שפתי כהן על התורה, שמות יד:לא

1וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים. חזר ואמר פעם שנית, לומר שלא מפני שראו את מצרים מת לזה ויאמינו בה', ח"ו ישראל אינם מחוסרי אמנה מפעם ראשונה שבא משה אליהם אמר וישמעו כי פקד ויאמן וכו' וכבר ממצרים היתה בהם מעלת האמנה, לזה אמר וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים משם מצרים היתה בהם האמנה לפי שראו בעיניהם, א"כ וירא ישראל את מצרים מת לא כדי שיאמינו אלא כדי לראות נקמת שונאיהם ונוגשיהם, זהו וירא ישראל ולא וירא העם, אבל ערב רב לא היתה בהם לא יראה ולא אמנה עד עתה שנאמר ויראו העם ולא ויראו ישראל ויאמינו בה', ועד עתה לא היתה בהם אמונת השי"ת, אבל ישראל היתה בהם אמונתו ית' וירדו למצרים לסבול הגזרה של בין הבתרים והאמינו בו בהבטחתו שאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, וכן יעקב אמר להם רדו שמה ירידה היא לכם, שמ"ה מש"ה הש"ם יהיה בעזריכם, עוד שמ"ה מש"ה הוא הגואל אשר ום, לזה כשבא משה שמחו והאמינו, אבל ערב רב לא קבלו מיעקב ולא היה בהם שום אמנה לא בה' ולא במשה, שמאין ידעו שמשה הוא הגואל ואפילו ששמעו מישראל היו כולם מחוסרי אמנה עד עתה, אבל ישראל האמינו במשה קודם שבא מקבלת יעקב אביהם שאמר להם רדו שמ"ה מש"ה, וכשהאמינו ערב רב במשה ובנבואתו אז שמח ומרוב שמחתו אמר שירה לפי שהוא הוציאם, ואם לא היתה בהם אמונת השי"ת לא היו ישראל כדאין ליקרע להם הים והיו ישראל נטבעים בסיבתם, לפי שהיה הים הולך וסוער על ערב רב, אבל כשהאמינו אז כדאים הם ליקרע להם הים שנאמר תשורי מראש אמנה, תאמרו שירה מראש ערב רב שהם רוש ולענה, אמנה יש בהם אמונה והאמינו בה' ובמשה עבדו, ומשה שמח שקראוהו עבד ה' ואמר שירה, ולזה השי"ת קראו עבד שנאמר עבדי משה לפי שהיה שמח בקראתו עבד לא כמו בני אדם שהם מתבזים לקראתם עבד אפילו עבד מלך, לא כן משה ע"ה כי שמחתו וכבודו ותפארתו לקראתו עבד ה', וכן אמרו ז"ל בזכות האמנה שרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה. עוד אז"ל בזכות אברהם שהאמין בה' שנאמר והאמין בה' שרתה רוח הקדש עליהם ואמרו שירה שנאמר תשורי מראש אמנה שהוא אברהם שהיה ראש לאבות. אמנה שהאמין בה', ומה שירה אמרו, א"ז, אל"ף זי"ן, אל"ף, פל"א, עושה פלא מם ישראל ומלחמה בכלי זין עם מצרים, לזה התחיל השירה באז, גם א"ז בא"ת ב"ש ע"ת לומר שמיום שנברא העולם לא היה עת לומר שירה עד שיצאו ישראל ממצרים ונקרע להם הים ואע"פ שאמרו שירה בליל פסח לא היו כולם כאחד אלא כל אחד בביתו או בחבורתו, ולזה לא נזכרה בתורה אלא ברמז שנאמר כליל התקדש חג וגו'. ובמדרש מה ראו ישראל לומר שירה על היה באז, אלא אמרו מתחלה היה הים הזה יבשה עמדו דורו של אנוש והכעיסו לפניו באז שנאמר אז הוחל לקרוא בשם ה' ועשאו הקב"ה ים ופרעו מהם שנאמר הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ועכשיו ים היה ונעשה יבשה שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה הוי אז ישיר וגו', ואין אז אלא לשון בטחון שנא' אז תלך לבטח דרכך. בא המאמר הזה לומר על מעלתם של ישראל שידעו הנסים והנפלאות שעשה עמהם הקב"ה שידעו שהם הולכים בים ממש לא שיבש היה לגמרי אלא לפי שעה עד שיעברו כמ"ש עד יעבור עמך ה', והיו רואים המים להם חומה ובטחו בו והולכים לבטח דרכם ומרוב שמחתם אומרים שירה וידעו מה שעשה בדור אנוש ועשה עמהם בהפך אז וגו', שאינם כפויים טובה ולא מכסים הנסים שעושה עמהם אלא מפרסמים אותם ברבים, זהו ובני ישראל ולא די פעם או שתים, אלא ויאמרו לאמר אמירה אחר אמירה, ולא הם לבד אלא לאמר לכל הדורות הבאים להודיעם ולפרסם נפלאותיו שנאמר שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו. ואמר שירה זו בי' לשונות, בשירה שנאמר אשירה לה', בעוז ובזמר שנאמר עזי וזמרת יה, ברוממות שנאמר אלהי אבי וארוממנהו, באדירות ובקדושה שנאמר נאדר בקדש, בחסד שנאמר נחית בחסדך, בפלא שנאמר עושה פלא, במורא שנאמר נורא תהלות, במלכות שנאמר ה' ימלוך לעולם ועד, ובא ונלחם בעשרה מיני מלחמות. בגאוה שנאמר גאה גאה, בחרון שנאמר תשלח חרונך, ובאף שנאמר וברוח אפיך וכה"א נשפת ברוחך, בימין שנאמר ימינך ה', ברוגז שנאמר שמעו עמים ירגזון, בחיל שנאמר חיל אחז, בבהלה שנאמר אז נבהלו, באימה שנאמר תפול עליהם אימתה, בפחד שנאמר ופחד, ולזה תמצא עשר לשונות של פורענות להם, שנאמר ה' איש מלחמה, רמה, ירה, טבע שנאמר טובעו בים סוף, כסה שנאמר כסמו ים, תהומות יכסיומו, הורד שנאמר ירדו במצולות, רעץ שנאמר תרעץ אויב, והרוס שנאמר תהרוס קמיך, בלע שנאמר תבלעמו ארץ, צלל שנאמר צללו כעופרת במים אדירים. א"כ כשראו הקב"ה נלחם בהם בכלי זינו אמרו א"ז, אל"ף פלא זי"ן כלי זין:

2עוד במדרש הה"ד פיה פתחה בחכמה מיום שברא הקב"ה את העולם עד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה להקב"ה אלא ישראל, ברא אדם ולא אמר שירה, הציל אברהם מכבשן האש ולא אמר שירה, וכן יצחק מן המאכלת ולא אמר שירה, וכן יעקב מן המלאך ומן עשו ומן אנשי שכם ולא אמר שירה, כיון שבאו ישראל לים ונקרע להם הים מיד אמרו שירה להקב"ה שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל, הוי פיה פתחה בחכמה, אמר הקב"ה לאלו הייתי מצפה, ואין אז אלא שמחה שנאמר אז ימלא שחוק פינו כו' ע"כ. ויש לשאול למה לא אמר שירה לא אדם שהיה יציר כפיו של הקב"ה ודאי שהיה חכם גדול בכל מיני חכמה ואיך לא אמר שירה. וא"ת שאמר שירה שנאמר מזמור שיר ליום השבת שהגין עליו אמר שיר לא אמר שר לה' כמו שאמרו משה ובני ישראל. ואברהם אבינו שהיה קורא בשם ה' ומודיע אלהותו ית' איך לא אמר שירה, וכן יצחק כשהצילו מן המאכלת שאז"ל צרות סבבו עליו למה לא אמר שירה, והמלאכים אמרו ברוך מחיה המתים ואיך הוא לא יאמר שירה, וכן יעקב כשהצילו הקב"ה מכמה צרות שבאו עליו למה לא אמר שירה לבסוף כשראה שהצילו הקב"ה ונתן לו י"ב שבטים כלם צדיקים נקראים שבטי יה למה לא אמר שירה. אלא תשובת שאלה זו הוא לפי שכשעושה שום דבר קודם שיבא לידי גמר לבו בל עמו עד שנגמר אותו דבר ונעשה בשלימות כמו שעלה במחשבה אז הוא שמח ושקט, והעולם לא נברא אלא בשביל ישראל שנאמר בראשית בשביל ישראל סבא שנקרא ראשית כו' והם תחילת המחשבה והם סוף המעשה, לזה אמרו השירה על ים סוף לומר כאן נגמר סוף המעשה ותכלית בריאת ישראל שהוא לקלסו ולהיות כמו מלאכי מרום ויותר, וכן אז"ל א"ר יוחנן בקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר הקב"ה יקדמו בני תחלה שנאמר קדמו שרים אחר נוגנים, למה שלזה היתה תכלית הבריאה, א"כ אחר שהיו ישראל ששים רבוא שלזה נבראו אמרו שירה ומשה שהוא שקול כנגד כל ישראל כמו שאמרו אשה אחת ילדה ששים רבוא, וישראל שהיו ס' רבוא ולזה לא אמרו לא אדם ולא אבות, לפי שעדיין לא הגיע תכלית הבריאה, לזה אמר בעל המאמר לאלו הייתי מצפה, ואמר עוד אין אז אלא שמחה למד שאז נשלמה השמחה וראוי לומר שירה, וכן אז"ל על פסוק נכון כסאך מאז מעולם אתה א"ר ברכיה אע"פ שמעולם אתה לא נתישב כסאך ולא נודע בעולמך עד שאמרו בניך שירה. לכך נכון כסאך מאז משל למלך שעשה מלחמה ונצח ועשו אותו אגוסטוס אמר לו עד שלא עשית מלחמה היית מלך עכשיו עשינוך אגוסטוס מה יש כבוד בין מלך ובין אגוסטוס אלא המלך עומד ואגוסטוס יושב, כך אמרו ישראל באמת עד שלא בראת עולמך היית אתה ועכשיו אתה הוא אלא כביכול עומד שנאמר עמד וימודד ארץ, אבל משעמדת בים ואמרו לפניך שירה באז נתיישבה מלכותך וכסאך נכון, הוי נכון כסאך מאז מעולם אתה ע"כ. הרי עשו משל למלך שהמלך עומד והאגוסטוס יושב לפי שלא נשלמה הכוונה עדיין אבל משנשלמה נתישבה דעתו, ולזה חתמו השירה ה' ימלך לעולם ועד ר"ת לוי, בזכות המילה נקרע הים שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים, לזה אמר משה א"ז בגימ' ח', בזכות המילה שניתנה בשמנה. עוד ויאמרו לאמר עד שלא אמרו ישראל שירה לא אמר שום אדם שירה ואחר שאמרו ישראל שירה בא יהושע ואמר שירה שנאמר אז ידבר יהושע, ובאו ברק דבורה ואמרו שירה שנאמר ותשר דבורה, בא דוד ואמר שירה שנאמר ידבר דוד, בא שלמה ואמר שירה שנאמר אז אמר שלמה, זהו ויאמרו, אחר שהם אמרו יאמרו ג"כ הבאים אחריהם, זהו לאמר. ולז"א שירה בלשון נקבה שהולידה שירות לבאים אחריהם:

3ובזוהר פ' בשלח (דף ס') א"ר שמעון בההיא שעתא דהוו קיימי ישראל על ימא והוו אמרי שירתא אתגלי קוב"ה עלייהו וכל רתיכוי וחילוי בנין דינדעון מלכיהון דעבד לון כל אינון נסין וגבוראן וכל חד ידע ואסתכל מה דלא ידעו ולא אסתכלו שאר נביאי עלמא, דאי תימא לא ידעין ולא אדבקו חכמתא עילאה, מן שירתא דא תחמי דכולהו בחכמתא אסתכלו וידעון מלין ואמרו, דאי לאו הכי איך יאמרון כלהו מלין אחידן דלא סטו אלין מאלין ומאי דאמר דין אמר דין ולא אקדים מלה דא למלה דא אלא כולהו בשקולא חדא ורוחא דקודשא בפומא דכל חד וחד ומלין אתאמרו כאלו נפקין מפומא חד. א"כ לזה אמר אשירה ולא אמר נשירה, כי משה ובני ישראל הם המשוררים, אבל אמר אשירה לרמוז למה שאמר הזוהר הנזכר:

4עוד אמר ויאמרו לאמר מלשון את ה' האמרת זהו לאמר לרממו ולקלסו שלכוונה זו בראם, כמו שאמר בזוהר לאמר דא הוא לדרי דרין בגין דלא יתנשי מינייהו לעלמין דכל מאן דזכי למימר האי שירתא בהאי עלמא זכי לה בעלמא דאתי וזכי לשבחא לה ביומוי דמלכא משיחא בחדוותא דקב"ה דכתיב לאמר בההוא עלמא לאמר בההוא זמנא לאמר בארעא קדישא לאמר בגלותא לאמר בפורקנא דישראל לאמר בעלמא דאתי ע"כ: