שפתי כהן על התורה, שמות טו:ג

1ה' איש מלחמה ה' שמו. יובן זה מאמרם ז"ל שאמרו במדרש כשירד הקב"ה למצרים ירדו עמו תשעים אלפים ובאו לכבוד מלך, ולזה באו צ' בחשבון מל"ך מהם מלאכי אש מהם מלאכי ברד מהם מלאכי רתת מהם מלאכי זיע ומהם מלאכי חלחלה ורתת וחלחלה אוחזת לכל מי שרואה אותם, אמר לו והלא מלך ב"ו וה' ואתה דיין עלינו אנו נרד ונעשה בם מלחמה אמר להם אין דעתי מתקררת עד שאעשה בם מלחמה אני בעצמי אני בכבודי ולא אחר. ולזה אמר ה' איש מלחמה פירוש בעל מלחמה כמו איש נעמי בעל נעמי, אינו כמו מלך ב"ו שעבדיו עושים המלחמה ומכנין אותה למלך והוא לא נלחם, ולזה אין ראוי לקראו בעל מלחמה כי לא עשה מלחמה, אבל הקב"ה לו נאה לקראתו בעל מלחמה שלא הניח עבדיו להלחם אלא הוא עשה המלחמה:

2עוד במדרש דרך מי שיוצא למלחמה לחגור כלי זין להלחם בהם אבל הקב"ה הוא נלחם בשמו לו נאה לקראתו בעל מלחמה:

3עוד במדרש יש גבור שכשהחץ יוצא מידו אינו יכול להחזירו, אבל הקב"ה אינו כן אלא כשאין ישראל עושין רצונו כביכול גזרה יוצאת מלפניו שנאמר אם שנותי ברק חרבי, וכשעושים תשובה מיד הוא מחזירה שנאמר ותאחז במשפט ידי. א"כ ה' איש מלחמה לאחר שיצאה הגזירה כשאינם עושים רצונו של מקום, ה' שמו כשעושים רצונו ועושים תשובה שמרחם על בריותיו ומחזירה:

4עוד במדרש מלך ב"ו כשהוא במלחמה אינו יכול לזון חיילותיו ולא לספק את צרכם, אבל הקב"ה אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהיה נלחם במצרים, ה' שמו שהיה זן ומפרנס לכל בריותיו, שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים וכתיב נותן לחם לכל בשר, ה' שמו י"ה פעמים י"ה ו"ה פעמים ו"ה עולה שמו. איש מלחמה שמו ר"ת אמ"ש, שהם ג' אמות שבהם נברא העולם כמאמר ספר יצירה: