שפתי כהן על התורה, שמות טו:ב

1עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. לומר שהקב"ה העוז כנגד המקטרגים עלי ועמד כנגדם והכריתם, ויהיה פירוש וזמרת מלשון זמיר עריצים, וכמו וכרמך לא תזמור. ולפי שעשה שתים אחת שעשה עמי עז וכרת האויבים, לזה אמר י"ה, יו"ד כנגד העוז וה"א כנגד כריתת האויבים:

2ובמדרש משל למלך שהיתה לו מרגלית אחת בא בנו אמר לו תן אותה לי א"ל אינה שלך הטריח עליו ונתנה לו, כך ישראל אמרו שירה עזי וזמרת יה והיו מבקשים מאת הקב"ה שיתן להם התורה אמר להם אינה שלכם של עליונים היא כיון שהטריחו עליו נתנה להם שנאמר ה' עוז לעמו יתן ע"כ. ויש לשאול איך אמר אינה שלכם ולא רצה ליתנה להם עד שהטריחו עליו והלא לא נברא העולם אלא כדי שיקבלו ישראל את התורה שנאמר בראשית ואין ראשית אלא ישראל סבא שנא' קדש ישראל לה' ראשית, ואין ראשית אלא התורה שנאמר ה' קנני ראשית דרכו, ולא הוציאם ממצרים אלא על מנת שיקבלו ישראל את התורה שכן אמר למשה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים. אלא כשיצאו ממצרים מגלוליהם ומטומאתם וראו שכינה ושרתה עליהם רוח הקדש וידעו שלא נבראו ולא נגאלו אלא לקבל התורה לזה היו מבקשין שיתן להם התורה תיכף הואיל שלכך הם נגאלים, אמר להם אינה שלכם של עליונים היא כלומר עדיין היה בתחום העליונים כי לא הגיע הזמן לקבלת התורה עד ו' בסיון כי כן כשנברא העולם אמר יום הששי עד ששה בסיון. שהטריחו עליו נתנה להם, פירוש שגזר אומר לתת להם שנאמר ה' עוז לעמו יתן, לא אמר נתן אלא יתן שאמר לתת, א"כ פירוש הפסוק עזי העוז שהוא התורה שנקראת עוז היא לי שנתנה לי מרוב הזמירות והתושבחות, זהו וזמרת יה יהיו לי מרוב שירות ותושבחות שאמר על הים היה לי לישועה שנתנה לי לבסוף ואע"פ שלא נתנה תורה בזמן השירה אמירתו של גבוה כמסירתו, הואיל והוא אמר ליתן כאלו נתן:

3עוד אפשר לומר שאמר ויהי לי לישועה לומר שהישועה לי לבדי היתה, על דרך הזוהר שאמר פרשת תשא (דף קפ"ט) ז"ל למלכא דהוה ליה ברא יחידאה ורחם ליה רחימו דנפשא ומגו רחימו דיליה יהב ליה לאימיה מטרוניתא דתרבי ליה ותוליף ליה אורחין מתתקנן, זמנא חדא חב לגבי אבוה אתא אבוי ואלקי ליה ולבתר אעביר על חובוי, תב וחב כמלקדמין ואפקיה אבוי מביתיה וארגיז עלוי, נפק ההוא ברא מביתיה ובאתר דיהך באורח קשוט ויהא זכאה כדקא יאות בגין דישמע מלכא אבוי ויהא תיאובתיה עליה, מה עבד, אמר הואיל ונפקנא מהיכלא דמלכא דאבא אעביד כל מה דאנא בעי, מה עבד אזל ואתחבר בזונות ואתלכלך בלכלוכא בהדייהו ולא הוה משתכח אלא בהדייהו בחבורא דילהון, מטרוניתא אמיה מפקדא בכל יומא על ההוא ברא וידעה דברה בהדי זונות אתחבר, שריאת למבכי ולאתמרמרא על ברה, יומא חד עאל מלכא לגבה חמא לה דאיהי מבכה שאיל לה על מה את מבכה, אמרה ולא אבכי דהא ברנא לבר מהיכלא דמלכא ולא די דהוא לא יתיב בהיכלא אלא דהוא יתיב בהדי זונות מה יימרון כל בני עלמא ברא דמלכא בהדי זונות, שריאת למבכי ולאתחננא קמי מלכא, חמר מלכא בגינך אהדר ליה ואנת ערבא דיליה, אמרת הא ודאי, אמר מלכא הואיל וכך הוא לא אצטריך לאהדרא ליה ביממא באתגליא דכסופא דילן איהו למהך בגיניה לבי זונות, ואי לא הוה כגוונא דא דטנף גרמיה הכי וחלל יקרי הוינא אנא וכל חיילין דילי אזלין בגיניה בכמה יקר בכמה בוקינוס קמיה בכמה מאני קרבא מימיניה ומשמאליה עד דכל בני עלמא יזדעזעון וינדעון כלא דברא דמלכא איהו, השתא כיון דאיהו טנף גרמיה וחלל יקריה איהו יהדר בטמירו דלא ינדעון ביה. אהדר לגבי מלכא יהביה לגבי אמיה. ליומין סרח כמלקדמין מה עבד מלכא אפיק ליה ולאימיה בהדיה מגו היכלא, אמר תרוייכו תהכו ותרוייכו תסבלון גלותא ומלקיותא, כיון דתרוייכו תסבלון כחדא כדין ידענא דברי יתוב כדקא חזי. כך ישראל בנוי דמלכא קדישא אינון, אפיק לון ממצרים, ואי תימא בההוא זמנא לא תאבו גזרה דגזר קוב"ה בין הבתרים הוה אתחזי למהוי קיים וקוב"ה אשגח לתרין מלין, חד בגין ההוא מלה דאמר אברהם במה אדע כי אירשנה דא היא סבה ועילה, אבל עד דנפקו ישראל ממצרים לא הוו גוי ולא אתחזו כדקא יאות ע"כ המאמר הוא ארוך להבין הנמשל, אבל מה שאנו רואים הוא שבגלות מצרים לא היתה השכינה עמהם לסבול הגלות אלא לשומרם ולהורותם דרכי ה' כמו שאמר יהב ליה לאמיה דתרבי ליה ותוליף ליה ארחן מתקנן, לא כמו גלותנו שאמר אפיק ליה ולאימיה מגו היכלא ואמר תרויכו תסבלון גלותא ומלקיותא, ועל זה אנו אומרים כי לישועתך קוינו כל היום, ואומר הושיעה ימינך וענני, ואומר לה' הישועה, ואומר ושב ה', והשיב לא נאמר אלא ושב מלמד שכביכול הוא שב, א"כ בגלות מצרים לא היתה שכינה בגלות, לזה אמר ויהי לי לישועה, הישועה לא היתה אלא לי לבדי. ועל פי דרכנו למדנו למה גלות מצרים נגאלו קודם ת' שנה והחיש להם הקץ לפי שלא על עונם אלא על שאמר אברהם במה אדע, אבל גלותנו זה נתארך לפי שבא על עונותינו וגלתה שכינה עמנו שנאמר ובפשעכם שולחה אמכם, ובפ' בא אל פרעה הארכתי זה יע"ש:

4גאולת מצרים נקראת ישועה לפי שהיו כולם מקובצים במקום אחד, אבל גאולה העתידה נקראת ישועות שנאמר מי יתן מציון ישועות ישראל, שצריך לקבץ האובדים והנדחים שהם עשרת השבטים, והאובדים הם ב' שבטים שהם בגלות. ויש מי שפירש על פסוק לאמר לאסורים צאו הוא על עשרת השבטים שאסרם בנהר סבטיון, ולאשר בחושך הגלו הם בני משה שהפסיק ביניהם הררי חושך, לזה גאולה העתידה נקראת ישועות:

5עוד לפי מה שאמר גאולת מצרים נקראת ישועה שנאמר הושיעה ימינך, לפי שלא היו בגלות אלא ישראל לבד כה שכינה היתה עמהם לשומרם כמו שאמר בזוהר, אבל בגאולתנו זה ששכינה בגלות שנאמר ובפשעכם שולחה אמכם צריכה ישועה שנאמר הושיעה ימינך וענני, ולזה נקרא ישועות ולשכינה, וכן נקראת ישועה בלשון נקבה לפי שיש אחריה גלות אבל הישועה העתידה נקראת ישועות תשועת עולמים שאין אחריה גלות:

6זה אלי ואנוהו. הם אותיות אב"י ואמ"י, ואנוה"ו גימ' ד"ע, כאלו יאמר דע אמי שזה אלי. ז"ה אל"י גימ' הו"א הי"ה הו"א הו"ה הו"א יהי"ה הו"א אח"ד, כאלו אמר עד אבי כלומר כלכם העידו עלינו. ז"ה ע"ה אח"ד. ואנוה"ו גימ' המיוח"ד ע"ה. ואנוה"ו עם ו' אותיות והמלה עולה אח"ד מיוח"ד. ז"ה אל"י ואנוה"ו עם ג' מלות עולה מל"ך גוא"ל, ומל"ך גוא"ל סוד ק"ל שהוא מלוי י"ו י"ו י"ו י' וסודו ע"ב, לומר שרכב על ע"ב ק"ל לגאלנו. ועל זה דרש ר' יוסי הגלילי בשעה שעלו ישראל מן הים כיון שראו השכינה עולל הגביה צוארו ותינוק שמט דד מפיו ואמר זה אלי ואנוהו, ר' עקיבא אומר אדבר בנאותיו ובשבחיו בפני כל אומות העולם שהרי אומות העולם שואלים לומר מה דודך מדוד שאתם מתים שנאמר על כן עלמות אהבוך אל תקרי עלמות אלא על מות וכתיב כי עליך הורגנו כל היום באו והתערבו עמנו, וישראל אומרים להם אין אתם מכירין אותו אומר לכם מקצת שבחיו דודי צח ואדום, צח במצרים שנאמר ועברתי בארץ מצרים, ואדום במצרים שנאמר ועבר ה' לנגוף את מצרים, צח לי בים שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, ואדום לי בים שנאמר וינער ה' את מצרים בתוך הים, ראשו כתם פז שנתן לי התורה שהיא ראש כל דבר והיא נקראת ראשית שנאמר ה' קנני ראשית דרכו, עיניו כיונים אלו סנהדרין, לחייו כערוגת הבשם אלו הרבנים שיושבים ולומדים תלמידים, ידיו גלילי זהב אלו לוחות הברית, שוקיו עמודי שש הם ששה סדרי משנה, חכו ממתקים כתיב כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו יש לך חך מתוק מזה, כתיב חי אני נאום ה' אם אחפוץ במות המת יש לך חך מתוק מזה, כתיב ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה יש לך חך מתוק מזה, כיון ששומעים שבחיו של מי שאמר והיה העולם אומרים אומות העולם לישראל נלכה נא עמכם שנאמר אנה פנה דודך ונבקשנו עמך, אומר כשאנו מבקשים אותו להיות לנו לאלהים ולהיותו פטרון עלינו אנו מוצאים אותו עמך, אומרת כ"י אין לכם חלק בו דודי לי ואני לו. א"כ זה דודי וזה רעי שאריע לו ואדבר בנאותיו ומה הם ה' איש מלחמה. וחכמינו עד שאבוא עמו לבית מקדשו למה"ד למלך שהלך למדינת הים שהיה בנו במדינת הים יצא אחריו הלך לו למדינה אחרת יצא אחריו עד שעמד עליו, כך ישראל כשירדו למצרים שכינה ירדה עמהם שנאמר ארד עמך מצרימה, עלו שכינה עמהם שנאמר ואנכי אעלך גם עלה, ירדו לים שכינה עמהם שנאמר ויסע מלאך האלהים וגו', יצאו למדבר שכינה עמהם שנאמר וה' הולך לפניהם יומם, עד שאבוא עמו לבית מקדשו נוהג עמי במדת רחמים ועם אבותי במדת דין, זה אלי רחמים שנאמר אלי אלי למה עזבתני, ועם אבותי במדת דין זהו אלהי אבי:

7אלהי אבי וארוממנהו. מכילתא אני מלכה בת מלכים אהובה בת אהובים קדושה בת קדושים טהורה בת טהורים, משל לאדם שקדש אשה פעם בוש בה פעם בוש במשפחתה פעם בוש בקרובותיה, אבל אני איני בושה מלכה בת מלכים אהובה בת אהובים. לזה אלהי אבי שמצד אבי מלכה בת מלכים, מצדי מלכה, ומצד אבי מלכים, ולזה וארוממנהו בוא"ו כלומר שמצדי ג"כ יש לו רוממות. ומה שאמר מלכה אהובה קדושה טהורה, הכונה לומר שמצד אברהם אני מלכה שהיה מלך שנאמר אב המון גוים וגו', ומצד יצחק אבי אהובה שנעקד על גבי המזבח ופשט צוארו לאהבתך, ומצד יעקב אני קדושה שנקרא קדוש שנאמר והקדישו את קדוש יעקב, ומצד בניו אני טהורה בת טהורים שלא נמצא בהם פיסול, א"כ יכול ליקרא שמך עלי ולומר אלי, ועל אבותי לומר אלהי אבי. ומה שלא אמר אבל אני מלכה בת מלכים אהובה בת אהובים קדושה בת קדושים טהורה בת טהורים כמו שאמר בתחילת המאמר, כי לא אמר אלא מלכה ואהובה קדושה וטהורה לא קאמר, לפי שאביה הוא מלך היא מלכה וכשאביה אהוב היא אהובה, אבל כשאביה קדוש אין בהכרח שתהיה היא ג"כ קדושה או טהורה הרי יצחק שהיה קדוש וטהור ויצא ממנו עשו, אבל בתחילה אמר ליחס כל משפחתה כמו שאמרנו: