שפתי כהן על התורה, שמות כ:יד

1לא תחמוד בית רעך וגו'. הוא דבור עשירי שהוא כולל כל הדברות כולם, כי מצינו לשון חמדה בע"א שנאמר לא תחמוד כסף כו', ומצינו ג"כ לשון חמדה בשדות וכרמים שנאמר וחמדו שדות וגזלו כרמים וגו', ומצד החמדה יבוא לעבוד ע"א ולרצות כמו שעשה אחאב בנבות היזרעאלי, ויבוא לידי גזל וגנבה, ויעבור על מאמר אביו אם ימנענו, ויחלל השבת, ואם חמד אשת איש ונכנסה חמדתה בלבו יבוא לידי ניאוף, הרי בכלל החמדה יבא לעבור על כל עשרת הדברות, ולזה חתם בלא תחמוד, והחמדה היא בלב, והלב הוא הסרסור הגדול לעשות עבירה, שהתורה הזהירה עליו שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' הזכיר הלב תחילה שבו תלוי הכל. וכתב רבינו בחיי ז"ל לא תחמוד בעשירי, כי החומד הוא מכת פועלי און, וכיון שחומד ממון אחרים כ"ש שיחמוד ממון עצמו שלא יפריש ממנו מעשר, ועל כן הוקבע דבור לא תחמוד בעשירי להזהיר על המעשר, כי החומד גוזל ומי שהוא גוזל את המעשרות לעצמו הוא גוזל כי הארץ תחניף לו, ומפני זה הוצרך לקבוע בעשירי דבור לא תחמוד ע"כ. ולפי זה קרי ביה לא תיחמד לעצמך אתה חומד לזה לא תחמד כתיב סתם וחסר. וכל אשר לרעך רמז על המעשרות שהם להקב"ה כמו שכתב הרב ז"ל. ולמה היו הדברות עשר בכוון נגד הבריאה, יום ראשון היה הוא ושמו אחד, כנגדו אמר אנכי וכנגדו מצוה ראשונה לאדם שנתן לו ז' מצות, ראשונה ויצו אין ויצו אלא לשון ע"א. ביום ב' נבראו המלאכים כנגדם לא יהיה לך אלהים אחרים, וכנגדו מצוה ב' לאדם, ה' ארז"ל זו ברכת ה', שמי שמקבלו באלוה אינו מברכו. יום ג' אמר יקוו המים אל מקום אחד, שכבש התהום שלא יעלה וישטוף העולם והיה כבוש בשמו הגדול, והוא העציץ שמצא דוד כשחפר השתין והוציאו דוד משום קבר התהום ובעא תהומא למשטף עלמא עד שכתב שם ואחתיה, כדאיתא בסוכה פרק החליל (דף כ"ג). וכן בזוהר ז"ל לא תשא רזא דא הא אוקמוה חבריא בגין דקב"ה כד שתיל עלמא אטבע גו תהומא צרורא חדא חקיקא בשמא קדישא ואטבע ליה גו תהומא וכד מייא בעאן לסלקא חמאן רזא דשמא קדישא חקיקא בצרורא קדישא תייבין לתהומא ומשתקעין, ובשעתא דאומין בני נשא על קשוט בקיומא דקשוט ההוא צרורא סלקא ומקבלא ההוא אומאה וחזר ואתקיים על תהומא, ובשעתא דאומין בני נשא אומאה לשקרא ההוא צרורא סלקא לקבלא לההוא אומאה דשקרא כו' לסלקא לחפיא עלמא ולאהדר ליה כמלקדמין עד דיזמין קב"ה לחד ממנא יעזריאל שמיה דממנא על ע' מפתחן ברזא דשמא קדישא ועאל לגבי דההוא צרורא וחקיק איהו אתוון כמלקדמין וכדין אתקיימא עלמא ואהדרו חיין לדוכתייהו ועל דא כתיב לא תשא וכו'. א"כ כנגדו לא תשא, שאם אתה נשבע לשקר אתה נושא אותו עציץ ששמו כתוב עליו ועולה התהום ושוטף העולם, כנגדו אמר לאדם, אלהים, אז"ל אלו הדינים שהם מעמודי עולם כאומרם ז"ל על ג' דברים העולם עומד על הדין וכו'. יום רביעי נבראו המאורות, כנגדו זכור את יום השבת שהוא שביעי והוא רביעי, ולזה מאדים שולט יום שבת שהוא רביעי, והוא מעורר מדנים והרג ואבדן וחרבן, ולזה נצטווינו שלא לעשות בו שום מלאכה, שנאמר מחלליה מות יומת, לפי ששולט עליו מאדים, מחלליה מו"ת יומ"ת עם ה' של מחלליה גימ' ששולט עליו ככב מאדים, מחלל"ה חסר גימ' זה"ו מאדי"ם, כנגדו אמר על האדם זו שפיכות דמים. יום ה' נבראו התנינים הגדולים לויתן ובת זוגו והרג את התנין אשר בים, שהרג את הנקבה ולא צננה כמו שעשה בנקבתו של בהמות, דגים שאני דפריצי, כנגדו אמר לאמר זו גלוי עריות שנאמר לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה והיתה לאיש אחר, כנגדו כבד את אביך ודאי. יום ששי נברא אדם, אמר בזוהר פרשת תזריע (דף י"ח) למה נברא אדם בששי בשעה שנשלם הכסא ונקרא כסא שנאמר שש מעלות לכסא. ולפיכך נברא אדם בששי שהוא ראוי לישב על הכסא, ותאנא כיון שנברא אדם אתקן כולא כל מה דלעילא ותתא וכולא אתכליל באדם ע"כ. ונצטוה נח בשביעית שהיא אבר מן החי כנגדו לא תנאף, לפי שכל דורו היו מנאפים עצרת בוגדים שנאמר כי השחית כל בשר את דרכו, לזה התיר לו בעלי חיים בשחיטה, לפי שהשחיתו דרכם וצריכים שחיטה למרק עונם, ולא אבר מן החי, כמו שכתבתי פרשת בראשית על השחיטה, על שחטא. בא אברהם נצטוה על הח' שהיא מילה שהוא תקונו של אדה"ר שגנב ואכל ומשך ערלתו להתכסות כמו הגנב שמתכסה מבני אדם, לזה נצטווה אברהם שיעשה מילה ופריעה, כנגד זה אמר לא תננוב. בא יעקב ונצטווה על גיד הנשה, לפי ששם כחו של סמאל שהוא התחיל לדבר לשון הרע על בוראו שאמר כי יודע אלהים והייתם וידבר אלהים ואתם מפחדים מאותו הכרוך שהוא סמא"ל, אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו ותמסרו בידו. לבלת"י תחטא"ו, גימ' תב"ע דת"ך, כלו הלך אחרי דת התורה ולא תפחד ממנו: