שפתי כהן על התורה, שמות יט:א

1בחודש השלישי לצאת בני ישראל. במדרש א"ר אבין כשנגלה הקב"ה למשה בסנה א"ל בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים והיה משה מצפה ואומר אימתי יגיע אותו הקץ, כיון שהגיע א"ל הקב"ה בא החדש שאתה מצפה לו. דרשו ז"ל כן ממה שלא אמר בחדש בניקוד שב"א וננקד בפת"ח כאלו אמר בא חדש, עוד דקדקו ז"ל מאמר בחדש לא אמר בירח כמ"ש בירח בול, בירח זיו, בירח האיתנים, דרשו אמר הקב"ה חדוש דברים אני עושה ומחדש אותם ועושה אותם בריה חדשה, כשיצאו ממצרים היה בהם חרשים סומים חגרים בעלי מומין, אמר הקב"ה תורתי שלמה שנאמר תורת ה' תמימה, אמר הקב"ה אתן אותם לדור הזה יש בהן בעלי מומין, אמתין עד שיעמדו בניהם אני מאחר בשמחתה של תורה, מה עשה הקב"ה רפא אותם ונתן להם התורה, ומנין שמי שהיה סומא היה רואה שנאמר וכל העם רואים את הקולות וגו', ומי שהיה חרש שמע שנאמר נעשה ונשמע וגו', מי שהיה חגר נעשה שלם שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר, ולזה יצאה נשמתם כדי לחדשם ולעשותם בריה חדשה:

2עוד היה זמן מתן תורה אחר ו' ימים בחדש, כמו שהקב"ה אחר שחדש עולמו בששה ימים וביום הששי ברא אדם ובא יום השבת והגין עליו, כן אחר יום ו' בסיון נתחדשו ישראל ונתנה להם התורה להגן עליהם, כמאז"ל ביום ו' נתנה תורה, עוד היה בו' לחדש, לפי שאז"ל ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, ה' יתירה למה, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית וא"ל אם ישראל מקבלים את התורה מוטב ואם לאו אני מחזיר אתכם כו', א"כ לזה נתנה תורה ביום הששי כמו שהיה תנאי ביום ששי של בריאת עולם:

3עוד במדרש בחדש השלישי. למה בחדש תאומים, שלא יהא פתחון פה לעכו"ם לומר אילו נתן לנו התורה היינו מקיימין אותה, א"ל הקב"ה ראו באיזה חדש נתתי התורה במזל תאומים, שאם יבא עשו איש שעיר להתגייר ולעשות תשובה יבא וילמוד תורה, עד כאן במדרש:

4עוד נתנה במזל תאומים מרוב חבתו לישראל שקראם יונתי תמתי אל תקרי תמתי אלא תאומתי, ולזה ניתנה תורה בשני לוחות, עשה ולא תעשה, טהור וטמא, כשר ופסול, מותר ואסור, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, וישראל הם תאומתו, אחד באחד יגשו, אחד אלו ישראל שנאמר מי כעמך ישראל גוי אחד, וכן י"ב שבטים וישראל אביהם י"ג גימ' אח"ד, באחד זה הקב"ה שנאמר ה' אלהינו ה' אח"ד, וכן באח"ד גימ' י"ה חציו ככולו, וזר לא יבא ביניהם, זה הוא סמאל שהוא מלאך וכלמר עושה מלאכיו רוחות, ורוח לא יבא ביניהם, לפי שנעשו בני חורין ממלאך המית, וכן רו"ח בא"ת ב"ש גימ' ז"ה סמא"ל:

5לצאת בני ישראל מארץ מצרים בא לומר למה חדש השלישי ולא חדש ראשון ולא חודש שני, לזה אמר לצאת בני ישראל מארץ מצרים שכולה גלולים ונטמאו ישראל מאותו אויר של ארץ מצרים וצריכין ליטהר עד שיספרו ז' ימי לבון נשמתם שהם ז' שבועות, שבעת כתיב מלה מורכבת שב עת, שישבו עד שיטהרו, עד שיבא יום חמשים בזריקתו מים טהורים, ואין מים אלא תורה שיקבלו יום חמשים ויחזרו הנשמות לתיק שלהם, ע"ת במלואו עי"ן תי"ו גימ' לתיק"ו:

6ובמדרש א"ר הושעיא שנה לנו ר' חייא הגדול גיורת שבויה ומשוחררה לא ינשאו עד ג' חדשים, כך ישראל נקראו גרים שנאמר כי גרים הייתם וגו', שביים שנאמר והיו שובים לשוביהם, משוחררים שנאמר אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים וגו', אמר הקב"ה אמתין להם ג' חדשים ואח"כ אתן להם את התורה ע"כ. זהו לצאת שהיו שבויים הם עתה משוחררים בני שררה, ולזה בחדש השלישי עד שיעבור מהם ג' כחות הטומאה, שהם ג' בכורות הנזכר בפרשת בא אל פרעה, ולא שהמשילם לגיורת ולשבויה ולמשוחררת שאלו אינם ראויים לינשא עד ג' חדשים שהם צ' יום וישראל לא המתינו אלא נ' יום, ורבי הושעיא לפי שהמשילם לגיורת לשבויה ולמשוחררת כנגד אלו השלשה אמר בחדש השלישי. ולמה דמה אותם בג' דברים אלו לפי שישראל במצרים מהם היו מוכתבים למלכות לעשות מלאכת המלכות כגון בנין החומות בחומר ולבנים. ולשמור המדינה ולמלחמה, אלו כנגד שבוים, ומהם היו להם אדונים שהיו שולטים עליהם כאדון ששולט על עבדו, כנגד אלו קראם משוחררים, ומהם לא היו מוכתבים למלכות ולא היה להם אדון, אבל כשהיו רואים אותם היו לוקחים אותם על כרחם באנגרייא, כנגד אלו קראם גרים, ר' לוי אמר לבן מלך שעמד מחליו אמר פדגוגו ילך לו לבית הספר אמר המלך עדיין לא בא זיוו של בני והוא הולך לאסכולי אלא יתעדן בני שנים וג' חדשים במאכל ומשתה, ואח"כ הוא הולך לאסכולי, כן כיון שיצאו ישראל ממצרים היו ראוים לקבל התורה והיה בהם בעלי מומין משעבוד טיט ואבנים ולבנים אמר הקב"ה עדיין לא בא זיון של בני והם מקבלים את התורה אלא יתעדנו בני שנים שלשה חדשים בבאר ובמן ובשליו, אח"כ מקבלים את התורה ע"כ. כונת ר' לוי לומר שישראל אינם צריכין שיטהרו מכחות הטומאה כמ"ש ר' הושעיא שכבר הקב"ה העבירם והכה שלשה בכורות אלא הג' חדשים הוא לקנות שלימות והכנה לקבל התורה, ולזה אמר יתעדנו בני ב' וג' חדשים כלומר יתחדש חומרם. והזכיר ג' דברים באר ומן ושליו כנגד ג' חדשים שהם כנגד ג' יסודות, ויסוד הרביעי שהוא יסוד האש נזדכך בהר סיני שנאמר מפני אשר ירד עליו ה' באש, פירוש בשביל אש שהיא התורה שהיא אש. ולזכך יסוד האש זה ירד עליו ה' באש, יש אש שהיא התורה אוכלת אש שהוא יסוד האש, ופירוש אוכלת מזככת. וכיוון לומר שראויים הם לקבלת התורה אלא המתין עד ג' חדשים כדי שיהיה להם זיו:

7ביום הזה באו מדבר סיני היל"ל ביום ההוא, רז"ל אמרו מובא בפירש"י ז"ל שיהיו ד"ת חביבין עליך כאילו היום נתנה. עוד נאמר שאמר ביום הזה וגם אומרו מדבר סיני, כי היל"ל באו למדבר סיני וג"כ אומרו אח"כ ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני, הביאה כבר אמרה שאמר ביום הזה באו מדבר סיני, לפי שאמר הקב"ה למשה במצרים החדש הזה לכם ראש חדשים, א"ל זה החודש ראש לשני חדשים הבאים אחריו מיעוט רבים שנים, רמז להם שאחר שיבאו שני ראשי חדשים יקבלו התורה בר"ח השלישי, ומשה אמר כן לישראל ומאותו יום שיצאו ישראל ממצרים ומיום שאמר להם החדש הזה כל דבורם היה מתי יבא אותו יום ר"ח שי או לסיני ויקבלו התורה, כל דבורם היה בזה מיום שיצאו ממצרים, זהו לצאת בני ישראל מארץ מצרים וגו', ביום הזה באו מדבר לשון דבור, לפי שראו ענני כבוד היו מקיפים אותם והבאר הולך לפניהם ומן יורד להם בכל יום, והיו אומרים אם כך בלא קבלת התורה יש לנו כל הכבוד הזה כ"ש אחר קבלת התורה. וכן היה ראוי להיות אלא שגרם חטא העגל א"כ פירוש באו מדבר סיני, שכל דבורם היה לבא להר סיני, א"כ פירוש באו אינו ביאה אלא לבוא, לז"א אח"כ ויבאו מדבר סיני, פירוש ויסעו מרפידים ששם רפו ידיהם מהתורה וחזרו לדבורם לומר מתי יגיעו להר סיני מרוב חשקם ותאוותם והיו אומרים סיני סיני, לזה ב"פ סיני:

8עוד אמרו במדרש על אומרו ביום הזה ולא אמר ביום ההוא, אמר הקב"ה לישראל בני הוו קורין את הפרשה הזו בכל שנה ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלים את התורה שנאמר ביום הזה באו מדבר סיני, ואמר ויחנו במדבר ולא אמר במדבר סיני וחזר ואמר ויחן שם ישראל וכשאמר ויחנו לא אמר מי חנה, אלא אמר כאן ב' חניות אחת לערב רב ואחת לישראל, לערב רב אמר ויחנו בלשון רבים כי לא היו בלב אחד, ולא אמר מדבר סיני, כי הם לא קבלו התורה כמ"ש, ואותו מדבר להם כמו שאר המדברות, לזה אמר במדבר סתם, אבל ישראל שמגמת פניהם הוא סיני, לז"א ויחן, שכלם בלב אחד הוא נגד ההר, שמיום שיצאו ממצרים ודלג להם הקץ וישבו רד"ו שנה כמנין הה"ר, זה היתה מגמתם: