שפתי כהן על התורה, שמות ב:כג

1ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים. לא אמר פרעה אלא מלך מצרים, אמרו בזוהר שמת השר של מצרים, ועם זה יהיה פירוש בימים הרבים שנתרבו עליו ימים עליונים והרגוהו, ולזה ותעל שועתם כי היה מעכב שלא תעלה שועתם וכשמת ותעל שועתם ויאנחו בני ישראל ותעל שועתם, היל"ל ותעל אנחתם, או יאמר וישועו ותעל שועתם, לזה אמר בזוהר ויאנחו (בחול"ם) אין כתיב אלא:

2ויאנחו (בציר"י), נתאחו להם למעלה, כלומר שהאנחה היתה בשבילם למעלה. אמר רבי יהודה צעקה ושועה עבדו אנחה לא עבדו. משמע מדכתיב ויאנחו, מלמעלה היתה אנחה בשבילם, צעקה ושועה במאי אתפרשן אמר רבי אין לך שועה אלא בתפלה שנאמר שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה, אליך ה' שועתי, שועתי אליך ותרפאני, צעקה שצועק ואינו אומר כלום, אמר רבי יהודה גדולה הצעקה מכולם שהצעקה היא בלב שנאמר צעק לבם אל ה' וזו קרובה אל הקב"ה יותר מהתפלה והאנחה דכתיב והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני, וכתיב שמוע אשמע צעקתו, אמר רבי ברכיה בשעה שאמר הקב"ה לשמואל נחמתי כי המלכתי את שאול למלך מה כתיב ויחר לשמואל ויצעק אל ה' כל הלילה, הניח הכל ולקח צעקה משום דהיא קרובה אל הקב"ה יותר מכלהו, דכתיב ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי. רבי יצחק אמר גדולה צעקה שמושלת בעוה"ז ובעוה"ב, ובשביל צעקה נוחל העולם הזה והעולם הבא שנאמר ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יצילם, וכי מאחר שהצעקה היא יותר מכולם כמו שאמר רבי יהודה למה לא אמר ותעל צעקתם אלא כבר אמר רבי יהודה שהצעקה היא בלב שנאמר צעק לבם אל ה'. אבל כאן לא אמר ויצעקו בצ' אלא ויזעקו בז', שהוא צועק בקול גדול כמו זעקת סדום ועמורה כי רבה, ואינו לשון תפלה ולמה לא אמר ותעל נאקתם, דע שאין נאקה אלא נאקת החלל וכה"א מעיר מתים ינאקו. כמו שאז ל וימת לא מת אלא שנצטרע והיה לוקח תינוקות של בני ישראל והיה רוחץ בדמן. ובפדר"א אמר ר' עקיבא שבפלטרין של פרעה היו מחניקים ילדי ישראל בקירות הבתים בין הלבנים והיו צועקים מתוך הבנין והקב"ה שמע נאקתם, נאקתם בגימ' מתו"ך הבניי"ן ובנין אין בו כי אם י' אחת ומשום דגישת הב י' אחרת יש אבל היא בכח א"כ עולה היא למנין. נאקתם, נא"ק ת"ם שהוא יעקב שנצטער בגידול בנים, ולזה וישמע נאקתם ולא צעקתם לפי שאינם יכולין להוציא קול:

3ועוד במדרש שהיו שורפין בניהם זבח לאלהיהם שנאמר ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים, ולזה צוה השי"ת שיאכל קרבן פסח צלי אש, לפי שהיו שורפים בניהם לאלהיהם צוה שישרפו אלהיהם. וירא אלהים את בני ישראל, אותם שהם ראוים לגאולה ולהצלה הצילם ומי שאינם ראוים נשרפו ונתמככו בבנין, זהו וידע אלהים, אותם שידע בדין שהם ראויים להצלה נצולו כמו שאז"ל פרק חלק (ק"א) למה נקרא שמו מיכה שנתמכך בבנין, אמר משה לפני הקב"ה למה הרעות וכו', אמר לו הקב"ה גלוי לפני שאם יחיו אלו יהיו רשעים ואם תרצה לנסות הוצא אחד מהם, הוציא את מיכה שהיה עובד ע"ז והוציאה עמו כשעברו ישראל בים רצה הים לטובעם שנאמר ועבר בים צרה ואין צרה אלא ע"ז שנאמר והמסכה צרה וגו' א"כ ג' צעקה שועה נאקה, כי האנחה היא מלמעלה, והג' הם כנגד אברהם יצחק ויעקב, צעקה כנגד אברהם שנאמר ויקרא שם אברהם בשם ה' וגו', שהיה צועק וקורא לכל עובר ושב כדי ללמדם יחודו ית' ולהכניסם תחת כנפי השכינה, שועה כנגד יצחק שנאמר שועתי אליך ותרפאני, שנשחט בו רוב שנים כמ"ש במקומו בשם הזוהר, ושוע להקב"ה שלא היה יכול להוציא קול ורפאהו. נאקה כנגד יעקב שנצטער על גידול בנים, לזה וישמע אלהים את נאקתם. אלהים בדין. ויזכור את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב, וישמע אלהים, ויזכור אלהים וידע אלהים. ד' פעמים אלהים, לטהר ד' יסודותם כמ"ש פ' בראשית. עוד הם כנגד ד' כוסות, אלהים גימ' כוס. וישמע אלהים כנגד כוס של קידוש שצריך שמיעה להוציא בני ביתו. ויזכור אלהים כנגד כוס ההגדה שיש בו זכירת יציאת מצרים. וירא אלהים כנגד כוס של ברכת המזון שנותן עיניו בו. וידע אלהים נגד כוס ההלל שיש בו ידיעת השי"ת בנסים ובנפלאות שעשה ושעושה תמיד עם עמו ישראל:

4ויש בפרשה מ' מלות כנגד מ' יום של יצירת הולד, שהקב"ה חס על יגיעו, וזהו שאנו אומרים הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך, שהנשמה אין בה אבוד שהאבוד הוא לגוף, לזה אנו אומרים הנשמה לך שאין בה אבוד והגוף ג"כ פעלך, אפי' שג' שותפין באדם אביו ואמו והקב"ה, העיקר הוא ממך, כמ"ש דהמע"ה כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני, באותה שעה שנזדווגו מיד כשהשליך הטפה כל אחד פונה לצדו וה' יאספני אוסף הטיפה וגוזר מה תהא עליה, א"כ הכל הוא שלך, חוסה על עמלך. ותמצא שהתחילה פרשה זו בוא"ו וסיימה במ"ם גימ' הא"ם, להורות שכל אלהים של פרשה זו היא האם שריחמה על בניה: