שפתי כהן על התורה, שמות יב:לח

1וגם ערב רב עלה אתם. קבלם משה כדי שיראו נסים ונפלאות שעושה הקב"ה עם ישראל בכל יום לספר בגוים את כבודו בכל העמים נפלאותיו, וכמו שמצינו בהגדה כנגד ארבעה בנים דברה תורה, ואמר תשובת הרשע היא תשובת שאינו יודע לשאול שתשובתם היא בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים ואילו היה שם לא היה נגאל, שהקב"ה אינו עושה נסים אלא עם מי שמכיר בהם יודעם למען ספר שמו בנסיו ונפלאותיו בכל הארץ:

2עוד טעם אחר לפי שהחושך קדם לאור בבריאה. שנאמר וחושך על פני תהום, והערב קדם ליום שנאמר ויהי ערב ויהי בקר, בכל מקום שנאמר ויהי לשון צער שקדם הערב לבקר, ויהי בקר שקדמו ערב, וחטא אדם גרם שנתלבש הפרי בקליפה ולא יש פרי בלא קליפה, וזהו סוד אומרם אדם הראשון מושך בערלתו היה, ראה משה שישראל היו כולם פרי בלא קליפה כמו שאמר בזוהר משה וס' רבוא כולהו מעלמא דאתי אינון, ולכך לא מלן משה במדבר, שהפרי צריך לקליפה, ולזה רמזו ז"ל בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך, זו מוחא זו קליפה, וזהו סוד תערוך לפני שולחן, וכמו שאמר בזוהר ורזא דא מי יתן טהור מטמא קליפה ומוחא דא בדא סלקא ודא קליפה לא אתערי ולא אתבר עד זמנא דיקומון מתין מעפרא כדין יתבר קליפה ולבתר ינהר עלמא בלא סתימו בגו מוחא, וכדי שיהיה הפרי שמור וכל מכה שתבא יקבלם הקליפה לא הפרי, ולכך קבלם משה כדי שכל מכה ומכה שתבא שתמצא מקום לחול ולא תחול על ישראל, וכן היה, במרגלים מתו מהם, בתבערה מתו מהם, וכן במוסרה ובקברות התאוה, והיו כמו חומה על ישראל, וקבלנו שהענן לא היה מכסה כלל עליהם, והיה מכסה על ישראל כמו קליפה דקה שבאגוז והם כמו קליפה גסה שבחוץ, שנאמר אל גנת אגוז ירדתי, ועל זה ניתנה ארץ ישראל לכנען, לפי שקליפה קודמת בכל מקום שנאמר לפתח חטאת רובץ, שהטומאה מקדמת לפתח, כמו שאמרו במשנה המת בבית ולו פתחים הרבה כולם טמאים, חשב להוציאו באחת מהם הוא טמא. וישראל נתלבשו בד' קליפות, קליפה הקשה שקלטה הפרי בתוכה הם המצריים שהיו קשים, וקליפה החיצונה שאינה כ"כ קשה והיא רכה הם ערב רב שחופפת על הפרי מבחוץ, והקליפה הדקה נטלה מהם במעמד הר סיני שמתו וחזרו ונתלבשו במלבוש חדש. וכן תמצא בזוהר פ' תרומה (דף ק"מ) האריך שם, א"כ לצורך עלו עד שישראל יזדכו והם כלים מאליהם שנאמר מעט מעט אגרשנו מפניך כו'. ובזוהר פ' בראשית (דף כ"ח ע"ב) ז"ל וערב רב ודאי אינון הוו זוהמא דאטיל נחש וכו', ומההיא זוהמא נפק קין וקטל להבל רועה צאן, דאתמר ביה בשגם הוא בשר זה הבל, בשגם ודאי איהו משה, וקטיל ליה ואיהו הוה ברא בוכרא דאדם, ועכ"ד משה בגין לכסאה על ערייתא דאבוהי נטל בת יתרו דאתמר ביה ובני קיני חותן משה והא אוקמוה אמאי אתקרי קיני שנפרד מקין, הד"א וחבר הקיני נפרד מקין ולבתר בעא לאחזרא ערב רב בתיובתא ולכסאה ערייתא דאבוהי, ואמר ליה קב"ה מגזעא בישא אינון תסתמר מנייהו אילין אינון חובא דאדם דאמר ליה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, אילן אינון חובא דמשה וישראל ובגינייהו גלו ישראל בגלותא ואתתרכו מתמן הה"ד ויגרש את האדם ומשה בגינייהו אתתרך מאתריה ולא זכה למיעל בארעא דישראל דבגינייהו עבר ית מימר דקב"ה וחב בסלע דמחא ביה דלא אמר ליה אלא ודברת אל הסלע ואינון גרמו ועכ"ד מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה דאיהו לא קביל לון ויהיב בהון אות ברית אלא לכסאה ערייתא דאבוהי וקב"ה אמר ליה ואעשה אותך לגוי גדול עצום ורב ממנו, ובגינייהו אמר מי אשר חטא לי אמחנו מספרי דאינון מזרעא דעמלק דאתמר ביה תמחה את זכר עמלק ואינון גרמו לתברא תרין לוחין דאורייתא ע"כ. ועוד בזוהר פ' תשא (דף קצ"א) ערב רב מאן אינון ערב רב וכי לודים וכושים וכפתורים ותוגרמים הוו דקרא להו ערב רב והלא מצריים הוו וממצרים נטלו ואילו הוו ערבוביא דעמין סגיאין הוה ליה למכתב ערב רב עלו אתם לפי ערבוביא דילהון, אלא ערב רב עלה אתם עמא חד ולישן חד, אבל כל חרשי מצרים וכל חרטומי דילהון דכתיב בהו ויעשו גם הם חרטומי מצרים דבעו למיפק לקבל משה ולקבל פליאן דקב"ה כיון דחמו נסים ופליאן דעבד משה במצרים אהדרו לגבי משה, א"ל קוב"ה למשה לא תקבל לון אמר משה מארי דעלמא כיון דחמו גבורתא דילך בעאן לאתגיירא יחמון גבורתא דילך בכל יומא וינדעון דלית אלהא בר מינך וקביל לון משה, אמאי קרא לון ערב רב אלא כל חרשים דמצרים הוו וברישיהון יונוס ויומברוס ובשעתי דיומא הוו עבדין תדיר חרשייהו וכל אילין חרשין עילאין הוו מסתכלין מכי נטי שמשא משירותא דשבע שעות עד שירותא דתשע שעות, דהיינו ערב רב כל אלין חרשין זעירין משירותא דתשע שעות עד פלגות ליליא, אינון עילאין דבהו הוו מסתכלי מכי נטי שמשא דהא כדין שראן תשע מאה ותשעים וחמש דרגין למשטטא על טורי חשוך ורוחא דילהון הוה משטטא על כל אינון חרשין בחרשייהו ואילין הוו עבדי כל מאן דאינון בעאן עד דכל מצראי רוחצנו דילהון באילין הוה וקראן לון ערב רב בגין דאית ערב זעירא מט' שעות ומחצה ולתתא דא ערב זעירא ותרי ערבי אינון. ועל דא ערב רב עלה אתם סגי ואינון אסתכלו בשעתי דיומא ואסתכלו בדרגא דמשה וחמו דהא בכל סטרין בשש משה בשש שעתי קדמאין דיומא דאינון לא יכלו לשלמאה בהו בשית דרגין עילאין דאחידן ביה ובכל סטרין בשית הוה ובעטרין דאילין שית הוה זמין לרדת מן ההר דכתיב כי בשש משה לרדת מן ההר מיד ויקהל העם כו' ע"כ: