שפתי כהן על התורה, שמות יב:כד
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Exodus 12:24
Open in the reader →1ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם, מאחר שנתינת הדם על הפתח אינו נוהג לדורות למה הסמיך ועבר ה' וראה את הדם ופסח על הפתח וסמיך ליה ושמרתם את הדבר הזה. יובן זה על דרך המדרש שאמר והרי דברים ק"ו, ומה אם דם מצרים הקל שלא היה אלא לפי שעה ואינו נוהג ביום ובלילה ואינו נוהג לדורות כתיב ולא יתן המשחית, מזוזה שיש בה י' שמות ונוהגת ביום בלילה ונוהגת לדורות על אחת כמה וכמה שלא יתן המשחית, ומי גרם זה עונותיכם הטו אלה וגו' והיכן במזוזת מזוזת, כלומר שתי המזוזות, מזוז"ת ז"ז מו"ת, א"כ יהיה פירוש ושמרתם כלומר אם אתם תשמרו א"ת הדב"ר גימ' תרי"ג ע"ה, יהיה לך לחוק, והחוק הוא שלא יתן המשחית לבא אל בתיכם לך ולבניך עד עולם:
2עוד הדב"ר במ"ק, אח"ד שתייחדו השי"ת לעבדו שכם אחד, ולזה אמר ולקחתם אגודת שיעשו כולם אגודה אחת והשפילו עצמיכם כאזוב, אם תעשו כן תשמרו, ועוד אמר והיה כי תבאו אל הארץ ושמרתם את העבודה הזאת, אין עבודה אלא עבודת השי"ת והוא עבודת התורה נאמר כאן הזאת ונאמר להלן וזאת התורה, ע"י מצות ל"ת שהן צריכין שימור, שכל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה, זהו ושמרתם את העבודה הזאת מצות עשה וכו', והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם, אם יאמרו למה המילה נצרכה לכם ולא לשאר אומות, שכן מלה עם המלה עבד, שבה יזכור שהוא עבד מלך ושהוא חתום בחותמו של מלך, ואמרתם זבח פסח הוא לה' שבזכות דם מילה הוציאנו ה' ממצרים, שהמילה שקולה כנגד כל המצות, וכן פסח במלואו פ"ה סמ"ך חי"ת גי' תרי"ג לומר שמי שעושה פסח כהלכתו כאילו קיים תרי"ג מצות, וזהו הוא פסח לה' אמרו ז"ל מלמד שכל מעשיו יהיו לש"ש, כמו שאז"ל כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, יש אוכל פסחו לשם מצוה ויש לו שכר ויש שאוכלו לשם אכילה גסה ויש לו עונש, כי עיקר עשיית המצות הוא שיעשה אותם לשם מי שצוה בהם לא כדי למלאת גופו, ולזה תקנו חכמינו ז"ל הברכות על דבר שיש לו הנאה לגוף, כמו פירות שברכתם מדרבנן כדי שידע שלא נבראו הפירות אלא לשבח בהם הקב"ה, וכה"א יהיה כל פריו קדש הלולים, ב' הלולים, ברכה בתחילה וברכה בסוף, כדאיתא בירושלמי קדושין על פסוק יאכלו ענוים וישבעו, א"ר חזקיה עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ואינו אוכל, רבי אליעזר חשש להאי שמעתא ומצמיח ליה פריטין ואכיל בהון מכל מלה חדא בשתא. הרי שלא נבראו הפירות אלא לברך להשי"ת עליהן לא לשבוע, זהו שנאמר יאכלו ענוים וישבעו. ולקדשם בהזכרת ש"ש עליהן, וזהו כל פריו קדש ואחר כך הלולים שיאמר בורא פרי הגפן וגו', ותקנו ג"כ ברכת המצות כדי שיכוין בעשיתה ולא יעשנה כמצות אנשים מלומדה, ותקנו שיאמרו אשר קדשנו במצותיו לומר שכל המצות כלולות זו בזו וכל מצוה ומצוה שעושה האדם כאילו עושה כל המצות, שכל מצוה ומצוה היא חלק מתרי"ג מצות, ואע"פ שאין האדם יכול לקיים כל המצות, בקיום קצת מהם מתקיים הכל, כי כלם הם יחוד השי"ת והכל בכוונה, כי אחד מיוחד, בגימ' כונה, בני ישראל כאשר צוה ה' וכו' כן עשו, לומר שעשו המצוה בכוונה, ולזה כתיב עשו עשו ב"פ אחת לעשיית המצוה ואחת לכוונת עשייתה, שהתורה נארגת על המצות והמצות על השמות והשמות על שם ההוי"ה ית', וכן מצו"ה בא"ת ב"ש הוי"ה, ובחצי הא' בחלוף מרוב העלמו, ו"ה נגלה והנגלו"ת לנו: