שפתי כהן על התורה, שמות כב:ו

1וכי יתן איש וגו'. אז"ל ד' שומרים הם שומר חנם והשוכר ונושא שכר והשואל, פרשה ראשונה בשומר חנם, שנייה בנושא שכר והשוכר שוה לו, מה נושא שכר שנהנה כך השוכר שנהנה, והעלו בגמרא ג' בהשואל. והכל הוא רמז לאדם להזהירו על נפשו לשמרה שלא יעשה דבר שיתחייב על נפשו ויתבענו הקב"ה על אבודה שנאמר ונשמרתם מאד לנפשותיכם ואומר השמר לך ושמור את נפשך מאד, שישמרנה מן הנזקים. והתחיל בשומר חנם שהוא דבר יותר מצוי שהוא חטא במצות עשה כשבטלה בשב ואל תעשה, זו חנם שאין לו הנאה בבטולה. כי יתן איש זה הקב"ה שנקרא איש שנאמר ה' איש מלחמה, אל רעהו זה אדם שנאמר רעך וריע אביך, שאם הוא צדיק הוא ריע להקב"ה, כי בקיום כמה מצות אז"ל כאלו נעשה שותף להקב"ה, ואם רשע הוא רע, זהו רעהו, רע הוא, כסף זו נשמה שכן כס"ף במ"ק ע"ה כמו נשמ"ה במ"ק, א"ו כלי"ם ע"ה גימ', ז"ה הגו"ף, שיש בו רמ"ח איברים שהם כלי הנשמה, וגונב מבית האיש שעבר על מצות עשה, והגבאין מחזירין בכל יום ונפרעין מן האדם בין מדעתו ושלא מדעתו. אם ימצא הגנב, אם נמצא שהעבירה שעשה היא כדאית לגבות ממנו גובין ממנו כפי מה שנהנה ע"י יסורין, כדי להשלים נשמתו, כי מצות עשה הם להשלים הנשמה ברמ"ח מצות עשה, וזהו ישלם שני"ם גימ' הנשמ"ה. אם לא ימצא לשון הספקה, כמו הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם תרגום היספקון להון, אם אינה כדאית לקבל עליה יסורין, ונקרב בעל הבית אל האלהים, כי הוא יודע תעלומות לב, והוא יודע אם בטלה במתכוון או באונס או בשוגג, אם לא שלח ידו, שלא פשע במלאכת רעהו שהם המצות שהם מלאכת הקב"ה שנקרא ריע שנאמר רעך וריע אביך אל תעזוב, על כל דבר פשע בין שפשע בדבור בין שפשע במחשבה כדאיתא פרק המפקיד מתני' החושב לשלוח יד בפקדון ב"ש אומר חייב וב"ה אומר אינו חייב עד שישלח בו יד, ואמרו בגמרא מנא הני מלי דת"ר על כל דבר פשע מלמד שחייב על המחשבה כמעשה, וב"ה אומר אינו חייב שישלח בו יד, אמרו להם ב"ש לב"ה והלא כבר נאמר על כל דבר פשע, א"ל ב"ה והלא כבר נאמר אם לא שלח ידו א"כ מה ת"ל על כל דבר פשע שיכול אין לי אלא הוא אמר לעבדו או לשלוחו מנין ת"ל על כל דבר פשע ע"כ. הרי ב"ש פירשוהו על המחשבה וב"ה פירשוהו על הדבור. על שור על חמור על שה על שלמה, הן ארבעה יסודות, שור הוא יסוד האש שהוא מצד הגבורה, חמור הוא יסוד העפר שהוא החומר, על שה הוא יסוד המים שהוא יותר דק מהאש, על שלמה הוא יסוד הרוח שהוא שלימות הכל, על כל אבידה שעשאה בהעלם כמו האבדה שנאבדת בהעלם, אשר יאמר כי הוא זה, יאמר המקטרג זהו החטא שחטא, עד האלהים יבא דבר שניהם, שהם הגוף והנפש, אשר ירשיעון אלהים כפי שקול ושיעור בעל הדעות, ישלם שנים לתשלום הנשמה. פרשה שנייה בשומר שכר, ר"ל שעושה העבירה ליהנות ממנה ולטעום מתיקותה, ואמר כי יתן איש זה הקב"ה, אל רעהו הוא האדם, חמור או שור או שה ולא נזכר שלמה שהוא יסוד הרוח כמ"ש לפי שהוא זך ואין מגיע לו שום טנוף, כי כשרואה שעושה עבירה פורח והולך לו, וכל בהמה לשמור, בהמה, ב"ה מ"ה, ומ"ה גימ' אד"ם, ומת או נשבר או נשבה, שעבר עבירות שחייב עליהם ארבע מיתות ב"ד או כריתות, היינו ונשבר, אין רואה שלא יש עדים והתראה, ועבר על השבועה שהיא שבועת האלה שהשביע משה לישראל והכניסם בברית וגם עבר על שבועה שהשביעוהו בעודו בבטן אמו שנאמר כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון שהוא כרוע ולשונו דהיינו ראשו בין ברכיו. בין שניהם בין הגוף והנשמה, כמו שאמר שנשבע שלא ישלח ידו במלאכת רעהו, דהיינו שלא יעבור על המצות, ולקח בעליו שמת בכרת ולא ישלם שלא נשלם בעה"ז, ואם גנב יגנב, שבאו עליו יסורין בעה"ז ישלם לבעליו שנשלם, אם טרוף יטרף אם נהרג ולא עבר והעכו"ם מתכוון להנאתו והוא במקום שאין עשרה מישראל שאם יש עשרה מישראל אפילו העכו"ם מתכוון להנאתו יהרג ואל יעבור, אבל כאן לא היו עשרה מישראל כמו שאמר אין רואה, ולא היו משלש עבירות שיהרג ולא יעבור שהם ע"א וגלוי עריות ושפיכות דמים שעל אלו יהרג ואל יעבור, ונהרג, הטרפה לא ישלם לא נשלם אדרבה הוא מתחייב בנפשו, לפי שהיה לו לעבור ואל יהרג מאחר שהעכו"ם הוא מתכוון להנאתו ולא להעביר, ולא היה רואה, וגם לא היה שלש העבירות החמורות, א"כ הטרפה לא ישלם שאינו נשלם בהריגתו. וכי ישאל, פרשה ג' היא בשואל שהוא חייב בכל, ופירוש שואל הוא שבא לשאול לב"ד אם יעבור ואל יהרג והוא מן השלש עבירות, ונשבר היינו גלוי עריות שהוא נותן כחו וחילו לנשים, או מת היינו שופך דמים, בעליו אין עמו היינו ע"א, בעליו אין עמו שאין לו אמונה בהקב"ה ועבר, שלם ישלם שלם על השאלה שלא היה לו לשאול אלא יהרג מיד כדאיתא (יומא פ"ב:), ההוא דאתא קמיה דרבא א"ל אמר לי מרי דוראי זיל קטיל ליה לפלניא ואי לא קטילנא לך אמר ליה יקטלינך ולא תקטול לפלניא דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דחברך סומק טפי, ישלם על העבירה ואין די לו בתשלום אלא תשלומין אחר תשלומין דינין אחר דינין וכמה מיני מלאכי חבלה שולטין בה ונדון בכמה דינין בגיהנם עד שישלם, אם בעליו עמו, פירוש שמאמין בהקב"ה ולא עשה אלא מיראה עכ"ז לא ישלם. אם שכיר, שעשה בשביל הנאת נפשו שערבה עליו, אבד עולמו בשביל הנאת רגע אחד, זהו הוא בא בשכרו קבל עולמו באותה הנאה מועטת, אם שכיר הוא ר"ת אש"ה, בשביל הנאה שבאה לו מן הזנות דהיינו אשה, בשכרו גימ' תקח"ך כמו שאמר ואל תקחך בעפעפיה, לקחת אותך אחריה וקשורה עמו ככלב. אלו הם ד' שומרים כנגד ד' חלוקי כפרה ותשובה עם כולם, א"ם שכי"ר הו"א, גימ' א"ם ש"ב והכי"ר, שהכיר מעלת התשובה, בא בשכרו, ר"ל יבא לעוה"ב ויקבל שכרו: