שפתי כהן על התורה, שמות טו:כה

1ויורהו ה' עץ. בזוהר אין עץ אלא תורה דכתיב עץ חיים ר' אבא אמר אין עץ אלא הקב"ה דכתיב כי האדם עץ השדה ודאי. הרי מכאן ראיה שנתן להם שאלתם שהרי שאלו ממ"ה באמרם מ"ה נשתה גימ' אד"ם ונתן להם שנאמר ויורהו ה' עץ ועץ היא תורה. או כמו שאמר רבי אבא עץ דא קב"ה דכתיב כי האדם עץ:

2עוד בזוהר רבי אליעזר פתח ויבאו מרתה אמר תווהנא איך בני עלמא לא מסתכלין ולא משתדלין במילי דאורייתא הכא אית לאסתכלא אמאי כתיב הכא שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו אבל ודאי רזא דמלה דהכא על מיא הוה, בגין דמצראי הוו אמרי דבנייהו הוו מינייהו וכמה בישראל דהוו חשדי לבנייהו בדא עד דקב"ה מטא לון להאי אתר ובעא למבדק לון מה כתיב ויבאו מרתה וגו' ויצעק אל ה' אמר קוב"ה למשה משה מה את בעי הא כמה חבילין קיימין גבייכו הכא ואנא בעיא למבדק הכא נשיהון דישראל כתוב שמא קדישא ורמי למיא ויבדקון כלהו נשין וגוברין ולא ישתאר לעז על בני ועד דיבדקון כלהו הכא לא אשרי שמי עלייהו. מיד ויורהו ה' עץ וישלך אל המים דא שמא קדישא ההוא שמא דהוה כתיב כהנא למבדק נשיהון דישראל כדין שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו וכו', ואי תימא נשייהו דישראל יאות גוברין אמאי אלא אוף אינון בעיין דלא אסתאבו בנשיהון דמצראי ונשיהון דישראל לא אסתאבו במצראי כל אינון שנין דהוו בינייהו וכלהו נפקו גוברין ונשין זכאין ואשתכחו זרעא דישראל קדישין זכאין כדין קוב"ה אשרי שמיה בינייהו וע"ד על מיא ודאי שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו ע"כ. ואפשר עוד שבאו למרה לומר שכל המים ששתו במצרים היו מסתפקים בילדי נכרים דהם מרים ולא טעמו בהם מרירות עד שנכנסו לקדושה, אז טעמו טעם מרירות וידעו שהם מרים ודאי, אז וילונו העם לאמר מה נשתה, שיתן להם תורה וחקים כדי למתק המרירות שהיה בהם ולצרפן וללבנן ויורהו ה' עץ זו תורה שנאמר עץ חיים היא וכו' שנתן להם קצת מן התורה כמו שאמרו ז"ל שבת ודינין במרה איפקוד, אז וימתקו המים שנצרפו מכל אותם האמונות הזרות מאותם המים המרים והאמינו בה', אע"פ שהאמינו בו על הים צרפן יותר, וזהו שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו, שהרים נסו:

3וכתב רבינו בחיי ז"ל מדבר שור זהו מדבר איתם שכן כתיב פרשת מסעי ויסעו מפני החירות ויעברו בתוך הים המדברה וילכו דרך שלשת ימים במדבר אתם ויחנו במרה ע"כ. ואפשר שלזה נקרא את"ם אותיות אמ"ת ששם השיגו האמת:

4וכתב עוד רבינו בחיי ז"ל על שם שם לו חק ומשפט, יש מי שפירש שלמדו הקב"ה חכמת הצמחים וכחות שבהם בסגולתם וטבעם, לפי שיש עשבים מחיים וממיתים ויש מהם מרפאים ויש מהם מחליאים ויש מהם ממתקים את המר ויש מהם שממררים את המתוק, וכל זה בין בטבע בין בסגולה, וזהו לשון חוק ומשפט, חוק הוא הסגולה שאין טעמו נודע, ומשפט הוא הטבע שמשפטו שיהיה כן בטעמו, ושם נסהו הצמח הזה שם נסהו. ולכך אמר אם שמע תשמע בקול ה' אלהיך, כלומר אע"פ שכחות הצמחים ידועים לפניך בסגולה ובטבע, ואתה יכול להתרפא מהם אין ראוי לך שתתלה בטחונך בהם וברפואתם ותתיאש מלהתפלל אל ה', כי אם תראה שהם מרפאים תביט אל מי שנתן בהם זאת הסגולה. ובזה תבין כי אני הוא הרופא האמתי לא הצמחים: