שפתי כהן על התורה, שמות יא:ד

1ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה וגו'. אז"ל שאמר משה כחצות כדי שלא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא. והקשה רבינו בחיי ז"ל ואמר איך יאמרו משה בדאי הוא ממכה שלישית שהיא מכת הכנים הא ע"כ אמרו אצבע אלהים ולא נראו עוד לפני משה ולא באו בהיכל המלך, והוא ז"ל האריך עיין שם בספרו. ואפשר לומר שמשה אמר כחצות הוא על היציאה ועל הגלוי כשיגלה הוא כחצות אבל ההכאה היא בחצי הלילה, וכן אמר משה כחצות הלילה אני יוצא ובמכה אמר ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור, לא אמר יצא והכה כל בכור, ולזה אמר כחצות ולא אמר בחצי כמו שאמר ויהי בחצי, ולא אמר בחצות, אלא משה אמר כחצות כלל שני חצאין חצי ראשון שהוא דין וחצי אחרון שהוא רחמים שהקב"ה משתעשע עם הצדיקים בגן עדן, והכאה זו צריך שיהיה בר דין ורחמים דין להכות בכורי מצרים ורחמים להצלת ישראל, ולזה היתה המכה זו בלילה ולא ביום כשאר המכות שהיו כולה ביום, א"כ לזה אמר משה כחצות הלילה אני יוצא, לקח מעט מחצי ראשון שנגלה בו, ולזה אמר יוצא, והתחלת חצי האחרון קודם שיגבר הרחמים, ולזה ומת כל בכור ולא כל מצרי, שלשון בכור הוא ראש, ואותו המת הוא תשלום הדין והתחלת הרחמים, ועל זה אמר דוד חצות לילה אקום להודות לך, פירוש על שהיתה המכה חצות לילה שבה התחלת הרחמים כדי להציל ישראל, וזהו על משפטי על משפט שעשה עם המצריים ומשפט עם ישראל, צדקך, על צדקה שעשית עם אבותינו במצרים שלא היה להם זכות ומצות כדי שיגאלו בהן ונתן להם דם פסח ודם מילה. וכן אמר במדרש:

2וכתב הרב רבי מנחם ריקנאטי טעם היות המכה בחצי הלילה, כי אז ממשלת הדין לפעול פעולתה, ואותה שעה היתה שעת מאדים הממונה על ההריגה ועל הדם, שהרי ביום ה' יצאו אבותינו ממצרים כדאיתא בסדר עולם ובלילה מתו בכורי מצרים, וכשתחשוב סוד כצנ"ש חל"ם, כצנ"ש בראשי הימים, תמצא תחילת מאדים בחצות לילה, וטעם יוצא כטעם הנה ה' יוצא ממקומו, ר"ל יוצא ממדת רחמים ובא לו למדת הדין ע"כ. ואפשר עוד לומר שלזה אמר משה כחצות, לפי שאמר אני יוצא ממדת רחמים למדת הדין וכאן הוא הפך שיצא ממדת הדין שהוא חצי ראשון ונכנס למדת רחמים שהיא חצי האחרון, לז"א משה כחצות, ר"ל שאע"פ שהוא בחצי והתחילה מדת הרחמים יצא וחזר ובא לו לסוף מדת הדין, לזה כחצות ולא בחצות, שבחצות לילה הקב"ה משתעשע עם הצדיקים בגן עדן וכרוזא נפיק וקרי עורי צפון שהיא מד"ה ובואי תימן מדת הרחמים: