שפתי כהן על התורה, שמות כג:יח

1לא תזבח על חמץ. רמז כשיעשה המצוה תהיה מן ההיתה ולא מן האיסור, ולזה רמז במקום אחר שאמר כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו, וגם רמז שלא יהא טובל ושרץ בידו זהו לא תזבח, ולזה רמזו ז"ל לא תשחט הפסח ועדיין החמץ קיים, וגם רמז שלא יחמיץ המצוה ולא יאחרנה ליום אחר אלא ביומו תתן שכרו, זהו ולא ילין חלב חגי עד בוקר ולזה סמך ראשית בכורי וגו', ראשית כמו ראשית שמנים פירוש המבחר, ואם שרץ בידו לא יקרא מבחר, בכורי שלא יאחר המצוה, אדמתך, ולא מן הגזל כי הוא שונא גזל בעולה, לא תבשל גדי בחלב אמו, שלא יערב בהמדות, ולזה גדי בחלב אמו ר"ת גב"א למפרע אב"ג, ר"ל למפרע לערבבם ולעשות מראשון אחרון ומאחרון ראשון:

2וכתב הרב רבי מנחם רקנאטי ז"ל. יש מפרשים כי הבשר והחלב רומזים לזרועות עולם, וכבר ידעת פירוש קץ כל בשר והוא בור ריק ממים ומלא נחשים ועקרבים, וידעת אף כי ה' חרה בעם בעוד הבשר בין שניהם טרם יכרת, ולכן אין ראוי לערבו בבאר מים חיים שהחלב והדבש יוצאים משם באשר ה' שם, כי אין להכניס כח הטומאה בהיכל הקודש, וידעת ענין החלב מפסוק ובלא מחיר יין וחלב, ומפסוק שתיתי ייני עם חלבי והבן. ומצאתי כתוב בדברי רז"ל, כשאמר לו הקב"ה למשה לא תבשל גדי בחלב אמו, ופירש לו בשר בחלב, אמר משה תן לי רשות לכתוב בשר בחלב, א"ל כתוב לך את הדברים האלה. ומעתה אל יקשה בעיניך למה בא הכתוב בלשון זה ולא אמר בפירוש בשר בחלב, כי כבר העירותיך בזה הסוד עין תחת עין, וסוד הענין נרמז בלשון הכתוב שלא היינו למדין אם נכתב בפירוש בשר בחלב, כי ידעת סוד הגדי מסוד שעיר המשתלח וכ"י נקראת אם. והנה הזהיר שלא לבשל הגדי הנזכר בהיכלי קדש כאשר רמזנו, ולפי נסמכה אזהרה זו לפרשת רגלים כדי שלא יקטרג לעולם על ישראל, ע"כ:

3עוד ירמוז שלא יאחר הבכורים ולא התרומות ולא המעשרות, שלא יהא סיבה שימותו בניו כשהם קטנים כשעודם בחלב אמם, וכן אז"ל בעון נדרים בנים מתים כשהם קטנים, מדה כנגד מדה הוא לא הביא הבכורים בעודם בכורים לזה בניו מתים כשהם קטנים, זהו ראשית בכורי אדמתך, שהאשה נקראה אדמה, תביא בית ה' אלהיך אם לא תביא בכורים, וכן ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך, ר"ת רב"א תבי"א, מה שאתה מרבה ומגדל תביא, לפי שהבאת בכורים שהוא שבח גדול להקב"ה שמורה שלה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה, ולזה היה קורא הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו, כאילו היום באתי ואין הארץ ולא השדה שהוציאה זה הפרי שלי, והיה מספר בשבחיו של הקב"ה שאינו כפוי טובה ושהקב"ה עשה עמנו כמה נסים ונפלאות, ואומר ארמי אובד אבי גו', וירעו אותנו המצרים וגו', ונצעק אל ה' וישמע את קולנו ויוציאנו ממצרים, ויתן לנו את הארץ הזאת ויביאנו אל המקום הזה, ובספור הנסים והנפלאות נותן כח כביכול למעלה. וכן אמר בזוהר כד אודן ליה להקב"ה על נסין וגבורן ומשבחן ליה כדין אתוסף חילא וגבורתא לעילא וישראל בההוא ספורא יהבי חילא למריהון כמלכא דאתוסף חילא וגבורתא כד משבחן גבורתיה ואודן ליה וכלהו דחלין קמי ואסתלק יקריה על כלהו, א"כ הבאת הבכורים הוא שבח גדול להקב"ה, ולזה היו טעונים קרבן ושיר ותנופה ולינה שהיה הקב"ה שמח בהם ומרוב שמחתו כביכול לא היה מניחם שיפטרו בלא לינה, ולזה היו הסגנים והפחות יוצאים לקראתם וכל בעלי אומניות עומדים לפניהם ואומרים להם אחינו אנשי מקום פלוני בואכם לשלום, והלוים דברו לפניהם בשיר ואומר ארוממך ה' כי דליתני כו', א"כ לזה ח"ו בניו מתים אם לא יביא בכורים לפי שממעט כביכול בשבחו של מקום, וכה"א מלאתך ודמעך לא תאחר, אז"ל מלאתך הם הבכורים ודמעך הוא התרומה. ואיני יודע מהו לשון דמע, וכתב רש"י ז"ל מלאתך כשתתמלא תבואתך להתבשל והם הבכורים, ודמעך היא התרומה, לא תאחר, שאם תאחר בכור בניך תתן לי, ח"ו ימות: