שפתי כהן על התורה, שמות טו:כז

1ויבאו אלימה לשון אלים. מאחר שאמר שלא יהיה להם שום חולי ולא מחלה כמ"ש שישמור להם הבריאות שלא יחלו לזה באו לאלים. אלמים ואבירים ובריאים, ובאו למקום פרי שהמקום שיש בו מעינות יהיה דירתו בבריאות, ולזה אמר ושם שתים עשרה עינות מים. והיו י"ב כנגד י"ב שבטים, אולי לפי שכל אחד יש לו טבע וכפי טבעו כן היה לו המעיין של מים שחנה אצלו, או אמר ויחנו שם על המים ושבעים תמרים, הכונה שהיו שם שבעים מיני תמרים כנגד שבעים זקנים שהיו כולם צדיקים שנאמר צדיק כתמר יפרח וגו', אז"ל מה תמר אין בו עקומין וסוקיוסין כך הצדיקים אין בהם לא עקומין ולא סוקיוסין, מה תמר צלה למרחוק כך הצדיקים מתן שכרם למרחוק שנאמר והיה עקב תשמעון, מה תמר יש לו תאוה כך הצדיקים כל תאותם למקום שנאמר קוה קויתי ה':

2עוד אמר ויבאו אלימה אחר שנבדקו במי מרה כמ"ש הזוהר וקבלו שם במרה תורה, שנאמר ויורהו ה' עץ ואין עץ אלא תורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, לזה באו למקום מים מתוקים לא כמו המקום הראשון שהיו מימיו מרים שלא קבלו תורה, אבל אחר שקבלו את התורה שהיא משולה למים באו למקום מים מתוקים, שאין התמרים עולים אלא במקום מים מתוקים, ושבעים תמרים לרמוז לתורה שהיא נדרשת בשבעים פנים, כמו שאז"ל על פסוק הביאני אל בית היין, ועוד אז"ל ארבעים שנה עד שלא גלו ישראל לבבל נטעו כרמים בבבל מפני שהמתיקה מרגלת לשון לתורה ע"כ, ולזה נתן להם המן כדי שיורגל לשונם לתורה, ולזה נשתבחה א"י בדבש והוא דבש תמרים שנאמר ארץ זית שמן ודבש, והוא מוקדם לכל הפירות כמ"ש (ברכות מ"א:) זה שני לארץ וכו', א"כ לזה שבעים מיני תמרים כדי להרגיל לשונם לתורה שקבלו במרה, ועל התורה שעתידין לקבל בסיני נתן להם המן שהדבש הוא אחד מששים במן:

3עוד ויבאו אלימה. הוא צרוף אלהים שיש לו ק"כ צירוף ואלימה הוא אחד מהם, והוא צירוף י"ב על זה הדרך. אלהים אליהם אהלי"ם, אהילם איהלם אילהם, אלמהי אלהמי אהלמי, אמהלי המאלי אלימה. אילמה אמליה אהמלי, הרי צרוף י"ב אלימה, וז"ש י"ב עינות מים ידעת כי אלהים הוא מדת הגבורה והיא מדתו של יצחק ויצחק הוא כפות בידו של אברהם שנאמר ויעקוד את יצחק בנו, וזהו עינות מים שפונים אל החסד, כמו שכתב בעל שערי אורה ז"ל והאלהים נסה את אברהם רשעולה מדת אלהים מתרומם ומתעלה הנס של אברהם א"כ עינת מים ויחנו שם על המים שמצאו להם חנייה, והבן:

4ובמדרש ויבאו אלימה מגיד שאותו מקום מהולל במים יותר מכל המקומות, תדע שכן הוא שהרי היו שם י"ב מבועין ולא פסקו אלא לשבעים דקלים, וכיון שבאו ישראל וחנו עליהם ששים רבוא אדם וספקו להם ולנו ושנו ושלשו, כונת המדרש לדרוש אלימה אליהם, כלומר הם מתברכין בעבורי, אע"פ שהם מעטים שאין מספיקים אלא לשבעים תמרים:

5עוד במדרש ויחנו שם על המים, לעולם אין ישראל שורין אלא על המים דברי ר' יהושע, ר' אליעזר אומר מיום שברא הקב"ה את עולמו ברא שם י"ב מבועין כנגד י"ב שבטים, שבעים תמרים כנגד שבעים זקנים, ומה ת"ל ויחנו שם על המים אלא מלמד שעוסקים בדברי תורה שנתן להם במרה, כוונת המדרש הוא שר' יהושע סבר הואיל ואמר ויבאו אלימה מה צורך לומר שחנו שם, אלא זה בנין אב שכל מקום שאומר לשון חנייה הוא על המים, ובא ר' אליעזר לומר שאילו היתה חנייתם ברצונם היה נראה כדבריך, אבל הם לא היתה חנייתם אלא לפי העלות הענן על פי ה' יסעו ובודאי אלו היותם י"ב לא באו אלא לרמוז, ועוד אם כדבריך היה לו לומר ושם עינות מים תמרים מניינא למה לי, ודאי לא היו אלא לרמז שידע הקב"ה שישראל במקום זה נקיים ושלמים ועמדו בנסיונם כמו שנאמר ושם נסהו, ולהודיעם זה ברא להם י"ב עינות מים ושבעים תמרים והואיל ונבראו לרמז זה למה אמר ויחנו שם על המים, לז"א ויחנו שם על המים למה מלמד שהיו עוסקים בדברי תורה שנתן להם במרה: