שפתי כהן על התורה, שמות יט:ט

1ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן. כשבא משה ואמר הדברים לישראל ראה הקב"ה דבריהם שאמרו רצוננו לראות את מלכנו, א"ל הקב"ה שמעתי, כמ"ש במשנה תורה שמעתי את קול דברי העם הזה היטיבו אשר דברו, א"כ להפיק רצונם אנכי בא אליך בעב הענן כדי שיוכלו לראות כי לא יראני האדם וחי, ועכ"ז לא ראו אלא ומראה כבוד ה', כרואה מתוך מראה. ובעבור ישמע העם בדברי עמך כדי לגדלך בפניהם כמ"ש במדרש, ר"י אומר שאמר הקב"ה למשה הריני אומר לך דבר ואת מחזירני ואני מודה לך, שיהיו ישראל אומרים גדול משה שהודה לו המקום שנאמר וגם בך יאמינו לעולם. ויגד משה וגו', א"ל אם הדבור אלי הוא כדי שיאמינו בי כבר האמינו שנאמר ויאמינו בה' ובמשה עבדו, אבל עתה אינם רוצים אלא אל ה', ר"ל שתדבר אתה עמהם כי רצונם לראות מלכם, זהו ויגד משה את דברי העם אל ה':

2ויש מי שפירש על מה שאמר וישב משה ואמר אח"כ ויגד משה, שהביא בידו התשובה ולא הספיק להגידה עד שנגלה עליו דבורו של מקום שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן ואז הגידה ובמה שאמרנו הכל מתורץ, כי וישב משה הוא לומר שקבלו עליהם הלאו של אם שמוע תשמעו, ויגד משה הוא לומר שרצונם לראות מלכם כמ"ש אל ה'. ובגמ' דשבת פ' ר"ע (דף פ"ז) תניא וישב משה וגו' וכתיב ויגד משה וגו', מה אמר לו הקב"ה למשה ומה א"ל משה לישראל ומה אמרו ישראל למשה ומה השיב משה לפני הגבורה, זו מצות הגבלה דברי ר"י. ר' אומר בתחלה פירש עונשה דכתיב וישב משה, דברים שמשבבין לבו של אדם, ולבסוף פירש מתן שכרן דכתיב ויגד משה דברים שמושכין לבו של אדם כאגדה, ואיכא דאמרי בתחילה פירש מתן שכרן דכתיב וישב משה דברים שמשיבין דעתו של אדם ולבסוף פירש עונשם דכתיב ויגד משה דברים קשים כגידים. ופירש"י ז"ל ויגד וישב וכי מה אמר הקב"ה למשה בין וישב משה לנעשה ונשמע לויגד משה שיאמר להם לישראל, ומה אמרו ישראל למשה על כך שהוצרך משה להגיד למקום והלא לא נאמר בינתים אלא אנכי בא וגו', זו מצות הגבלה אע"פ שנכתבה אחר מצות פרישה בשלישי נאמר לו והוצרך להשיב שקבלו עליהם עונשה, שנאמר כל הנוגע בהר מות יומת. משבבין כמו וילך שובב שמונעין מלקבל שאם יקבלו יענשו, הדברים הללו משבבין לבו של אדם מן המקום ואע"פ כן קבלו עליהם. כגידין ירק מר. רש"י ז"ל הרגיש שמלשון הברייתא נראה ששואל על ארבעה דברים, שאמר מה א"ל הקב"ה למשה, ומה אמר משה לישראל, ומה אמרו ישראל למשה, ומה השיב משה לפני הגבורה. וא"כ לא יבא לנכון דברי ר' יוסי ולא דברי ר', שמדבריהם נראה שלא באו אלא להשיב על אחד מה אמר משה לפני הגבורה, רבי יוסי אומר זו מצות הגבלה שקבלו עליהם עונשיה, ומדברי רבי נראה שבא להשיב מה אמר משה לישראל, שא"ל דברים שמשבבין לבו של אדם, או דברים שמושכין דעתו של אדם, ושאר השאלות ששאלה הברייתא לא השיבו עליהם. לזה פירש רש"י ז"ל שאינם אלא שני דברים ושתי שאלות, אחת מה אמר הקב"ה למשה, ומשה שיאמר לישראל, ז"ש הברייתא מה א"ל הקב"ה למשה ומה אמר להם משה לישראל, פירוש שיאמר להם משה לישראל. ומה אמרו ישראל, פירוש ומה אמרו ישראל ומיד השיב משה לפני הגבורה, זו מצות הגבלה שהשיב לו להקב"ה שקבלו עליהם עונשה, שנאמר כל הנוגע בהר מות יומת, והאחרת מה אמר להם משה לישראל הן דברי רבי שאמר בתחלה פירש עונשה ולבסוף פירש מתן שכרה, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, כל אחד השיב על שאלה אחת: