שפתי כהן על התורה, שמות יח:א

1וישמע יתרו כהן מדין. וכי לא שמע אלא יתרו והלא כל העולם שמעו שנאמר שמעו עמים כו', אלא יתרו ועמלק היו בעצה עם פרעה כשראה סופו של עמלק שלא הועיל בכל מה שעשה מכל מיני כשוף, ונער אחד מנערי בני ישראל קם עליו והרגו, אמר וי אין לי אלא להתגייר ולקבל עלי עול מלכות שמים ולישא מרום עיני, זהו וישמ"ע נוטר' וי שאו מרום עיניכם, עול מלכות שמים. וכן במדרש ז"ל כשראה יתרו שאמר הקב"ה להכרית את עמלק מעוה"ז ומעולם הבא תהה ועשה תשובה שכן כתיב למעלה כי מחה אמחה את זכר עמלק כו' ואח"כ וישמע יתרו, אמר אין לי אלא לילך אצל אלהיו של ישראל ע"כ. נראה שהשמועה היא הארירה של מחה אמחה, ואמר, וי, שוכן מרום עליון, שדי מחול עוני, יקבל תשובתי רחום וחנון. ומה שנכתב זה קודם מתן תורה, הוא כמו שאמר בזוהר לומר שלא נתנה תורה עד שנתקדש שמו של הקב"ה בפי כל האומות והודו לו, פרעה אמר ה' הצדיק, ושאר אומות נאמר עליהם שמעו עמים, כומר הגדול שהוא יתרו הודה ואמר עתה ידעתי כי גדול ה' ואמר ברוך ה' וגו', ואח"כ נתנה תורה כדי שיכירו כל האומות מעלתה, ומי הוא שנתנה. ועל פי דרכנו נבין למה אמר שחותן משה היה כומר באומרו כהן מדין, והלשון בזוהר במקומו ארוך ואני קצרתי לשונו הצריך לעניננו, ת"ח ברזא דשמא קדישא איהו מלך וכהן דמשמשא ברזא דקודשא בין לעילא בין לתתא, אית מלך לתתא דאיהו בגוונא דההוא מלך עילאה ואיהו מלך על כלא לתתא ותחותיה איהו כהן דמשמש ליה ברזא דמיכאל כהנא רבא דאיהו לימינא בסטרא אחרא דלאו איהו סטרא דקודשא, אית רזא דאיהו מלך והא אוקמוה דאיהו מלך זקן וכסיל ותחותיה אית כהן און, ודא הוא רזא דכתיב ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי בגין דחילא דא שלטא על ההוא עובדא דעבד ירבעם ואלמלא דאשתכח חילא דא לא יכיל להצלחא בההוא עובדא. רזא דמלה בשעתא דהאי מלך והאי כהן אתכפיין ואתברו ואודן ליה, כדין קב"ה שליט בלחודוי עילא ותתא כד"א ונשגב ה' לבדו, וכיון דההוא מלך וכהן אודו לקב"ה ואתברו קמיה כדון אסתלק קב"ה ביקריה עילא ותתא, בשעתא דשאר עמין אחרין אתיין ואודן ליה כיון דאינון אודן ליה כדין אשתלים יקרא דקב"ה עילא ותתא, בשעתא דאתא משה לפרעה ואמר לו אלהי העברים נקרא עלינו ואמר איהו לא ידעתי, את ה' ובעא קב"ה דאתייקר שמיה בארעא כמא דאיהו יקירא לעילא כיון דאלקי ליה ולעמיה אתא ואודי ליה לקב"ה ואמר ה' הצדיק איהו דהוה מלכא קרופינוס דכל עלמא כיון דאיהו אודי כל שאר מלכין אודון אתא יתרו דאיהו כומרא עילאה ורברבא רב ממנא דכל ממנא דכל טעוון אחרנין ואודי ליה לקב"ה ואמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים, ואמר ברוך ה' אשר הציל וגו', כדין אסתלק קב"ה ביקריה עילא ותתא ולבתר יהב אורייתא בשלימו דשולטנו על כלא, א"ר אבא הא כהן און לא כתיב ביתרו כהן מדין כתיב א"ל כולא איהו חד, בקדמיתא חמוי דיוסף כהן און אקרי ולבתר חמוי דמשה כהן מדין וכולא רזא חדא דהא אילון תרין משה ויוסף בדרגא דרזא חדא קיימין. ומה דאיתמר כהן מדין רזא דא אשת מדינים, משה ויוסף ברזא חדא קיימין רזא דאת ו"ו תרין כחדא ע"כ:

2יתרו כהן מדין. מי גרם ליתרו שהיה כהן מדין להתגייר ולשבת בניו בלשכת הגזית, היותו חותן משה, לפי שנדבק במשה כמו שאמרו ז"ל לעולם ידבק אדם בטובים, א"כ כל המעלה שהיה לו אחר היותו כומר לע"א הוא היותו חותן משה, ולזה חתן משה כתיב שחשב עצמו כאלו הוא החתן ומשה חותן. ד"א וישמע יתרו, מי גרם ליתרו להתחתן במשה השמועה ששמע שאמרו לו בנותיו איש מצרי הצילנו וגם דלה דלה לנו, אלמלא לא שמע מהם לא היה מתחתן במשה, הוי וישמע יתרו, וכי יתרו שמע וכל עלמא לא שמע והא כתיב שמעו עמים ירגזון וגו', אלא כל עלמא שמע ולא אתברו והוא שמע ואתבר ואתכפיא מקמי קב"ה ואתקריב לדחלתיה דמשה. פירוש וישמע שנשמע לעבודתו ית', וזכה שמשה שמע לדבריו, שנא' וישמע משה לקול חותנו:

3יתרו. וית"ר, שויתר לו הקב"ה, על כל מה שעשה ויתר לו, וכן יתרו כהן מדין בגי' עם ג' מלות עולה, והוא היה יעטוי של פרעה, שג' יועצים היו לו, וסימן אב"י, שהיו ישראל נושאים עיניהם לאביהם שבשמים לסכל עצתם, ואלו הן יתרו איוב בלעם, יתרו חזר בו ויתר לו הקב"ה, איוב שתק ולקה ביסורין ונשאר באוי י"ב חדש, בלעם רצה לעלבם ולבעלם נהרג, ואמר איוב כי יתרי (כתיב יתרו) פתח ויענני, ר"ל יתרו היה עמנו בעצה של הבה נתחכמה לו פתח למוסרותיו ויתר לו, ויענני ביסורין ונשארתי באוי. איוב שמא גרים, ויתרו זכה ועשה קן למשה שכן כהן מדין חותן ס"ת בגימ' קן, יתרו כהן מדין חותן, סופי תבות קנו, גימטריא יוסף, שכבש יצרו כמו יוסף ונתגייר:

4את כל אשר עשה אלהים. ואח"כ אמר כי הוציא ה', הזכיר שם הוי"ה. נוכל לומר שמה שאמר למשה ולישראל כמו על משה ועל ישראל שעשה דין עם המצריים על שהזידו עליהם בעבודת פרך ובהשלכת בניהם ליאור, וכל מה שעשה עמהם בדין עשה, ולזה אמר בשביל שהן עמו. אבל היציאה ממצרים היתה ברחמים זהו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים, שלא הגיע הקץ. ובזוהר אמר ז"ל, עשה אלהים למשה כד אתרמי לנהרא ושזיב ליה מחרבא דפרעה, ולישראל דכתיב וישמע אלהים את נאקתם, וכתיב וכאשר יענו אותו וגו':