שפתי כהן על התורה, שמות יב:מ
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Exodus 12:40
Open in the reader →1ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים. לא אמר בארץ מצרים. ובזוהר ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים לא אמר בארץ מצרים אלא במצרים שישבו במצרים מלשון מצור, א"כ החשבון הוא מבין הבתרים. א"נ פירוש הפסוק הוא ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים במצר שהם האבות, שמאותו היום היה אברהם מצר על ישראל, ביצחק נאמר מגורי אביו מגורי מלשון מורא כמו מגור מסביב, וכמו גורו לכם מפני חרב, ויעקב אמר ימי שני מגורי, שכולם היו מצירים על צרת הגלות והכל היה שלשים ות' שנה. ובזה יתורץ הכפל ומושב בני ישראל אשר ישבו, מושב ישבו, וגם אמרו שלשים שנה ות' שנה, שנה שנה למה, אלא לומר שאינם רצופים, ועם מ"ש בפ' כי ידעתי את מכאוביו שאמר הקב"ה למשה שא"ל משה שלא הגיע הקץ א"ל הקב"ה ית' שהוא שוקל כל הדעות, ולזה אמר כי ידעתי את מכאוביו, שכל הכאב שהיה עתיד לבא עליהם בת' שנה ויותר ל' שנה בא עליהם ברד"ו שנה, ולזה חזר ואמר ויהי מקץ ל' שנה ות' שנה ויהי בעצם היום הזה וגו', לומר שלא נתאחר אפילו כמלא נימא. יצאו כל צבאות ה', היא השכינה וחיילותיה שהם נקראים צבאות שהיתה השכינה עמהם בגלות, ואחר שיצאה היא אמר ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל על צבאותם, פירוש אחר שיצאו צבאותם, וי"ל למה בגאולת מצרים אחר שגזר אומר ואמר כמה הוא קץ הגלות דלג על הקץ הנגזר וחסר ממנו אפילו שלא היו ראויים שהרי אז"ל שהיו עובדי ע"א ומגדלי בלורית ולא היה בהם תורה ולא מצות, וזה הגלות נחתם ונסתם קצו ונתארך. י"ל שגאולה ראשונה היתה תחילת לקיחתם לו לעם, והוא משל לאב שיש לו בן קטן והיה לוקחו על זרועותיו מחבקו ומנשקו אפילו שהוא מלוכלך ומרחיצו וסכו ומלבישו מלבושים נאים ועושה עמו כמה טובות אפילו שאינו ראוי להם, ואח"כ כשגדל השיאו אשה ובנה לו בית, ואח"כ אינו עושה לו שום טובה אחר שגדל, אלא א"כ הוא ראוי לה, כן עשה עמנו הקב"ה ית' שמו לעד בגאולה ראשונה עשה עמנו כמה טובות אפילו שלא היינו ראויים, הוציאנו ממצרים לקחנו על זרועותיו שנאמר אנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי, ואומר ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואומר כי נער ישראל ואהבהו, ודמה אותם לנער אע"פ שהוא מלוכלך הוא אהוב על אביו. והלבישם מלבושים נאים שנאמר וארחצך ואסוכך ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואכסך משי ואעדך עדיו כל אותם פסוקים ביחזקאל, כשגדל יותר השיאו אשה ובנה לו בית זה ביהמ"ק, אחר שגדלו באמונה וידעו אלהותו ית' אינו עושה אלא א"כ יהיו ראויים ויעשו ויקבלו שכר המצות, והמתנות בטלו, מי שטרח בע"ש יאכל בשבת, כי צריך שיתעורר האדם ובאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, וכה"א והיה כי יבאו עליך רעות רבות וצרות וענתה וכו' ושבת עד ה' אלהיך וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך. וכמו שהעולם נברא יש מאין כן גאולה ראשונה נגאלו בלתי ראויים, אבל אחרי כן יש מיש, צריך שיהיו ראויים לגאולה ע"י התשובה, וכה"א חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו אלא בדבר אחר, והיא התשובה. ולפי שעל ידי גאולה הראשונה לקחם לו לעם ועל ידה זכו ישראל לתורה ולמצות, לזה נכתבה יציאת מצרים כמה פעמים בתורה, לומר שאינו שוכחם ואשת נעורים כי תמאס, וצוה לנו ג"כ שנזכור זה היום שנאמר זכור את היום הזה אשר יצאתם, למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים, ונאמר והיה לאות על ידך ולזכרון בין עיניך וגו', וכה"א השמר פן תשכח את ה' אלהיך המוציאך מארץ מצרים, ונאמר רק באבותיך חשק ה', כאדם שיש לו חשוקה אע"פ שאינה יפה הוא חושק בה, אבל אתם ומלתם את ערלת לבבכם אינכם דומים לאבותיכם, שהם היו קטני אמנה, כי אותה גאולה היתה בחסד שנאמר להם זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך, אבל מכאן ואילך צריכין זכות, כמו שאז"ל כלו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה. ועם זה נבין מאמר ר' יוסי שאמר יהי חלקי עם גומרי הלל בכל יום, איני והא אמר מר כל הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף, כי קא אמינא בפסוקי דזמרה, יש לשאול איך אמר שהקורא הלל בכל יום מחרף ומגדף וה' צונו לזכור י"מ ביום ובלילה שנאמר למען תזכור וגו' כל ימי חייך כל לרבות הלילות. אלא לפי מ"ש יובן. שמה שצוונו לזכור י"מ הוא כדי שנודה להקב"ה שע"י זכינו לתורה ולמצות וע"י נזכה לחיי עוה"ב, וע"י יציאת מצרים נודע אלהותו וקבלנוהו עלינו לאלוה והוא לקחנו לעם שנאמר והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם, וכדי שנדע שאנחנו עבדיו שנאמר כי עבדי הם אשר הוצאתי מארץ מצרים, והעבד הוא כפוף תחת יד רבו לכל מה שיגזור, לזה נצטוינו לזכור יציאת מצרים, אבל כשאומר הלל הוא לפרסם נסיו ונפלאותיו ואומר בצאת ישראל ממצרים כנראה שלא עשה עמנו כי אם יציאת מצרים, והוא בכל יום עושה עמנו כמה נסים וכמה נפלאות, נקראו נפלאות כלומר נסים נסתרים, כמו כי יפלא ממך דבר, נסתר ומכוסה, לזה נקרא מחרף ומגדף:
2עוד יש תשובה אחרת לשאלתנו בקצור. והוא כי אותם נשמות של יוצאי מצרים היו נשמות חדשות ראויות לגאולה, אמנם בגלות זה הם מגולגלים עד שיכלה גלגולם יהיו ראויים כמו שאז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף, כלומר שלא יצטרכו לגלגול להתלבש בגוף: