שפתי כהן על התורה, שמות יב:כג

1ומה שאמר וראה את הדם ה', בתשלומו. פירוש השם במלואו מ"ה וד' אותיות היינו הדם, אבל הוא ז"ל אמר שהיו"ד היא רמוזה בסף שהוא כלי קטן ועגול, ולמה לא נרמז אותה למעלה במשקוף שהיו"ד היא תחלת כל האותיות שנאמר כלם בחכמה עשית, וכפי דרך הזוהר, דם מילה שהיא היו"ד היה על המשקוף, ודם הפריעה שהוא פורע למעלה הוא הוי"ו, ודם הפסח הוא ה' אמצעית, והסף הוא ה' אחרונה כמ"ש. ותמצא בדם שלישי בין של צווי ה' בין של צווי של משה מזכיר בו לשון ראיה. בצווי ה' אמר וראיתי את הדם, ובצווי של משה אמר וראה את הדם, לפי שדם שלישי הוא דם פסח והוא דם שחיטה והוא דין, ולז"א וראיתי את הדם אע"פ שהוא דם ופסחתי, וכן אמר וראה את הדם ופסח:

2ובמדרש וראיתי את הדם והלא כתיב ידע מה בחשוכא וגו' מה ת"ל וראיתי את הדם, אלא רואה אני דם עקידתו של יצחק, ולמה לא אמר רואה אני דם מילה שהוא דם מצוה שהיא שקולה כנגד כל המצות של תורה, אלא דם מילה ופריעה כבר נרמזו, אבל בשלישי שהוא דם שחיטה לא היל"ל וראיתי שראיה בדם אינו רחמים, והעלם הדם הוא הרחמים לא הראיה, לז"א שראיה זו רמז לעקידת יצחק והוא דמו של יצחק שנאמר בו ה' יראה, הוי"ה יראה גימ' זה בדם העקדה:

3ובזוהר ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף, משום דחמי קב"ה שמא קדישא דרשים על פתחא, אמר רבי יהודה אי הכי אמאי דמא דהא תנינן חוור וסומק וחד כליל ביני גווני, אמר ליה תרין דמי הוי חד דמילה וחד דפסח, דמילה רחמי, דפסח דינא, א"ר יהודה לאו הכי אלא דמא דאוליפנא דאחזר ההוא דמא קב"ה לרחמי כאלו הוא חוור בגו גווני, הדא ה"ד ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי, אע"ג דהוא סומקא אתחזר לרחמי דכתיב בדמיך חיי, ובג"כ רשים פתחא בתלת סטרין חד הכא וחד הכא וחד בינייהו ע"כ:

4וגם אודיעך סוד הענין, למה יצאו ישראל ממצרים ע"י מילה ולא דבר אחר, ולמה המילה היתה ע"י משה ולא ע"י הזקנים, ואגב גררא תבין גם כן למה היה הגלות במצרים, ולמה הגאולה על ידי משה, ולמה לקח עצמות יוסף הוא ולא בני ישראל. כל זה תבינהו ממאמר הזוהר פרשת וישלח דף קע"ב זה לשונו, ת"ח תיאובתא דדרגין מסאבין לאו איהו אלא לקטרגא בסטרין קדישין, יעקב דאיהו קדישא כלהו כמן ליה וקטרגו בהדיה, בקדמיתא נשכיה חויא כמה דאת אמר ויגע בכף ירכו, השתא נשכיה חמור, תמן איהו קאים לגביה חויא, השתא שמעון ולוי דאתו מסטרא דדינא קשיא קיימו לגביה דחמור ושליטו עלוי בכל סטרין ואתכפיא קמייהו, כד"א ואת חמור ואת שכם הרגו וגו', ושמעון דהוה מזליה שור אתא על חמור וקטרג ביה בגין דלא יתחברון כחדא ואשתכח איהו מקטרגא דיליה כו', לבתר אתא שור ואשתלים בחמורים דכלהו מסטרא דחמור, יוסף דאיהו שור ומצרים אינון חמורים דכתיב אשר בשר חמורים בשרם, ועוד לבתר בני יעקב נפלו בין אינון חמורים בגין דאזדווג שור בהדייהו ונשכו לון גרמא ובשרא עד דאתער לוי כמלקדמין ובדר לאינון חמורים ותבר תוקפיהון מעלמא ואפיק לשור מתמן, הה"ד ויקח משה, ת"ח כד אתא שמעון בקדמיתא על ההוא חמור אתער עליהון דם דגזירו ולבתר ויהרגו כל זכר, כגוונא דא עבד קוב"ה על ידוי דלוי באינון חמורים במצרים, בקדמיתא דם ולבתר ויהרוג כל בכור בארץ מצרים, בהאי חמור דשכם כתיב ואת כל חילם ואת כל טפם ואת כל בהמתם הכא באינון חמורים כתיב כלי כסף וכלי זהב ושמלות, ושמעון ולוי דא קאים לגבי חמור ודא קאים לגבי חמורים כלהו ע"כ:

5עוד אודיעך למה היתה המילה, לסתום פי המקטרג, לומר שהרי עושה בהם דין שהרי דם זב מהם, זהו ולא יתן המשחית, לא יתן לו מקום לקטרג שהרי הוא רואה דם וגזירו והם מוטלים על ערס, ואותו הדין של דם גזירו נתמלא עברה על מצרים והרג בהם כל בכור, לפי שלקחו בכורו של ישראל שהוא יוסף ביניהם, ואי אפשר לו לצאת עד שיצאו, שכן א"ל והעליתם את עצמותי מזה אתכם, ועל זה אמר הקב"ה למשה בתחלת הכל ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח את בני, לא אמר עמי כמו שאמר בכל המכות, לשלחו לא אמר לשלחם, הנה אנכי הורג את בנך בכורך. ולפי שיוסף נולד מהול לזה צוה הקב"ה למול את ישראל, לפי שאמר שלח את בני בכורי שרמז על יוסף כמ"ש. וכדי לסתום פיו של מקטרג שלא יאמר בכורך שהוא יוסף היה מהול ואלו הם ערלים, לכך צוה למולן ע"י משה שנולד מהול שנאמר המל ימול וכו', ולזה ארונו של יוסף הולך לפניהם כמנהיגם, לומר שהוא היה סבת יציאתם:

6ונחזור לעניננו שהדין שהיה לישראל אותו הדין בעצמו היה למצרים, לישראל היה דם מילה ולמצרים היה דם הריגה, ז"ש ולא יהיה בכם נגף למשחית, נגף יהיה שהוא מילה ופריעה ובפרט לגדולים שודאי הם כואבים, אבל לא למשחית, והוא וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ולא יהיה אותו הדם למשחית:

7ובזוהר אית דינא קשיא ואית דינא רפיא בשעתא דאתעביד דינא על ישראל אתעביד בהאי דינא בעמין עכו"ם אתתקף האי דינא רפיא בדינא קשיא בגין לאתתקפא הה"ד ועבר ה' לנגוף את מצרים, ועבר דאתמלי עברה וזעמא ואתתקף בדינא קשיא, ולזה ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך, שצריך לעשות דינא רפיא בישראל ולאתתקפא בדינא קשיא על מצראי, ועברה אחת לרפאות את ישראל, ולזה אמר פעם אחרת ועבר ה' לנגוף את מצרים. ופסח ה' על הפתח, אמרו בזוהר שהוא על המילה שהיא פתח הגוף, ופירוש על בעבור, וכה"א ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא נגוף למצרים ורפוא לישראל, שנאמר באור פני מלך חיים, שחיתה המילה, ולזה כתיב ועבר ה' לנגוף, כי ודאי מה צריך בעברה זו אלא לרפאות את ישראל שהיו כואבים מחמת המילה, שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים ולא היו יכולין להתעכב במצרים, לזה ירד הוא ולא מלאך לרפאותם שהרי כתיב ביהושע ויהי כאשר תמו כל הגוי להמול וישבו תחתם במחנה עד חיותם, כי ישבו במחנה עד שחיתה המילה, וכאן א"א להמתין שהרי אמר משה לפרעה וירדו כל עבדיך וגו' צא אתה וכל העם, ואם היו יושבים במצרים אפילו יום אחד לא היו יכולין לצאת שהיתה מתגברת עליהם מדת הדין כמו שהיה אחר כך, ולזה היה המכוון קודם שיסתם שער נ' של שערי טומאה, כי לזה נזכר מ"ט פעמים בתורה יציאת מצרים, אם כן לזה ועבר ה' לנגוף וגו', ולזה כתיב ועברתי בארץ מצרים וגו' והכיתי כל בכור בארץ מצרים, ב' פעמים בארץ מצרים, לרמוז על הדין של מצרים ועל הרחמים של ישראל, כי לשון ויעבור פעמים לרחמים ופעמים לדין, כמו שאמר בזוהר ז"ל ועבר ה' לנגוף את מצרים מאי ועבר דעבר על שורי דינא דכתרין הוו מתקשרי בכתרין אחרנין דלעילא שריא להו מקיומייהו ואעבר על ארחוי בגין למעבד להו דינא ולנקמא להו לישראל, וכדין הוא כל ועבר ועברתי ויעבור, על דקב"ה אעבר על כל ארחוי אי לדינא אי לרחמי, הכא ועבר בגין למעבד דינא, התם ויעבור בגין למעבד רחמי ע"כ:

8ובמדרש ועברתי כמלך העובר ממקום למקום. כוונת המדרש שאין שום שנוי בו יתברך אלא מצד המקבלים. בעברתי במצרים כפי הכנתם של מצריים וכפי קבלתם חל עליהם דין, לא מצדו יתברך אלא מצדם שאינם יכולים לקבל רחמים כפי הכנתם וחומר מזגם הרע והעכור, כמו השמש שמיבשת הרך ומרככת הקשה כל אחד כפי חומרו, ולישראל בא להם הרחמים כי כפי זכות חומרם לא עשה בהם הדין פועל וקבלו מן הרחמים, כי העכירות שבחומרם נזדכך במילה ונשמתם היא מחלק אלוה, ולזה עברתי אני ולא מלאך, כדי שכל אחד יקבל כפי הכנתו, מה שאין יכולין לקבל כן מהמלאך כי הוא פשוט. ולזה היתה המכה בחצי הלילה שהוא סוף הדין ותחלת הרחמים, שאם היתה בתחלת הלילה היתה מדה"ד פוגעת בישראל, זהו שאמר זבח פסח הוא וגו' זבח למצרים פסח אשר פסח על בתי בני ישראל הכל היה כאחד, הוסיף ביאור שאמר בנגפו את מצרים בה הציל את בתינו, זהו ואת בתינו הציל, לזה ויקוד העם וישתחוו: