אמרת כל הדורות הם זרעו ולמה אנו ולא אחרים, לזה היו יולדות ס' או שש מאות כמאן דאמר, לסבול עול הגרות שנגזר על זרעו של אברהם ומסתלקים קמא קמא, יש מהם שסבלו מעט ויש מהם שראו הגלות ונסתלקו, ואלו הן הדורות שסובלים עולו של פרס, ובפרט דור אחרון שסובלין חבלו של משיח הם היו ראשון בהסתלקותם כי היו יולדות בכל יום וכולם לא יצאו אלא נסתלקו, ולזה אמר כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם לא פירש באיזו ארץ לרמוז על כל הדורות, אם כן כל הגליות סבתם גלות מצרים, אמנם אותם שסבלו גלות מצרים ורדו בהם בפרך הם נקראים בכור שנאמר בני בכורי ישראל, וזו היא שבכל המצות אומר אני ה' אשר הוצאתיך מארץ מצרים שכל הדורות היו שם והוציאם, וזה שתקן לנו עזרא הסופר בתפלה אמת ממצרים גאלתנו כל בכוריהם הרגת ובכורך ישראל גאלת וים סוף להם בקעת, לא אמר לנו, כמו שאמר בגאולה גאלנתנו, לומר שכם שכל הדורות ירדו למצרים ונסתלקו וה"א גאלתנו. אבל בענין הגאולה האמתית לא היתה אלא לאותם שסבלו עבודת פרך שנקראים בכור לפי שסבלו גלות ראשון לזה נקראו בכור זהו ובכורך ישראל גאלת וים סוף להם וכו', ולא לשאר דורות כי שאר הדורות היו מסתלקים, וכן אז"ל בענין מתן תורה שכל הדורות היו שם ולזה אמר להם אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך, ובזה תבין כי התורה נתנה לדורות הבאים ואיך יכתוב עליהם אשר הוצאתיך והם לא יצאו ואיך יאמר זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים, ועל זה רמזו ז"ל שאמרו חייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא יצא, היה להם לומר לראות בעצמו מהו להראות אלא לומר שיביא ראיה לעצמו מן התורה שהוא יצא, וטעם ואילו לא הוציא הוא לתינוקות כנגד ד' בנים שהרי אומר בפסח אשר גאלנו וגאל את אבותינו ובפורים שנצולו ממות לחיים אומר שעשה נסים לאבותינו, ויותר צודק לומר שעשה נסים לנו שאילו נהרגו אבותינו לא היינו באים לעולם כמו שאומר בפסח ואילו לא הוציא, אלא זהו לשכך את האוזן וכנגד ד' בנים:

2עוד טעם למה אין אומרים בפורים שעשה נסים לנו, תבינהו ממאמר שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהם של אותו הדור כליה וכו' ובסוף אמר להם הם לא עשאו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים, א"כ הנס היה להם, ועוד אני אומר שנס הגדול היה שהרגו עם בני המן חמש מאות איש וחמשה ושבעים אלף וביום שני שלש מאות איש ובא מספר ההרוגים לפני המלך ולא חרה אפו אלא אדרבה נתן להם רשות לעשות בשונאיהם כרצונם, זה נס גדול, כי נס שנצולו ממות לחיים אליבא דרשב"י לא היה אלא לפנים לאיים עליהם, ומוכרחים אנו להאמין שכל הדורות שעתידין לבא היו במצרים, לפי שסיבת הגלות היתה כדי לקבל התורה, וכן אמר למשה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון, ונתינת התורה היתה לכל הדורות שנאמר את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה, ואם לא היו במצרים שאר הדורות יש להם התנצלות לומר התורה לא נתנה אלא ליוצאי מצרים שנאמר בהרבה מצות כמו אני ה' אלהיך אשר הוצאתיך וכן הרבה מצות שיש בהם זכרון יציאת מצרים ואיך כתב בתורה וזכרת כי עבד היית. בארץ מצרים ואני לא ראיתיה, כי הטעם של אלו שאומר באגדה ואילו לא הוציא את אבותינו כו' היה לו לומר כי עבדים היו לו, ולא אמר אלא עבד היית ממש, וזה הטעם אינו אלא כנגד ד' בנים לתינוקות, אבל עיקר הוא שירדו למצרים כל הדורות, וזה בחומר ובלבנים שנתלבשו כל הנשמות העתידות לבא בחומר ובלבנים שנתלבן חומרם ונסתלקו, וגם היה מוכרח שירדו לשם כל הנשמות לגלות מטעם אחר, כדי שלא יהיה לאותו הדור תרעומת לומר שהוא גזר לאברהם כי גר יהיה זרעך וכל הדורות מזרעו של אברהם, וגם כדי שיהיו מורגלים לשאר שעבודים שעתידין לבא עליהם ויוכלו לקבלם כמו שאמרנו. וזהו שאמר הקב"ה למשה אהי"ה אשר אהי"ה, אהיה עמהם בצרה זו ואהי"ה עמהם בשעבוד שאר מלכיות, עמהם דייקא כי היל"ל אהיה עם בניהם כנ"ל: