שפתי כהן על התורה, שמות יד:ל

1ויושע ה' ביום ההוא. אמר ביום ההוא כשראו את מצרים מת אז החזיקו לבם ועצמן נושעים, כי העבד שברח מרבו כל עוד שרבו חי הוא מחזיק עצמו עבד, כי אפשר שיבא אחריו, כשמת רבו קרא עצמו בן חורין, לזה מר מיד מצרים שכל עוד שהם בחיים היו כבושים תחת ידם באי זה מקום שילכו בפרט שהם היו מולכים על כל העולם, לזה אמר מיד מידם ממש:

2עוד אמר מיד מצרים. כמו שאמר במדרש שבא עוזא שר של מצרים ואמר שעדיין יש לו עליהם שהוא גזר ועבדום וענו אותם ת' שנה ועדיין לא עבדום, וא"ל הקב"ה כלום נתחייבו בני שעבוד אלא בשביל דבור אחד שדבר אברהם אוהבי שאמר לפני במה אדע וא"ל ידע תדע כי גר יהיה זרעך כלום אמרתי בארץ מצרים בארץ לא להם אמרתי אין לך על בני כלום, והאריך במדרש, עיין בילקוט במקומו. א"כ לזה אמר מיד מצרים מיד שר של מצרים שבטל טענותיו ולא נשאר לו שום טענה ולא שום תביעה עליהם, ועל זה אמר המשורר ויושיעם מיד שונא זה פרעה, ויגאלם מיד אויב זה עוזא. ואפילו שאמר וירא ישראל את היד הגדולה וגו', וירא ישראל את מצרים מח' צא מת ממש כי ע' שרים יש להם צורך ולא יחסרו, אלא מת כמו שאמר הזוהר דאעברו ליה משולטנותיה ועני חשוב כמת, לזה סלק מעליהם כל טענה וכל תביעה:

3וירא ישראל את מצרים. שאלו בזוהר והא כתיב לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, ואי תימא מתים חמו להו לא קאמר לא תוסיפו אלא לראותם ולא לראותם חיים. ואמר שמה שאמר עד עולם פירוש הוא עולם שהעבד יוצא בו לחירות ופירוש עד עולם עד דאתער ההוא עלמא ואתמסר בדינוי ולא אמר לא תוסיפו לראותם עוד ולא יתיר אלא עד עולם עד דאתמסר בדינוי דההוא עלמא דמפיק עבדי לחירו דהשתא נפקו מתחות ידיהו, א"כ כדי שידעו ישראל שהם גאולים ונושעים הראם את מצרים מת. כמו שאמר במדרש מפני ד' דברים ראו ישראל את מצרים מתים, כדי שלא יאמר כשם שעלינו מצד זה כן מצרים עלו מצד אחר, וכדי שלא יאמרו המצרים כשם שהם אבודים כן אבדו ישראל בים, וכדי שיקחו ישראל את הביזה שהיו טעונים כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות, וכדי שיהיו ישראל נותנים עיניהם בהם ומכירים אותם ומוכיחים אותם וכל או"א ראה את הנוגש שלו והכירו והיה הישראלי לוקח מנעלו ומטפח על פניו ומכה בו. אמר במדרש וירא ישראל את מצרים מת ולא מת כענין שנאמר בצאת נפשה כי מתה ולא מתה, כדי שיראו המצרים כבודם ומעלתן של ישראל ולא יאמרו כשם שהם אבודים כך ישראל: