שפתי כהן על התורה, שמות טו:כא

1ואפשר עוד לומר על מה שאמר ותען להם מרים ולא אמר ותאמר להם מרים, כי אין נופל לשון עניה אלא על דבר שאחר עונה לא כך אלא כך. אלא מרים כשלקחה התוף בידה חשבו הנשים שמה שלקחה התוף היה כדי שתכה עליו ותשמח על היום טוב שהיה להם באותה שעה ועל שמחת ביזת הים שהיתה יותר מביזת מצרים ושמחת הכסף והזהב של בתי תסווראות, אמרה להם מרים וענתה אותם אם אתם רוצות שתשמחו השמחה העיקרית היא שמחת השי"ת, שירו לה' כי גאה גאה ושקע צרינו בים לא תשמחו בכסף ובזהב כי מה מועיל הכסף והזהב וכל ממון שבעולם והמצריים רודפים אחרינו, אבל עתה שהם מתים על שפת הים ונצלנו מהם זאת היא השמחה העיקרית וראוי לומר עליה שירה, לזה אמר ותען להם מרים. וכמו שאמרו האנשים שירה ונעשו בריה חדשה כן אמרו ג"כ הנשים ונעשו בריה חדשה, ולפי שחידשו עצמן באמרם שירה זכו במעמד הר סיני שנתחדשו כולם שנאמר בחד"ש הג' בא חדוש וכו' כאשר נאריך בהגיעי שם בע"ה. ואפשר שנעשו בריה חדשה שחלתה עליהם הנבואה ואמרו כולם כאחד מה שאמר זה אמר זה כמו שאמר בזוהר שהבאתי לעיל א"ר שמעון וכו' על פסוק אשירה. והקדים הנשים תחלה שנאמר כה תאמר לבית יעקב ואח"כ ותגיד לבני ישראל. ומה עון עשתה מרים שנמחל לה ע"י שירה, על שגנבה דעתו של פרעה שאמרו כי לא כנשים המצריות העבריות, וכן גנבה דעתה של בת פרעה באמרה האלך וקראתי לך אשה מינקת והיה לה לבטוח בה' ולומר האלך וקראתי לך את אם הילד, כי יש מי שכתב שבזה העון נהרג חור בנה, אע"פ שאינו כן שנאמר לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, ולא לרבות האם, עכ"ז גניבת דעת הוא ובאמרה השירה נמחל לה, ושאר הנשים אולי כשראו הגלות הכבד חשבו שח"ו עזב ה' את הארץ ולא יצאו עוד ובאמרן השירה נמחל להן, ועל פי דרכנו למדנו שמי שעשה הקב"ה עמו נס כמו הארבעה שצריכים להודות ברבים שנאמר וירוממוהו בקהל עם שנמחלין לו כל עון שיש לו, שאם תבא לו שום צרה בדרך הוא מתרעם וזועף אל לבו ועל זה צריך שיודה וישבח להקב"ה וימחול לו שנאמר אודך ה' כי אנפת בי וגו'. ורבי סימון בא בלשון שלילה שאמר לא כל הרוצה לומר שירה אומר שירה, בא על אותו מאמר שכתבנו לעיל פיה פתחה בחכמה מיום שברא הקב"ה את העולם לא מצינו אדם שאמר שירה להקב"ה אלא ישראל בא אדם ול אמר שירה הציל אברהם מכבשן האש ולא אמר שירה, וכן יצחק וכן יעקב, לזה בא ר' סימון ואמר לא כל הרוצה לומר שירה אומר שירה כלומר השירה היא למי שיש בידו עונות ועשה לו הקב"ה נס בלתי ראוי, זה ראוי לומר שירה כמו ישראל שלא היו ראויים לנס עד שבא משה והסיען מעונותיהם באומרו השירה, כמו שאמרו במדרש אמר רבי אבא הסיען מחטאין של ים סוף כיון שאמרו שירה מחלם להם, משא"כ לאבות כי הם היו ראויים לעשות להם כמה נסים, ובזה תבין למה לא נזכרו אבות בשירה זו:

2עוד נוכל לומר שאמר בלשון שלילה לפי שאמר ויאמרו לאמר לדורות שיאמרו שירה, לזה בא רבי סימון יאמר לא כל הרוצה לומר שירה אומר שירה, ולא כל הרוצה אלא כל מי שנעשה לו נס בלתי ראוי והכיר בנסו שהוא בלתי ראוי אומר שירה בידוע שמוחלין לו כל עונותיו ונעשה בריה חדשה לפי שנעשה לו נס בלתי ראוי, כמו ישראל שלא היו ראוים שהיו עובדים ע"א ומגדלי בלורית ונעשו בריה חדשה שחלתה עליהם הנבואה ואמרו כולם שירה ומה שאמר זה אמר זה, אלו ראויים לשירה, אבל אחר שעשה לו הקב"ה נסים ראוי לו להודות לו ולשבחו אבל לא לומר שירה:

3עוד נאמר שכוונת רבי סימון הוא לומר התנצלות לאבות למה לא אמרו שירה, לומר שאין אומרים שירה אלא כשעושין לו נס שנשתנו עליו סדרי בראשית כמו ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, אבל הצלת האבות אינו שנוי שהרי על אותם ד' דברים שצריכים להודות מברך הגומל ועל הנס מברך שעשה לי נס, כמו ההוא גברא דהוה קא אזיל בעיבר ימינא נפל עליה אריה אתעביד ליה ניסא ואתנצל מניה, שאחר שנפל עליו דרכו להמית ונצול, זהו שנוי שלא כדרך העולם, אתא לקמיה דרבא וא"ל כל אימת דמטית להתם בריך ברוך שעשה לי נס במקום הזה. ולזה בא לפני רבא להורות אם היה הנס שנעשה לו כדרך העולם ויברך הגומל, או אם הוא שנוי ויברך שעשה לו נס, ואמר לו ודאי מאחר שנפל עליו שהוא שנוי (בברכות ר"פ הרואה) גם שם אמר מר בריה דרבינא הוה קא אזיל בפקתא דערבות צחא למיא אתעביד ליה ניסא איברי ליה עינא דמיא ואשתי תו זמנא חדא הוה קא אזיל ברסתקא דמחוזא ונפל עליה גמלא פריצא אתפרק ליה אשיתא עאל לגוה, כי מטא לגבי ערבות בריך שעשה לי נס בערבות ובגמל וכו', הרי אמר איברי ליה עינא שהיא בריה מחודשת שלא היתה מקודם וכן אתפרק ליה אשיתא, לזה א"ר סימון לא כל הרוצה לומר שירה אומר אלא כל מי שנעשה לו נס מחודש שלא כדרך העולם, ולזה אמר ונעשה בריה חדשה הואיל ונעשה לו נס מחודש: