שפתי כהן על התורה, שמות יא:ו
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Exodus 11:6
Open in the reader →1והיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים אשר כמוהו לא נהיתה, וסמיך ליה ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. יאמר שהדרך כשמלאך בעיר כלבים צועקים וכאן שאין בית שאין שם מת, שמה"מ בא לעיר ואפ"ה לא יצעקו הכלבים כדי שלא ירעדו ויפחדו בני ישראל, ולזה סמך והיתה צעקה גדולה עם ולכל בני ישראל לומר שאפילו שיש צעקה גדולה המכה היתה בחצי הלילה שהוא זמן ממשלתם לצעוק, כמו שאז"ל ג' משמרות הוי הלילה ראשונה חמור נוער שניה כלבים צועקים, עכ"ז ישנו טבעם ולא יצעקו, וכמוהו לא נהיתה וכמוהו לא תוסיף וגו', ולפי שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה נתן להם לכלבים הטרפה ובגר אמר לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלם או מכור לנכרי, נתן טריפה לכלב ונבילה לגר אע"פ שהכלב הנבילה והטרפה הכל הם שוים אצלו עכ"ז הרחיקו מהנבלה לפי שנתנבלה ע"י סמאל ויש לו חלק בה, כי הכלב מרוב פחדו ממלאך המות צועק. כמו שכתב הרב רבי מנחם רקנאטי ז"ל איתי שכתב אחד מתלמידי ר' יהודה החסיד ז"ל פעם אחת היה כלב צועק וזנבו מונחת בין ירכותיו והיה מהלך לצדדין מאימת מלאך המות ובא אחד ודחף את הכלב למקום שהיה בורח משם ומת הכלב לאלתר, א"כ שכר גדול נתן לו שהרחיקו מן הנבילה שהיא חלקו של סמאל, כמו שאז"ל יחיו מתיך אלו המתים ע"י הקב"ה, נבלתי יקומון אלו המתים ע"י מלאך המות, ולזה מטמאים המתים, כי הצדיקים שמיתתם ע"י הקב"ה אינם מטמאים, כמו שאז"ל במסכת כתובות יום שמת רבי הכריזו בטלה הכהונה, לומר שיתעסקו בו הכהנים, לפי שמת ע"י הקב"ה ולא ע"י מה"מ. יחרץ, פירש"י ז"ל שהוא לשון שנון והביא לו חבר, הוא לא רצה לשנן לשונו כדי שלא להפחיד את ישראל לזה יתנו לו בשר שנשחט ע"י בדיקה ושנון. עוד אמר במדרש ולא עוד אלא שזכו לעבוד מצואתן לכתוב בהן ס"ת תפילין ומזוזות, שכר זה למה לפי שכשהכלב צועק אפילו הבהמות הם נפחדים ולוקחים התפעלות לעצמן, והם לא צעקו כדי להפחיד ג"כ הבהמות וימותו ע"י מה"מ שנאמר למאיש ועד בהמה, לזה זכו שעורות הבהמות הטהורות יתעבד בצואתם. ועוד יכולין לומר שנתן להם שנים, טריפה ועבוד בצואתם, לפי שהיה להם לצעוק משני דרכים, אחת מפני שהיא במשמרה שניה שהכלבים צועקים, ואחת כשמלאך המות בא לעיר ג"כ הכלבים צועקים, לזה לא קפח הקב"ה שכרם ונתן להם שנים, טריפה ועבוד. ואמר המדרש והלא דברים ק"ו, ומה אם חיה לא קפח הקב"ה שכרה ק"ו שכר בני אדם. או נאמר טעם אחר למה אמרה תורה לתת הטריפה לכלב לפי שאמרה תורה ועצם לא תשברו בו, כמו שאמר בזוהר ויחמון ליה וישתמודעון ליה דאיהו דחלא דילהון ולא יאמרון דחיה או דמילא אחרא הוא ויחמון גרמוי רמאן בשוקא ולא יכלין לשזבא ליה ועל דא שפטים, ודרך הכלבים לאכול העצמות ולא אכלו כדי לפרסם נסיו של הקב"ה, הם לא רצו לאכול עצמות נתן להם הקב"ה בשר, ועוד עשו הכלבים כמ"ש במדרש שהיו המצרים קוברים בתוך בתיהם כדי שלא יראו בהם ישראל, והיו הכלבים נכנסים מתוך הכוכים ומחטטין ומוציאים את הבכורות מתוך כוכיהן ומתעתעין בהם והיה קשה בעיניהם כחילו אותו היום קברום ע"כ. ולפי שלא אכלו נתן להם הטרפה, הם לא רצו לאכול נבלה נתן להם טרפה שהיא כשחוטה. ואפשר שלזה מעבדים עורות ס"ת בצואתם כמו שהם הראו הנס שעשה הקב"ה, כן ס"ת שמספרים נסיו ונפלאותיו ומראים כתיבתו לעם יהיה עבוד עורותיו בצואתם. עוד לפי שהוציא הקב"ה את ישראל על מנת לקבל התורה מי היה סבה למהר יציאתם לקבל התורה, הכלבים, לזה היה עבוד העורות שכותבים בהם התורה בצואתם. ובזה תבין מה שאז"ל על פסוק יודע צדיק דין דלים, יודע צדיקו של עולם שהכלב מזונותיו מעטים לכך שוהא אכילתו במעיו ג' ימים, מלבד הטעם למה שוהא אכילתו ג' ימים כמ"ש ז"ל יש טעם אחר כדי שיתעפש בגופו וכשיצא לא יהיה לו כל כך עפוש כדי לעבד בו העורות עוד אמרו פרק מי שהחשיך (קנ"ה:) אמר רב המנונא ש"מ אורח ארעא למשדא אומצא לכלבא: