עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryשפתי כהן על התורה

שפתי כהן על התורה, שמות כא:י

שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Exodus 21:10

Open in the reader →

1אם אחרת יקח לו. שלא התמיד בעסק התורה והיה עושה עמה מלאכה, כמו שאמרו ז"ל כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה לזה אמר אם אחרת לא שגרשה ח"ו אלא ש אחרת עמה, שארה כסותה, בא להזהירו ג' דברים שלא ישכחם מחמת עסק מלאכה שארה כל דבר התלוי בשאר בשר, וכה"א איש איש אל כל שאר בשרו וגו', שמתוך ש עסוק במלאכתו יפתהו היצר וישכיחהו מה שכתוב בתורה ויורה לו היתר בהם, וזו הז בראשונה לפי שלבו של אדם מחמדתן ומתאוה להן, זהו שארה, שאר שכתוב בה' שהיא חומשי תורה, ואין לו אלא שאר המותר שו אשתו שנאמר כי אם לשארו, ולא יבוא עת כי אם אחר שתטבול ותטהר, וזהו שר להניח שארית, לזה תהיה הכוונה ויהיה עוסק בתורה, ומה שאמר כסותה, יז שמא מתוך שהוא עסוק במלאכתו שיטנו וי' ללבוש. כלאים או להציעו תחתיו, ועוד יזו על כסויה דציצית, לפי שיש בו זכירת המצות שנאמר וראיתם וזכרתם, כההוא מעשה של אותו תלמיד ששמע לזונה אחד וכו' כדאיתא במנחות פרק ר' ישמעאל, שמחמת הציצית שטפחו על פניו נמנע ולא עבר עבירה, ולכן הזכיר כסותה אחר שארה. עוד הזהיר הלבשת ערומים, שנאמר כי תראה ערום וכסיתו, א"כ כסותה כסות ה', הכתוב בתורה ועונתה, למד על קביעת עתים לתורה שיעשה מלאכתו עראי ותורתו קבע, לפי שהיא תחילת דינו, שנאמר פוטר מים ראשית מדון שתחילת דינו הוא על קביעת עתים לתורה גם כלול בזה על השבת ועל המועדים שיש להם זמן קבוע, שמא ישכח מחמת מלאכתו ויבא לעשות מלאכה בהם, כי בכל אחד ואחד מהשבת ומהמועדים כתוב בהם איסור מלאכה גם בכלל זה עונה של ק"ש של ערבית וק"ש של שחרית, שכל אחת יש לה עת קבוע, ות כל תפלה ותפלה יש לה זמן קבוע, ובא להזהיר כשיבוא העת של ק"ש או העת של תפלה שיבטל מלאכתו מפניהם, כמו שאמרו ז"ל בטל רצונך מפני רצונו, זהו ועונתה עונתה ה וכתיב וענתה חסר להזהיר שקביעת עתים לתורה תהיה בקול רם, וכן ק"ש שנאמר רוממות אל בגרונם וגו', ונאמר קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך, כדי לעורר הכוונה. וכ בא לרמוז על חזרת התפלה שהיא בקול רם שמה שאז"ל צריך לחזור התפלה להוציא את מי שאינו יודע, זהו לשכך האוזן, אבל יש להם רמז, כי קודם אומר אותם בלחש כדי שהמקטרגים לא יקטרגו עליה, כמו שאמר בזוהר והקול נשמע בית פרעה, אם הקול נשמע בתחלה אותה תפלה היא לבית פרעה למקטרגים, ואחר שהתפללו בלחש כבר עלתה ונשתלמה, זהו בלחש, שלח אז מתפללים בקול רם, שסנדלפון מקבץ כל התפלות ועושה אותה עטרה ונותנה לרומו של עולם בראש מלך מלכו של עולם ב"ה, זהו ר"ם ר"ת ראש מלך, וזהו בקול רם, להעלותם לרומו של עולם ע"י שעונין על כל שם ושם ואומרים ברוך היא וברוך שמו ואומרים אמן, שהוא הקיום שפירושו אמת, ואין השטר מתקיים אלא בחותמיו, אמן בנו"ן פשוטה סודו אמת"ק שנמתק ונתקן הכל מא' עד נו"ן, והבן:

2וכתב הרב רבי מנחם רקנאטי ז"ל פרשת בשלח ז"ל, ופירוש אמן פירשו חכמי הקבלה כי הרמז בו לחכמת אלהים ולחכמת שלמה, והיא בגימ' צ"א כשם הוי"ה ושם אדנ"י, ועוד יש מפרשים כי האל"ף רמז למה שאין המחשבה משגת, מ' פתוחה, יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, נו"ן פשוטה כוללת זכר ונקבה. ועוד יש מפרשים כי אמן בגימ' צ"א, כמנין היה והוה ויהיה אחד. והנה העונה אמן מורה כי הבורא ית' היה קודם בריאת העולם וברצונו מקיימו וישיבהו לתהו ובהו, ולאחדותו אין סוף, ולכן גדול כח העונה אמן מן המברך, כי המברך ממשיך ברכה, והעונה אמן מיחדו, ומורה על חדוש העולם ברצונו, ושהעולם מתקיים במאמרו וישיבהו לתהו ובהו, שליט על הכל, ראשון ואחרון ית' שמו לעדי עד ולנצח נצחים, אמן:

3ובזוהר תאנא כל מאן דשמע ברכה מההוא דמברך ולא אתכוון לאתבא אמן, אקרי ובוזי יקלו, ובשעתא דמצטריך מאי עונשיה כמא דאיהו לא פתח ברכן לעילא כך לא פתחין ליה, ולא עוד אלא כד נפק מעלמא מכרזי עליה טרוקו גלי קמי פלניא ולא תקבלון ליה וי ליה וי לנפשיה. ועוד אמר בספר הזוהר תנינן גדול העונה אמן מן המברך, הא אוקימנא קמי דר"ש דאמן ממשיך ברכאן מן מבועא למלכא וממלכא למטרוניתא. ובאתוון גליפן דר' עקיבא מא' למ' וממ' לנ', כיון דמטאן ברכאן לנ' מתמן נפקין ונגדין ברכאן לעילאי ולתתאי ומתפשטין לכולא וקלא נפיק אשתקיין משיותא דאפין עבדא למלכא קדישא, וכד ישראל לתתא מיטמרין לאתבא אמן ולכוונא לבייהו כמא דאצטריך, כמא פתחין דברכאן פתחין לעילא כמה טבאן משתכחין בכלהו עלמין, כמה חידו בכולא. מאי אגר להו ישראל דגרמי האי, אגר להו בעלמא דין ובעלמא דאתי, בעלמא דין בשעתא דעקין להו לישראל ומצלין צלותא קמי מריהון קלא מכרזא בכלהו עלמין פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, אל תקרי אמונים אלא אמנים, פתחו שערים כמא דהוו אינון פתחין תרעי דברכאן כן השתא פתחו שערים ותקבלו צלותהון מאינון דעאקין לון. האי בעלמא דין, בעלמא דאתי מאי דכד יפוק ההוא דנטיר לההיא ברכה דאמר ההוא דמברך ומזמנא לאתבא אמן, כמא דמצטריך נשמתיה סלקא ומכרזי קמיה פתחו שערים כמא דאיהו הוה פתח תרעין כל יומא כד הוא שומר אמונים, וכן אמן בנו"ן פשוטה גימ' מפתח אחד, י"ח אמנים לפתוח י"ח אלפי עולמות, שהקב"ה שט בהם בכל יום כדאיתא בתיקונים תיקון ז' ע"כ:

4ובמדרש פתחו שערים וגו'. אל תקרי אמונים אלא אמנים, שבשביל אמן אחד שעונים רשעים בתוך גיהנם ניצולים, כיצד הקב"ה הוא יושב ודורש וכל הצדיקים יושבים לפניו וכל פמליא של מעלה עומדים על רגליהם וחמה ומזלות מימינו של הקב"ה ולבנה וכוכבים משמאלו, והקב"ה יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן על יד המשיח, וכיון שמסיים האגדה עומד זרובבל בן שאלתיאל על רגליו ואומר יתגדל ויתקדש שמיה רבא, וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל באי עולם עונים אמן יהא שמיה רבא, ואף רשעי ישראל וצדיקי א"ה שנשתיירו בגיהנם עונים אמן יהא שמיה רבא בתוך גיהנם, ומתרעש העולם עד שנשמע קול צעקתם לפני הקב"ה, והוא שואל מה קול הרעש הגדול, ומשיבין מלאכי השרת ואומרים לפניו רבש"ע חלו רשעי ישראל וצדיקי א"ה שנשתיירו בגיהנם שעונים אמן ומצדיקים עליהם את הדין. מיד מתגלגלים רחמיו של הקב"ה עליהם ואומר מה אעשה להם יותר מדין זה ויצר הרע גרם להם, באותה שעה נוטל הקב"ה מפתח של גיהנם ונותן להם למיכאל ולגבריאל בפני כל הצדיקים, ואומר להם לכו ופתחו שערי גיהנם, וכל גיהנם ס' רבוא ארכו וס' רבוא רחבו ועביו אלף פרסה ועומקו מאה פרסה וכל רשע ורשע שנופל לתוכו שוב אינו יכול לעלות, מה עושים מיכאל גבריאל באותה שעה תופסין ביד כל אחד ואחד מהם ומעלים אותם כאדם שהוא מקים את חבירו ומעלהו בחבל מתוך הבור שנאמר ויעלני מבור שאון כו', ועומדים עליהם ומרחיצים אותם וסכין אותה ומפארים אותם ממכות של גיהנם ומלבישים אותם בגדים נאים ומביאים אותם לפני הקב"ה כשהם מרוחצים ומגוהצים ומכובדים שנאמר כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו, כהניך אלו צדיקי א"ה שהם כהנים להקב"ה בעוה"ז, כגון אנטונינוס וחביריו, וחסידיך ירננו אלו רשעי ישראל שנקראו חסידים שנאמר אספו לי חסידי וכשנכנסים לפתח ג"ע נכנסים מיכאל וגבריאל תחילה ונמלכים בהקב"ה ואומר להם הניחו להם ויכנסו ויראו כבודי, וכיון שנכנסים נופלים על פניהם ומשתחוים לפניו ומשבחים ומברכים שמו של הקב"ה, מיד צדיקים גמורים וישרים שהם יושבים לפני הקב"ה נותנים הודאות ורוממות לפני הקב"ה, שנאמר אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך, ואומר וירוממוהו בקהל עם וגו' ע"כ. לזה רמז ענתה לשון עניה, ולזה אמרה בסוף שהיא כנגד הכל. הרי באלו הג' שהם שארה כסותה ועונתה כלולים בהם כל המצות. והקרבנות יש להם זמן והם בכלל ועונתה. ואם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם מן העולם, בלא תורה ובלא מצות, אין כסף אין לה מצות וכסוף, כמ"ש נכספה וגם כלתה נפשי, וסוף שיוכה וימות, שלא ימות מיתת עצמו, וימות מן העוה"ז ומן העוה"ב, לזה סמך ואמר מכה איש ומת מות יומת, מכה איש ומת ס"ת השת, השתות יהרסון, שנהרס ונחרב בנינו ויסודו, והוא צריך לגלגול, אם עשה כל זה בשוגג שהוא טרוד במלאכתו בהבלי העולם, וזהו ואשר לא צדה, והאלהים אנה לידו שזמן לו, והוא לא צדה, לא הכין לו צידה לדרכו, ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה, שיביאוהו בגלגול ולא ישלטו בו מלאכי חבלה, וזהו אשר ינוס, לפי שהעולם השיגהו וסימא עינו, אבל אם עשה במזיד שהיה לו פנאי לעשות ולא עשה, לזה אין מועיל לו הגלגול כאז"ל, אלא נמסר ביד שרו של גיהנם להמיתו בכמה דינים, וזהו שסמך וכי יזיד איש על רעהו שהוא הגוף להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות, מזבחי גימ' נגדי, שעמד במזיד לנגדי ועשה עבירה, שידע רבו וכוון למרוד בו ועמד לנגדו ומרד בו. מכה אביו ואמו, אם בא פעם ושתים וקלקל בשתיהם, פעם ראשונה נקראת אב ושניה אם, וקלקל בשתיהם מות יומת כנגד שניהם ב' מיתות, וצריך לחזור ולגבול עפרו ולהביאו ממקום אחר, ועל זה רמזו ז"ל מי שחטא ושנה מכניסין אותו לכיפה: