שפתי כהן על התורה, שמות כ:יג

1לא תענה ברעך עד שקר, למה לא אמר לא תעיד ברעך, ועוד שהיל"ל על רעך לא ברעך, ועוד שהיל"ל עדות שקר, ולמה לא אמר לא תענה באחיך. אלא בא לרמוז על הקב"ה שנקרא ריע שנאמר זה דודי וזה רעי ואומר רעך וריע אביך, וכן אז"ל הזהרו שלא תעידו בי עדות שקר, ולז"א ברעך ולא אמר באחיך ולא על רעך, שמ"ש כל הקורא ק"ש בלא תפלין מעיד עדות שקר בעצמו, ופירש"י ז"ל בעצמו לישנא מעליא. ובמכילתא כתיב זכור את יום השבת וכנגדו לא תענה, מגיד הכתוב שכל מי שהוא מחלל את השבת מעיד לפני הקב"ה שלא ברא עולמו בששה ימים ולא נח בהם. וכל מי שהוא משמר השבת מעיד לפני המקום שברא העולם בו' ימים ונח בז' שנאמר ואתם עדי נאם ה', ע"כ:

2ובזוהר ז"ל זכור את יום השבת לקבל לא תענה ברעך עד שקר וגו', ר' יוסי אמר שבת סהדותא אקרי ובעי בר נש לאסהדא כי ששת ימים עשה ה' וגו' ושבת כללא דכולא, א"ר יוסי מאי דכתיב תתן אמת ליעקב, כד"א ושמרו בני ישראל את השבת ומאן דאסהיד שקרא משקר בשבת משקר באורייתא כולא בגיני כך הא בהא תליא, ע"כ:

3וכתב הרב מנחם ריקנאטי ז"ל. בעבור כי המצות הם דוגמת בנין וצורה והם סיבות למציאות הגוף, רמ"ח איברים כנגד רמ"ח מצות עשה, שס"ה גידים כנגד שס"ה ל"ת, כל העובר על אחת מהם הרי הוא מעיד עדות שקר בבוראו ופוגם למעלה, כי מתכונת הגוף במספר האיברים והגידים וצורתו הכל נעשה לכונת ענין של מעלה ע"כ. ולזה לשון עניה לשון נקיה, לפי שמי הוא שיעיד נגד בוראו, לזה אמר עד שקר, לומר שהוא נעשה עד שקרן לכל דבר ולכל התורה, וגם לומר שבעניית הדברים ובאומרו כי ששת ימים הוא מעיד עדות אמת ואם לאו הוא מעיד עדות שקר, וזה הוא דבור ט' והוא רמוז ביסוד, ואמר עדות ביהוסף שמו, ועל שמו נקראת כ"י ארון העדות, והבן: