שפתי כהן על התורה, שמות יג:יז

1ויהי בשלח פרעה את העם וגו'. כל מקום שנאמר עם הוא על ערב רב, והענין הוא כמ"ש על פסוק ויקרא אל משה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי, שאמר להם וצוה אותם שלא יקחו עמהם שום אדם, וזהו אומרו גם אתם גם בני ישראל, בני ישראל לבד, והמצריים כדי לשלחם לישראל מהרו בשלוח ערב רב כדי שימהרו ישראל, וזהו ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם, שנתחזקו על פרעה ואמרו לו שהם יהיו שומרים אותם א יברחו ויחזירום למצרים אחר שלשה ימים ונתן רשות שילכו על זה התנאי, כששמע שנתערבו עם ישראל ואתגזרו התחיל לצעוק וי וי שיצאו מידו כ"כ עם מתחת ידו, שלא נודע מלכותו בעולם אלא אחר שבאו משבעים אומות למצרים שנאמר וכל הארץ ירדו מצרימה, ועתה כשיצאו ירד מגדולתו והיה צועק וי וי, לזה ויהפך לבב פרעה אל העם, בשביל העם ולא בשביל ישראל, שלא ניכר מעלתו של פרעה אלא בהם שהיו משבעים אומות ומלך עליהם, ועתה שהלכו להם נראה שירד מגדולתו, לזה וירדוף אחרי בני ישראל. עוד אמר וי על אותה שעה שנתערבו עמהם ערב רב, שהם היו סבת כל הרעות שבאו על ישראל:

2ועל דרך המדרש ויהי בשלח שעשה להם לויה. כן אמרו במכילתא אין שלוח בכל מקום אלא לווי שנאמר ואברהם הולך עמם לשלחם, ואומר וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום, הפה שאמר וגם את בני ישראל לא אשלח הוא הפה שאמר אנכי אשלח אתכם, מה שכר נטלו על כך לא תתעב מצרי, וכן פירש בזוהר וישלחו אותו לויה עבדו ליה בכל ארצם של מצרים, אמר לון קוב"ה הכי את זמין למעבד לבנוי את תוזיף לון מארעך דכתיב ויהי בשלח פרעה את העם דאוזיף לון מכל ארעיה ע"כ. ומי ראה המלך יוצא ולא יצא א"כ יצאו כל מצרים וכל המלכים שהיו שם וכל הגדולים וכל השרים ונתכבדו ישראל בכבוד גדול ויצא להם שם גדול, וכן בשלח גימ' ש"ם, כשראו ערב רב כל אותה גדולה וכל אותו כבוד ומעלה נתחברו עם ישראל ונתגיירו והיתה גרותם שלא לשמה, כשראה פרעה שיצאו ערב רב ולא היה יכולת בידו להחזירם לפי שאינם מצריים אלא משאר עמים שבאו כשבאו שני הרעב והכריז יוסף שלא יבא עבד ולא יביא כי אם חמור אחד לא היה אפשר להם לשלוח כי אם חמור אחד בדרך רחוקה לא יספיק צידה לדרך ולחמור ולבעליו, לזה באו למצרים, ואינם ממצרים, וכן אמר בזוהר ר' יוסי אקשי כתיב אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד, אי הכי כל יומא הוו חמאן לההוא ערב רב, א"ר יהודה ערב רב כתיב ולא מצרים דהא כמה שאר עמין הוו דיירי במצרים, התחיל לצעוק וי לא על ישראל אלא על העם, זהו ויהי בשלח פרעה את העם ולא את ישראל:

3ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים. במדרש לא נהג עמהם דרך ארץ, ד"א העבד טוען את רבו ברם הכא הקב"ה טוענם, שנאמר ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' וגו', דרך ארץ העבד טוען פנס לפני רבו, ברם הכא וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן וכו', דרך ארץ התלמיד מרחיץ את רבו הכא הקב"ה מרחיצם שנאמר וארחץ דמיך מעליך וכו', דרך ארץ תלמיד מלביש את רבו הכא הקב"ה מלבישם שנאמר ואלבישך רקמה וכו', דרך ארץ תלמיד מנעיל את רבו הכא הרב מנעיל שנאמר ואנעלך תחש, דרך ארץ הרב ישן ותלמידו על גבו עומד, הכא הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, וכל כך למה כי קרוב הוא שנאמר לבני ישראל עם קרובו כו', ע"כ:

4ופירוש פלשתים לפי זה המדרש כאלו אומר פסלתים, כביכול פסל דרך ארץ מפני כבודן של ישראל:

5עוד במדרש ולא נחם אלהים לא קבל תנחומין ממה שעשו לבני אפרים, כי קרוב שמנו לקרב הקץ ויצאו שלשים שנה קודם והרגום, ולפי שעברו על השבועה שהשביעם משה שלא לקרב הקץ שנאמר השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ עמדו עליהם פלשתים והרגום. כי קרוב הוא קרובה שבועה שנשבע אברהם לאבימלך שאמר אם תשקור לי ולניני ולנכדי ועדין נכדו קיים, אם כן לזה לא קבל תנחומין, ואם תאמר איך בני אפרים יצאו ואין עבד יוצא ממצרים והם יצאו מאתים אלף, אלא בני אפרים היו מזרע המלוכה ולא היו בשעבוד משום כבודו של יוסף והיו גבורים שנאמר בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב, כדאיתא בפרקי ר' אליעזר כל אותם שנים שישבו ישראל במצרים היו יושבים בטח שלאנן ושליו עד שבא גוזן מפני בניו של אפרים וא"ל נגלה עלי הקב"ה להוציא אתכם ממצרים, בני אפרים בגאות שלהם שהם מזרע המלוכה ושהם גבורי כח במלחמה עמדו ולקחו נשיהם ובניהם ויצאו ממצרים ועמדו המצרים והרגו גבוריהם שנאמר בני אפרים וגו' הפכו ביום קרב, יצאו אנשי גת והרגו מהם מאתים אלף. וא"ת הואיל ולא היו בשעבוד לא היו בברכה של ובני ישראל פרו וישרצו, כי בני ישראל שהיו בשעבוד, לפי שאמר פרעה פן ירבה אמר הקב"ה כן ירבה, שהרי בני לוי שלא היו בשעבוד לא היו כי אם כ"ב אלף ונמנו מבן חודש, וקטן שבשבטים שהוא שבט אשר שהיו רוב בניו נקבות היו אחד וארבעים אלף ות"ק, ושבט אפרים היו פקודיהם ארבעים אלף ות"ק חוץ ממאתים אלף שנהרגו מהם, אלא ברכת זקנם הועילה להם שנאמר וידגו לרוב בקרב הארץ, כדגים לפי שהמים מכסין עליהם אין עין הרע שולטת בהם, אבל אתם אע"פ שאתם בארץ ואין שום דבר לכסות אתכם תדגו לרוב ברבוי עצום כדגים:

6ועוד במדרש כי קרוב הוא קרוב הוא החסד שעשו כנענים עם יעקב אבינו הה"ד וירא יושב הכנעני את האבל, ר' אליעזר אומר התירו אזוריהם, ר' שמעון אומר שהתירו קשרי כתפותיהם, ורבנן אמרי ע"י שזקפו קומתן, ר' יודן אומר ע"י שהראו באצבע, והלא דברים ק"ו, ומה כנעניים שלא עשו חסד עם ישראל לא בידיהם ולא ברגליהם אלא ע"י שהראו באצבע נצולו מן הפורענות ישראל שעושין חסד עם גדוליהם ועם קטניהם לא כל שכך. ויהיה פירוש הפסוק כן, לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים שהוא דרך קרובה, למה כי קרוב הוא החסד שעשו הכנענים, וכי קרוב הוא משמש לשתים, כי קרוב אע"פ שהוא קרוב, וכן כי קרוב לפי שהוא קרוב, כי פסיק טעמא, כי אמר אלהים פן ינחם העם בראותם מלחמה, שהכנעניים באים להלחם עמהם וכשראו ארונו של יעקב וכתרו של יוסף תלוי בארונו עמדו כולם ותלו כתריהם ולא נלחמו עמהם אלא אדרבה שבו בכבוד גדול למצרים, זהו פן ינחם העם, שנתנחמו בראותם מלחמה שראו שאינו עת מלחמה, ושבו מצרימה שנאמר וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו, ולזה החסד לא הוליכם בקרובה עד שישלם להם שכרם שהאריך להם מ' שנה. עוד כי קרוב הוא, קרובים להיות נסתים אחר היצר שלא נכנסה אמונת הקב"ה בלבם, ואם היו נכנסים לא"י היו טרודים איש בכרמו ואיש בשדותיו, זהו בראותם מלחמה היא מלחמת היצר שהם קרובים אלי והם אדוקים בו, ושבו מצרימה ישובו לעבודת האדמה כמו שהיו מורגלים בה במצרים, במצרים היתה עבודתם למצריים ובא"י לעצמן, ואין כוונת הוצאתם לזה אלא לעבודת הקב"ה כמו שאמר הקב"ה למשה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים וגו', וכן אמרו במדרש אמר הקב"ה אם אני מכניס את ישראל לארץ בפשוטתה מיד מחזיקים בה איש בשדהו ובכרמו ובטלים מן התורה, אלא הרי אני מקיפן מ' שנה במדבר כדי שיאכלו את המן שהוא לחם המלאכים כדי לזכך חומרם ולא יהיו נסתים אחר היצר ויהיו מבינים סתרי התורה וסודותיה, לפי שהוא מאכל רוחני היה נכנס ברמ"ח איבריהם שנאמר דק מחספס גימ' רמ"ח, וזהו רק שהיה מאכל רוחני להרחיק מהם הגשמות ולשתות מי באר, בארה של מרים שהיא השכינה ויהיו כמלאכים, שזהו כוונת הבריאה כמו שנאמר בראשית ברא אלהים הם מלאכים שנקראים בני אלהים, וכה"א אני אמרתי אלהים אתם, זהו כוונת רשב"י שאמר לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן (מכילתא בשלח פ' ויסע):