שפתי כהן על התורה, שמות טו:ז

1וברוב גאונך תהרוס קמיך. יאמר שהעבודה שהיו בה ישראל במצרים שכל מה שהיו בונים ביום היה נהרס בלילה ונבלע, היה זה מרוב גאונך כדי שתמלא סאתם ותתגאה עליהם לומר שבדין עשה עמהם. ואמר תהרוס ולא אמר הרסת, לומר שבכל עת יעשה כן יתן בלבם להרע אלינו כדי שתמלא סאתם ויהרסם ולא יבנם יהרוס מחשבותם. תשלח חרונך לא חרון סתם אלא חרונך כמ"ש ימינך תרעץ. יאכלמו כקש כמו ששעבדום בקש שנאמר הם ילכו וקוששו להם תבן:

2ובמדרש אמר יאכלמו כקש מה הקש הזה כשהוא דולק אין בו ממש, כך לא היה בהם ממש מפני הפורענות שהבאת עליהם, ללמדך שלא היתה מלכות ירודה משל מצרים אלא שנטלה שררה לשעה בשביל כבודן של ישראל, כשהוא מושל את המלכיות אינן מושלן אלא בארזים שנאמר הנה אשור ארז בלבנון, ואומר ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו, ואומר אילנא די חזיתא די רבה וגו', וכשהוא מושל את המצרים הוא מושלן בקש שנאמר יאכלמו כקש. כשהוא מושל את המלכיות הוא מושלן בכסף ובזהב שנאמר אנת הוא רישא די דהבא, וכשהוא מושל את המצריים אינו מושלן אלא בעופרת שנאמר צללו כעופרת, כשהוא מושל את המלכיות הוא מושלן בחיות שנא' ארבע חיון רברבן וכשהוא מושל את מצרים הוא מושלן בשועלים שנאמר אחזו לנו שועלים וכו', ע"כ. מה שהמשיל את מצרים לקש ולעופרת ולשועלים הוא לומר שכל המכות שהביא עליהם לא הרגישו בהם מפני חיבתו של הקב"ה בישראל הורידם למצרים מפני כמה טעמים וכתבנו פרשת שמות, אם כן הם לא היו ראויים לכל אותם מכות ולכל אותם פורעניות אדרבא היה לו להעלותם כי בסבתן קבלו ישראל התורה ולקחם הקב"ה לו לעם וזכו לכל אותם המעלות למן ולבאר ולענני כבוד ולתת להם ארץ כנען ולבנות להם בית המקדש, הכל היו המצריים סבה. לזה אמר שכל אותם פורענות שהביא הקב"ה עליהן נתן להם כח שלא ירגישו בהם בפורענותם כ"כ כמו הקש שאינו יכול לקבל כח האש אלא מיד הוא נאכל, וכן העופרת נתכת מיד מה שאין כן בשאר מתכות, וכן המשילם לשועל שהוא ערום להנצל מן הפורעניות אבל שאר אומות עכו"ם כשיבא עליהם הפורענות בשביל שעבוד של ישראל יהיה הפורענות ביותר התמדה וירגישו בו, כמו האש בארז שאוכלת בו יותר מן הקש וכמו הכסף והזהב שאינו נתך כ"כ במהרה וכמו שאר חיות כמו שאמר בזוהר על פסוק מצרים ירד עמי בראשונה לגור שם ואשור באפס עשקו וגו':

3עוד אפשר לומר שמה שהמשילם לקש שהיו ירודים והיו ממלכה שפלה, ומה שהמשילם לעופרת הוא אחר שירדו ישראל לשם ונתן להם מלכות קצת לצרוף בהם את ישראל כמו שצורפים הכסף בעופרת כן נזדככו ישראל במצרים, ומה שנמשלו לשועלים הוא על שעתיד הקב"ה להשיב שבות מצרים שנאמר ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים ואומר ברוך עמי מצרים, כלומר הברכה שבאה לעמי היתה סבה מצרים, ואומר ושבתי שבות מצרים, וזהו מה שאמר ועצם לא תשברו בו להורות על השארותם כמו שאמרנו במקומו. ולזה נמשלו לשועלים, כמו שאז"ל שכל מה שיש ביבשה יש בים חוץ משועל רמזו שלא נאבדו בים לגמרי: