שפתי כהן על התורה, שמות יא:ה

1ומת כל בכור. ד"פ בכור, כנגד ד' קליפות שהם רמוזים באגוז שחפו עליהם, כנגד ד' יסודות, שכל קליפה גוברת על יסוד, קליפה ראשונה של אגוז רכה ומרה כנגד יסוד האש, כי מרירות היא חמה בטבע, ולזה רמז ואמר ומת כל בכו"ר באר"ץ מצרי"ם, ס"ת מצ"ר למפרע, שלקחה האגוז והביאה במצור לתוכה, קליפה ב' של אגוז הוא קשה זהו כנגד יסוד העפר שהוא קשה, וע"כ וכנגד זה אמר מבכור פרעה היושב על כסאו, פרע"ה למפרע העפ"ר, קליפה ג' של אגוז היא אותה שהיא נאכלת עם הפרי שיבש והיא נקלפת, כנגד זה אמר עד בכור השפחה אשר אחר הרחים שהם השינים שנאכלת והיא כנגד יסוד המים, קליפה ד' היא דקה מן הדקה והיא כנגד יסוד הרוח שאינו נתפס, כנגד זה אמר וכל בכור בהמה שאינה נחשבת לכלום:

2ובזוהר שאל רבי יוסי אמאי לא הוה ביממא דיתגלי לכל פרסומי נסא ואמאי מיתו כל אינון חלשי דבתר ריחיא ואינון טליא דבני עאנא ולא מיתו פרעה ופרדשכי וגוברי מגיחי קרבא כמא דהוה בסנחריב דכתיב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור, ותנינא כלהו מלכין בני מלכין רופינוס ופרדשכי, התם אתחזי גבורתא דחד שליחא דיליה יתיר מהאי דהוה יאות למהוי דיליה יתיר, והשיב לו רשב"י ז"ל תמר דכר ונוקבא לא סליק דא בלא דא, תמר כד"א כתמרות עשן מה עשן סליק חוור ואוכם אוף הכא כולא כליל בה בפלגות ליליא למעבד נמוסוי בחד שעתא חוור לישראל ואוכם למצרים, ועוד דהאי לילא אי לא אתפלג לא עביד נמוסוי, מנא לן מאברהם שנאמר ויחלק עליהם לילה. דאתפלג למעבד נמוסוי אוף הכא משה אמר ויהי כחצות כד"א כעלות המנחה וכתיב כעלות גדיש בעתו, אוף הכא כחצות כמפלג ליליא, ומשה ידע דלא עביד נמוסוי עד דאתפלג, והכי הוה דלא עביד נמוסוי עד דאתפלג בפלגו בתראה, הה"ד ויהי בחצי הלילה. ומת כל בכור אפילו דרגין עלאין ותתאין אתברו משולטנותהון כל אינון דשלטין בחכמתא דילהון דכתיב בארץ מצרים, וכלהו דרגין עילאין ותתאין כלהו בפסוקא אתחזון דכתיב מבכור פרעה היושב על כסאו, כתרא תתאה דקוזמיטא דמלכותא דלעילא, עד בכור השפחה כתרא שמאלא תתאה מניה דקוזמיטא, מבתר ארבע רחיין ארבע משריין משמע דכתיב אחר הרחים ולא מן הרחים, וכל בכור בהמה תתאין מתתאין נוקבא מנוקבתא דאשתכחו באתני ובעירי ברברבי ובזוטרי, עד בכור השבי אשר בבית הבור. אינון דנפקי משפחה די בהון עבדי לאסירי דישתעבדון בהון לעלמין ולא יפקון לחירו וברוחצנותא דאילין דרגין סריבו מצראי, דבהון עבדי קשרא לישראל דלא יפקון מן עבדותהון לעלמין, ובהאי אתחזי גבורתא ושולטנותא דקב"ה ודכרנא דא לא ישתצי לדרי דרין, ואי לא הוה חילא וגבורתא דקב"ה על מלכין ועל חרשי עלמין ועל חכימי עלמין לא יפקון ישראל מן עבדותא דשרא קטרין דילהון ותבר כל אינון כתרין בגין לאפקא לון. תאנא י' כתרין אינון לתתא כגוונא דלעילא וכלהו סתימין בתלתא אלין דאמרן, ותלת קשרין קשירו בהו על תלת דרגין דבהו עביד דלא יפקון ישראל משעבודהון לעלמין, זכאין אתון אברהם יצחק ויעקב דבזכותכון שרי קטרי ובדא קוב"ה דכר ג' קטרי מהימנותא דלכון הה"ד ויזכור אלהים את בריתו את אברהם הא קשרא חדא דאברהם, את יצחק הא קשרא תניינא דיצחק, ואת יעקב הא קשרא תליתאה שלימתא דיעקב. ע"כ:

3עוד יכולין לומר על מה ששאל איך חד שליחא על ידוי מיתו מלכי ופרדשכי וכאן מיתו חלשי דבתר רחייא רעי ענא, אלא שם שהיה מלאך בערכו היו מלכי ופרדשכי, וכאן שהיה הקב"ה בעצמו כולם הם חלשים בערכו:

4ויאמר משה. ומת. ובמעשה אמר הכה, אמר בזוהר הכה משה לא אמר אלא ומת, מהו הכה אלא דעבד ב"ה כמה דאגזים משה דכתיב והנה לא שמעת עד כה. ותראה בהתראת משה כל בכור שאמר הוא מלא ובהכאה חסר חוץ מן בכור השבי שהוא מלא, לפי שעד עתה לא היתה בהם המכה שעודם במלכותם הם מלאים, אבל אחר שהוכו ונתבטלו הם חסרים. ומה שאמר עד בכור השבי זה עון יוסף שהשליכוהו לבור, וישראל יוצאים ממצרים שהיא בור, והיה עון יוסף מעכב לזה הכהו כלו' שלא יעכב, ולפי שלא נתבטל לגמרי שהרי חזר ונעור בי' הרוגי מלכות לזה בכור השבי מלא. ורז"ל אמרו ארבעה בכורות נאמר כאן בכור לאיש, בכור לאשה, בכור לזכר, בכור לנקבה, הא כיצד איש אחד בא על עשר נשים, יולדות עשרה בנים נמצאו כולם בכורי נשים. י' אנשים באים על אשה אחת והיא יולדת י' בנים נמצאו כולם בכורי אנשים, א"כ לפי זה ומת כל בכור מבכור פרעה הם בכור איש בכור לזכר, עד בכור השפחה וכל בכור בהמה הם בכור לאשה, בכור לנקבה, ולזה אמר אשר אחר הרחים, שהיא נשואה כמו תטחן לאחר אשתו, וכל בכור בהמה זה המזנה בבהמה: