שפתי כהן על התורה, שמות טז:לה
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Exodus 16:35
Open in the reader →1ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה וגו'. ואח"כ אמר את המן אכלו וגו', קודם אמר אכלו את המן הקדים האכילה, ואח"כ את המן אכלו הקדים המן, ואמר עד בואם אל ארץ נושבת ואח"כ אמר עד בואם עד קצה ארץ כנען, וכל זה יתיישב ויתורץ במה שאמר המדרש במכילתא ז"ל, ר' יהושע אומר ארבעים יום אכלו את המן אחרי מות משה, כיצד משה מת בז' באדר ואכלו ממנו עד י"ו בניסן הרי ארבעים, ומנין שנאמר וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ, ואומר ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי וגו', ר' יוסי אומר נ"ד שנה אכלו ישראל את המן מ' שנה בחיי משה וי"ד אחר מיתתו שנאמר ובני ישראל אכלו את המן, שאין ת"ל את המן אכלו עד בואם עד קצה ארץ כנען אלא אלו י"ד שנה שאכלוהו אחר מיתת משה ואלו הן שבע שכבשו וז' שחלקו, א"כ אליבא דר' יהושע חזר פעם אחרת לרבות מ' יום שאכלוהו אחר מיתתו של משה, ולר' יוסי לרבות נ"ד שנה בא. עתה פירוש הפסוק כן, ובני ישראל אכלו את המן שהיה יורד בכל יום מ' שנה עד בואם אל ארץ נושבת שהיא ארץ סיחון ועוג, אבל המן שהוא מצוי שכבר ירד בחיי משה קודם מיתתו אכלו ממנו עד בואם עד קצה ארץ כנען, ורש"י ז"ל תירץ בענין אחר, עיין בפירוש הפרשה, וכבר אמרנו לעיל כי ערב רב לא אכלו אלא מתמצית המן, לזה אמר ובני ישראל אכלו את המן בה' הידיעה, ולא אמר אכלו מן:
2עוד אפשר לומר על מה שאמר אכלו את המן, ואח"כ אמר את המן אכלו, לומר שבחיי משה היו טועמין במן כל מיני מאכל, לזה הקדים אכלו את המן, אבל אחרי מות משה לא היו טועמים כי אם מן, לז"א את המן אכלו שאכילתם לא היה אלא מן. והטעם שכל זמן שמשה קיים היו מטעימים טעמה של תורה וכל מה שהיו מוסיפין דעת היה מוסיף להם כפי שכלם, א"כ הואיל והנשמה היתה מתענגת בטעמי התורה כן ראוי לגוף לטעום כמה מיני טעמים במן, אבל אחרי מות משה לא נתוסף שום דבר אלא אדרבה גרעו כמו שאמרו ז"ל (תמורה ט"ז) שלש מאות הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה: