שפתי כהן על התורה, שמות טז:ד

1ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. בא בלשון אמירה לא בלשון דבור, לפי שראה הקב"ה שהדין עמם בשאלם לחם לפי שהולכים במדבר ואזל הלחם מכליהם, לזה אמר בלשון אמירה בלשון רך, וכן אז"ל הלחם נתן בפנים מאירות שאמר הנני מזומן לפי שהאדון חייב במזונות עבדיו. לכם לחם. הדבור היה עם משה היה לו לומר להם, או יאמר הנני ממטיר לך ואמר לכם כמו שכתבנו, משה רבינו עם ח' אותיות גימ' כלל ישראל, אמר לו המן בזכותך הוא יורד א"כ לכם הוא לחם, שהוא למשה ולכלל כל ישראל, וכה"א לחם אבירים אכל איש, והאיש משה וכל ישראל כלולים בו שכולם אצולים מנשמתו, אבל על ערב רב אמר ויצא העם ולקטו, לא אמר ולקטו ממנו, כי ערב רב לא טעמו טעם מן כמו שיורד אלא כפי עובי חומרם היה מתעבה, לזה היו טוחנים אותו ועושים אותו עוגות עד שיהיה בו טעם שנאמר והיה טעמו היו מהוים לו טעם כפי עכירות חומרם הגס, אבל ישראל שהיה חומרם זך לא נמר טעמו במן, כמו שהיה יורד מן השמים זך כך היו טועמים בו והיה מזכך חומרם יותר, א"כ לזה אמר ויצא העם ולקטו, אבל ישראל לא היו יוצאין כי היה יורד לתוך בתיהם והיה נכנס לתוך פיהם בלא טורח, וכן אמרו במדרש פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, לכל חי מזון אין כתיב כאן אלא רצון, שהוא נותן לכל אחד ואחד רצונו מה שהוא מבקש, וכן לעתיד לבא, ואם תתמה אתה על הדבר ראה מה עשה לישראל בעולם הזה שהוריד להם המן שהיה בו מכל מיני מטעמים והיה כל אחד מישראל טועם כל מה שהיה רוצה שכן כתיב זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר מהו דבר כשהיה מתאוה לאכול דבר והיה אומר בפיו אלולי היה לי פטימא לאכול מיד היה נעשה בתוך פיו טעם פטימא, דבר היה אומר והקב"ה היה עושה רצונם, ר' אבא אמר אף דבר לא היה אומר בפיו אלא חושב בלבו לומר מה שנפשו מתאוה והקב"ה עושה רצונו והיה טועם טעם מה שהיה מתאוה, תדע לך שהוא כן שאמר יחזקאל ולחמי אשר נתתי לך סולת ושמן ודבש האכלתיך ע"כ. ופירוש שאמר ולחמי אשר נתתי הנתינה היתה לחם, אבל בעת האכילה היתה לחם וסולת ודבש וגו', כמו שהיה מתאוה. כל זה היה לישראל שנאמר רצון יראיו יעשה, אבל ערב רב אמר ולקטו ע"י טורח, א"כ לכם לחם, לכם מחל, לכם חמל, לכם חלם, שמחלים איברים שהיה נבלע ברמ"ח איברים, לחם אבירים שהיה נבלע באיברים כמו שאמרו ז"ל. מחספ"ס בגימ' רמ"ח וכו', דק מחתפס שמרוב דקותו וזכותו היה נבלע באיברים, ולזה אמר ב"פ דק, ואומר הנני ממטיר ולא אמר אמטיר לפי שהמטר מן השמים וכ"י היא האומרת, ולזה אמר בלשון אמירה ולא אמר בלשון דבור, ולזה אמר הנני דבר מזומן לתת טרף לביתה וחוק לנערותיה, והבן:

2ובמדרש לחם אבירים אכל איש אלו ישראל שנקראו איש שנאמר כל איש ישראל, ובמדרש תהלים לחם אבירים אכל איש א"ר איבו בשש שעות בא יתרו וירד להם מן בשש שעות כנגד ששים רבוא הוי לחם אבירים אכל איש ע"כ. לפי שהמן היה יורד בבקר בבקר וחם השמש ונמס והוא בא בשש שעות ולא היה לו מה לאכול, כי כל אחד לקט עומר המרבה והממעיט המרבה לא העדיף, עשה לו נס שירד המן בשש שעות כנגד ששים רבוא. המן שהיה יורד בבקר היה בו מזון אלפים שנה וזה שירד בשש היה בו כנגד ששים רבוא לפי שכבר ירד להם בבקר, וזהו לחם אבירים שהם ישראל כו', אבל ירד מן גם ליתרו שנקרא איש שנאמר וישאלו איש לרעהו לשלום:

3עוד במדרש תהלים מזון אלפים שנה היה המן יורד לישראל בכל יום, מנין א"ר יודן בשם רשב"י כתיב כאן ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח, וכתיב במבול וארובות השמים נפתחו, תרין כוין אתפתחו לדור המבול, ושנו רבותינו משפט רשעים י"ב חדש וכאן כתיב ודלתי שמים פתח, ד' ארובות בדלת וב' דלתות ח' ארובות ומדה טובה מרובה על מדת פורענות חמש מאות הרי מזון שני אלפים שנה שהיה המן יורד להם בכל יום:

4ועוד במדרש לחם אבירים אכל איש, על איבריו היה יורד ומאיבריו היה נוטל ואוכל, וי"א לתוך פיו היה יורד, וכתב הרב ר' מנחם רקאנטי ז"ל, דע כי יש כאן סוד גדול רמזוהו ז"ל במס' יומא, אומר שם לחם אבירים אכל איש לחם שמלה"ש אוכלים דברי ר"ע, א"ל רבי ישמעאל וכי מלה"ש אוכלים והרי כבר נאמר לחם לא אכלתי אלא לחם אבירים לחם שנבלע באיברים, והענין הזה שאמר ר"ע הוא שקיום מלה"ש נזונים מזיו השכינה, וכן פירוש ואתה מחיה את כולם, אתה מחיה לכולם, ועליו נאמר ומתוק האור, והמן מתולדת האור העליון הזה שנתגשם ברצון הבורא ית', נמצא שאנשי המן ומלה"ש נזונים מדבר אחד, ור"א תפש אותו מפני ששם קיומו בדבר מתגשם, אבל מלה"ש אין קיומן בדבר מתגשם כי קיומן הוא באור העליון. ולפ"ז יתבאר מאז"ל שהיו מוצאין במן כל טעם שירצו, כי הנפש במחשבתה תדבק בעליונים ותמצא מנת חיים ותפיק רצון מלפניו ע"כ. ופירוש מן דבר מזומן כמו וימן להם המלך האמור בדניאל, שלא היה צריך שום דבר ללפת בו את הפת ולא לאכול עמו שום דבר לעכלו. עוד לחם אבירים אכל איש זה משה שנאמר והאיש משה, שבזכותו היה המן יורד לישראל ואין מן התימה וכו', שהרי משה רבינו עם ח' אותיות גימ' כלל ישראל, וכן אמרו אשה אחת היתה במצרים וילדה ששים רבוא. וזה לשון הזוהר פ' תשא דף קצ"א הכי תנינן בההיא שעתא דנחת משה וקביל אורייתא בלחודוי כללא דכל ישראל איהו קבל אורייתא בעלמא ואפילו מגילת אסתר דכתיב וקבל היהודים, מאי וקבל וקבלו מבעי ליה, אלא וקבל דא משה דאיהו היהודים כללא דיהודאי. וכן פ' בשלח בזוהר למען אנסנו שנסי נסים נעשו לו, ועוד למען אנסנו להרים דגליהם ולהרים נסם. הילך, היא ה' הודאי שודאי ילך בתורה לפי שהמן היה מגלה להם סודות התורה, ולזה אז"ל (מכילתא בשלח פ' ויסע) לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן שניים להם אוכלי תרומה, לפי שהיו אוכלים מלחם הפנים והיה מזכך חומרם ומנקה כל החלודה שבקרבם ומטהר אותם מכל הרהורים רעים ומכל מחשבות רעות. ובמדרש למען אנסנו, למדך הכתוב שכל מי שמזונותיו מרווחים חייב לעסוק בתורה כמ"ש ולחם בבקר לשבוע שאם אוכל קמעא מתברך במעיו:

5ובמדרש אמר ר"א ב"ר שמעון מזון אלפים שנה היה המן יורד בכל יום דכתיב דבר יום ביומו והתם כתיב כי אלף שנים בעיניך כיום וגו', ולמה כ"כ הואיל והוא הולך לאבוד שנאמר וחם השמש ונמס, אלא הכל כפי כחו ית', כי כבר ידעת כי המן יורד מן הכת"ר שהוא שמים לכל מה שלמטה ממנו ע"י התפארת שהוא נקרא ג"כ ב', הם ב' ימים. וג"כ על ידי שחקים שהם הנצחי"ם, כמו שאז"ל למה נקראו שחקים ששוחקים מן לצדיקים והם ג"כ ב' והצדיקים ג"כ ב' צדיק וצדק וכל אחת כלולה מעשרה ועשרה לק' וק' לא' בסוד אי"ק, כי אלף עולה אי"ק והבן. ולזה היה לחם מן השמים ולא מן הארץ שנאמר ארץ ממנה יצא לחם, ולזה לא נתנה תורה עד שאכלו מן כ' יום, ולזה נכתב זמן התלונה בט"ו לחדש השני ולא ירד המן עד בקר, שכן אמר משה בקר וראיתם, ואמר בתת ה' לכם וגו' ולחם בבקר וכה"א בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם, הרי שהמן ירד בט"ו לחדש השני והתורה נתנה בו' בסיון הרי כ' יום, עד שעלו לכת"ר כי משם הטל יורד שנאמר ובבקר היתה שכבת הטל והבן. ולז"א והיה ביום הששי והכינו, רמז על יום נתינת התורה שנתן להם המן כדי שיהיה חומרם זך לקבלת התורה, וזהו והכינו את אשר יביאו, והיה משנה, אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי שהיא תורה שבכתב ותורה שבע"פ, זהו משנה והיה משנה קרי ביה משנה, ו' סדרי משנה, והכינו, ו"ה כינו, ו' סדרי משנה, וה' חמשה חומשי תורה, נשאר מוהכינו כנוי גימ' פ"ו שהוא שם אלהי"ם שהוא שם הכנוי שבו נתנה תורה, שנאמר וידבר אלהים, ולזה אמר יום יום כנגד שתי תורות. או לרמוז לתורה שקדמה לעולם אלפים שנה שנאמר ואהיה שעשועים יום יום, ואמר על אשר ילקטו קרי ביה יקלטו, ר"ל שיתן להם המן כדי שתקלט הנטיעה שהם הגופים וישרשו בה, ועליה נאמר גפן ממצרים תסיע וגו' פנית לפניה ותשרש שרשיה ותמלא ארץ וגו':

6ובמדרש ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו. הה"ד ברוך ה' יום יום יעמס וגו', אמר הקב"ה לישראל במדה שאדם מודד בה מודדין לו אני נתתי לכם תורה שתהיו עוסקים בה יום יום שנאמר אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום, וכן ואותי יום יום ידרושון חייכם שאשפיע לכם לחם מן השמים יום ביומו שנאמר ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו ע"כ. ואפשר שאמר דבר כמ"ש לעיל על פסוק לא חסרת דבר, כפי דבור שהיה מתאוה אחר שהיה בפיו כי היה טועם כן, אמר כאן דבר יום ביומו כל יום היו מתאוים דבר וכפי דבורם כן היה נהפך, עוד יום יום לרמוז ברא יום ברא פרנסתו עמו: