שפתי כהן על התורה, שמות טז:לב
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Exodus 16:32
Open in the reader →1ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' מלא העומר ממנו למשמרת וגו', וחזר ואמר ויאמר משה אל אהרן, אמירה ראשונה למה, ועוד למה אמר לאהרן קח צנצנת יקחנה משה ויניחנה הוא בעצמו למה ע"י אסרן, אלא המן תחילת ירידתו היתה ביום ה' ויותירו ממנו אנשים עד יום ו' ונבאש ויום ו' ירד כפול וביום שבת לא ירד, ואמר להם משה לישראל תראו סגולת זה היום שאם תותירו ביום אחר יבאש וביום זה צוה ה' להניח ממנו למשמרת לדורות. ומה שצוה לאהרן שיניחנה למשמרת, הרמז הוא שמזונם של ישראל אפילו שלא יהיה מן הוא מצוי להם מאת השי"ת, ולזה היתה צנצנת המן לרמוז שכמו שזה הוא מצוי ונזונו ישראל ממנו ארבעים שנה כן יהיו ישראל לעולם, ועשה כן כדי שלא יצא לבן אם לא ירד בשבתות אחרים או אחר שיבאו לארץ, כדי שיהיה לבן בטוח בהשי"ת שכל עוד שהצנצנת קיימת מזונותיהם קיימים, ולזה היה ע"י אהרן לפי שהוא איש חסד כדי שיבא להם המזון מהחסד, שהחסד אינו נמנע לעולם, שנאמר וחסד אל כל היום, שאילו היה נמנע היה העולם נחרב כי לא היה יכול לסבול הדין:
2וכתב רבינו בחיי ז"ל. ויתכן שנאמר כי מה שצוה בזה לאהרן שבא לרמוז כי הכהנים הלוים מורי התורה שעתידים לצאת מאהרן יהיו מזונותם ברוחה ולח בעמל כאוכלי המן, וכענין שכתוב ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנות לכהנים הלוים למען יחזקו בתורת ה' וגו'. והזכיר תחילה והנח אותו לפני ה', ולא אמר והנח אותו למשמרת לפני ה', לבאר כי מזון ת"ח שבכל דור ודור הוא מסור להשי"ת שהוא מונח לפני ה', על כן אמר והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם, כי הוא לפניו ית' מונח ושמור לדורות, והוצרך לרמוז זה לפי שהתורה היא ממקור החכמה העליונה והחכמה תחיה בעליה, והיא היא מקור הברכה והחיים האמתיים, וכענין שכתוב שאו ידיכם קודש וברכו את ה', ועל כן ראוי להיות הפרנסה והמזון שהם חיי הגוף דבקים בתורה שהיא חיי הנפש, ואח"כ כתיב לפני העדות, כי הניח מן המן למשמרת לפני העדות להיות לאות ולעד לדורות למען יראו את הלחם, ומפני זה הזכיר בינתים כאשר צוה ה' את משה, והיה הכתוב ראוי לומר ויניחהו אהרן לפני העדות למשמרת כאשר צוה ה' את משה, אבל ביאר כי המזון של בעלי התורה שמור ומונח לפני ה כאשר צוה ה' את משה בהר סיני, שאמר לו פסל לך שיהיה הפסולת שלו, וכמו שדרשו ז"ל שמשם נתעשר ומשם זימן השי"ת פרנסת ע"כ. וב' פעמים כתוב למשמרת, אחת כנגד דורו של ירמיה הנביא, כמו שאמרו ז"ל על פסוק הדור אתם ראו דבר ה', המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה, חמר להם ירמיה לישראל מפני מה אין אתם עוסקים בתורה, אמרי לו אם אנו עוסקים בתורה במה נתפרנס, באותה שעה הוציא להם צנצנת המן ואמר להם ראו אבותיכם היו במדבר ועוסקים בתורה מאין היו מתפרנסים אף אתם אם תעסקו בתורה הקב"ה מפרנס אתכם, ולזה כתיב לדרתיכם חסר, למען יראו שהראה להם כאמרם הוציא להם צנצנת המן ואמר להם כו', ואמר לדורות הכשרים שהיו עוסקים בתורה ובוטחים בהקב"ה כמו דורו של ר' יהודה בר אלעאי והקב"ה היה מזמין פרנסתם כדאיתא בגמרא (ברכות ל"ב:) ת"ר חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללין שעה אחת וחוזרין ושוהין שעה אחת, וכי מאחר ששוהין ט' שעות ביום בתפלה תורתן היאך משתמרת ומלאכתן היאך נעשית, אלא מתוך שחסידים הם מלאכתם נעשית ע"י אחרים שתורתן משתמרת ומלאכתן מתברכת, ולזה לדורותיכם קרי מלא ולא כתיב ביה ראיה שהיו בטוחים בהשי"ת. ואחת לעתיד לבא, וכן אמר במכילתא ר' אלעזר המודעי אומר לדורות, ר' אליעזר אומר לימות המשיח ולימות ירמיה הנביא, ולזה לא כתיב לדורותיכם כי לעתיד לבא הוא דורו של הקב"ה וכתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, ולזה רמזו ז"ל שאמרו עתידה א"י שתוציא גלוסקאות (שבת ל':), הכונה היא שקודם היה מן השמים ואחר שהונחה בארץ שנאמר ויניחהו אהרן למשמרת עתידה שתוציא הארץ, ולזה המן היה אחד מעשרה דברים שנבראו ע"ש בין השמשות לרמוז על זמן עמידתו, כמו שהבריאה נגמרה ע"ש כן תעמוד עד ע"ש שהוא גמר העולם: