שפתי כהן על התורה, שמות טו:כו

1ויאמר אם שמוע תשמע. כשנתאוו למדת הרחמים או לכ"י לפי שיש בו טוב ורע, ונתן להם תאותם שנאמר ויורהו ה' עץ שהוא יה"ו שעולה ע"ץ כזה, ה' פעמים י' י' פעמים ה', ו' פעמים ה' ה' פעמים ו', עולה הכל ע"ץ, והיה ע"י שם זה ולא שם אחר כמ"ש בזוהר שרצה לבדוק נשין וגוברין ושם זה יו"ד שהוא זכר לוקחת מן ה"ה וה"ה שהיא נקבא מן היו"ד לזה היה ע"י שם זה שהוא ע"ץ החיים אשר בתוך הגן, ולזה שם שם לו חק ומשפט, חק שהוא היסו"ד שנקרא חק, ומשפט שהוא תפאר"ת, ואח"כ הזהירו על כ"י, ואמר לו אם שמוע תשמע, אם שמוע כמו וישמע שאול את העם, ר"ל קבוץ וחבור, זהו לקול שהוא יעקב שנאמר הקול קול יעקב, והיה אלהים הוא כ"י ויאמר סתם היא הבינ"ה. וכן מצאתי בזוהר, ויאמר דא מלכא קדישא, ומאי קא אמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך דא כ"י, והישר בעיניו תעשה דא צדי"ק, לפי שהוא על דרך הקו, והאזנת למצותיו דא נצ"ח שכל האזנה היא לטובה, וכן אמר למצותיו הם מצות עשה שהם בימין שכל מעשיו של אדם עושה בימין, ושמרת כל חוקיו דא הו"ד, לפי ששמירה היא בלא תעשה כמו שאז"ל השמר פן ואל לא תעשה הוו, כיון דעאלו באילין הא מטו למלכא קדישא לבתר מה כתיב כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך ע"כ. הרי מובן שויאמר סתם היא בינ"ה שהיא מלכא קדישא שעליה אנו רומזים בברכותינו באמרנו מלך העולם, שעולם הוא השבע שתחלתם מחסד, שנאמר אמרתי עולם חסד יבנה שהוא מלכי של עולם, והיא אלהים דבראשית שהאצילה ששת ימים ובת שבע ושם היא הרפואה, שנאמר מי ירפא לך, והיא הוציאה ישראל ממצרים בסוד וחמשים עלו בני ישראל ממצרים, ולזה נכתבה יציאת מצרים בתורה חמשים פעמים, וזהו כל המחלה ר"ת כ"ה, אשר שמתי במצרים שמשם היו עשר מכות על ידי כ"ה. ולזה אנו רומזים בברכותינו אשר קדשנו במצותיו וצונו לנעלם שהוא מלך העולם שאין להזכירו מפני כבוד מעלתו ובמכילתא אם שמוע תשמע, שמע אדם מצוה אחת משמיעין אותו מצות הרבה, כיוצא בו אם שכוח תשכח אם שכח מצוה אחת משכחין אותו מצות הרבה, לקול ה' אלהיך אלו עשר דברות שנתנו מפה אל פה בעשרה קולות, והישר בעיניו תעשה אלו הלכות, והאזנת למצותיו אלו הגדות הנשמעות באזני כל העם וכל אדם, ושמרת כל חוקיו אלו גזרות, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, הא אם אשים אני ה' רופאך, דברי ר' יהושע, ר' אליעזר המודעי אומר שמוע יכול רשות, ת"ל תשמע חובה ולא רשות, תשמע זה הכלל שהתורה כלולה בו, לקול ה' אלהיך מלמד שכל מי ששומע מפי הגבורה מעלין עליו כאלו עומד ומשמש לפני חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים. והישר בעיניו תעשה זה משא ומתן, מלמד שכל מי שנושא ונותן באמונה ורוח הבריות נוחה הימנו מעלה עליו הכתוב כאלו קיים כל התורה כולה. והאזנת למצותיו אלו הלכות, ושמרת כל חוקיו אלו עריות, כל המחלה אשר שמתי וגו', ומה ת"ל כי אני ה' רופאך, אמר לו הקב"ה למשה אמור להם לישראל דברי תורה שנתתי לכם רפואה הם לכם חיים הם לכם, שנאמר כי חיים הם למוצאיהם, ואומר רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך. ר' יצחק אומר הא אין בהם מחלה מפני מה הם צריכין רפואה אלא כל המחלה אשר שמתי לא אשים, ואם אשים בעולם הזה אני ה' רופאך בעולם הבא כד"א מחצתי ואני ארפא, ע"כ:

2וכתב רבינו בחיי ז"ל. על דרך הפשט אם שמוע תשמע, אמר אם תקיים את התורה לא תחלה בשום חולי, לא בחולי הטבע שהם מצד המאכלים שנכנסים בגוף, ולא בחלי המקרה שהם באים מחוץ לגוף, וזהו כל המחלה אשר שמתי זהו על חולי המקרה, כי אני ה' רופאך הוא על חולי המאכלים:

3וכתב עוד שמעתי שעשר מכות שהסימן שלהם דצ"ך עד"ש באח"ב, הסימן הזה עולה תק"א כמנין אש"ר, ולכך יאמר כל המחלה שהיא מנין אש"ר ששמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. ומה שאמר רופאך בלשון הווה פירש הגאון וכן הרמב"ן ז"ל מעמיד בריאותך עוד אני ה' רופאך במים, ומתחיל זה הפסוק בוא"ו ויאמר אם שמוע וכו', ומסיים בכ"ף רופאך הרי כ"ו שהוא שם הרחמים שהוא מרחם עלינו בזכות התורה שהיא שמותיו של הקב"ה, ולזה תמצא בפסוק זה ז"ך מלות כמנין אותיות של אלפ"א בית"א עם מנצפ"ך שכל התורה נבנית עליהם: