שפתי כהן על התורה, שמות כב:טו
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Exodus 22:15
Open in the reader →1וכי יפתה איש בתולה אשר לא ארשה וגו' מהור ימהרנה לו לאשה. יפתה איש בתולה, היא הנשמה שהיא בתו של הקב"ה וזהו בתול"ה בת"ו ל"ה, אשר לא ארש"ה אשר"ה, שעדיין לא באה פעם אחרת שהיא חדשה, זהו שאמר אשר לא ארשה לא אשרה באושר המצות, והיא בתולה ופתה אותה עד שישבה בזה הגוף ונתרצית לשבת לפי שראתה שהיה עובד בה הקב"ה ועושה המצות, מהר ימהרנה לו לאשה לעוה"ב, ובנקל וזהו מהר פירוש במהרה, אם מאן שמאן ולא עבד בה עבודת הקב"ה אלא נשתעבד בה לעבודת היצר, ימאן גם כן אביה לתתה לו לעולם הבא וישאר בלא נשמה שהיא הנר שמאיר לו לעוה"ב שנאמר נר ה' נשמת אדם, נ"ר, נשמה רוח ר"ת נ"ר, כסף ישקול שצריך כמה כסופים וכמה גלגולים כאז"ל עד שיזכה לה, ולזה רמזו רבינו ז"ל יש קונה עולמו בשעה אחת, עולמו היא הנשמה, ולז"א עולמו ולא עולם יש קונה אותה בשעה אחת, מיד כשבאה ושלחה הקב"ה לזה הגוף לא נטמאה ולא ראתה טומאה מעולם עמו, זה קנאה לאשה ושכב עמה לעוה"ב ובנקל כמ"ש, ויש קונה עולמו בכמה פעמים, שפעם ראשונה טמאה ופגמה והטיל בה זוהמת היצר שהוא נחש הקדמוני, ואחר שהיתה מלובנת כלבנה ברה כחמה נעשית שחורה, ואומר אל תראוני שאני שחרחורת ועליה נאמר מי זאת הנשקפה כמו שחר, כמו עמוד השחר שהוא שחור, והיתה יפה כלבנה ברה כחמה והיא חלק אלוה ממעל, ועליה אמר וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים, שהיתה ברה כחמה ועתה נעשית שחורה כעבד, והיא מתביישת ואומרת אל תראוני שאני שחרחורת, והפוגם בה כביכול פוגם בהקב"ה, כי היא חלקו, וצריכה כמה מיני לבון עד שתתלבן ותחזור למה שהיתה, ולזה כסף ישקול צריך לסבול כמה סגופים וכמה כסופין עד שיחזירה כמו שהיתה, זהו כמוהר כמה"ר כתיב גימ' סה"ר, ואם ביזה אותה וכספה ועשה לה כמה כסופין עליה נאמר מכשפה לא תחיה, מכשפ"ה גימ' הו"א ביזו"י הנשמ"ה ע"ה, לא תחיה, כי במה תחיה כי חיות האדם בשכל שהוא נקרא נשמה והוא עשה לה כמה מיני כסופים, מכשפה כמו אותיות מכספה שאותיו"ת זסשר"ץ מתחלפות, א"כ לא תחיה גימ' הנשמ"ה חי"ה, כלו' כשיש נשמה יש חיות, כי מותר האדם מן הבהמה אי"ן, ר"ת אבל יש נשמה. ולזה סמך כל שוכב עם בהמה מות יומת, שהלך אחר התאוות הגופניות שהיא נפש הבהמית ולא הלך אחר נפש המשכלת שהיא הנשמה, לזה מות יומת שחייב ב' מיתות, אחת שהלך אחר התאוות, ואחת שאין לו נשמה, א"כ במה יחיה, וסמך זובח לאלהים יחרם, לומר למה יומת לפי שהלך אחר היצר שהוא אל זר, וזה דרכו של יצה"ר שהוא מסיתו קודם על התאוות המותרות ואח"כ אומר לו עבוד ע"א. זהו לא יהיה בך אל זר שהוא היצר שהוא בך בתוך גופך, שאם יהיה בך סופך לעבוד ע"א זהו ולא תשתחוה לאל נכר א"כ ימות זכאי ולא ימות חייב: