שפתי כהן על התורה, שמות כד:ט
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Exodus 24:9
Open in the reader →1ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ויראו. שהציצו ונפגעו, שהקב"ה אמר להם והשתחויתם מרחוק. וכן במדרש רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר משה לא זן עיניו מן השכינה דכתיב ויסתר משה פניו, נהנה מן השכינה דכתיב ומשה לא ידע כי קרן עור פניו, נדב ואביהוא זנו עיניהם מן השכינה ולא נהנו מן השכינה, דכתיב וימת נדב ואביהוא, לז"א ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו מכאן שהיו ראויין לשליחות יד אלא שלא לערבב את השמחה. אבל הזקנים לא ראו אלא אמר ויחזו כמו חזון שהוא מלשון נבואה שראו במראה הנבואה, ולזה זכו לנבואה, שנאמר ויאצל מן הרוח ויתן על שבעים איש הזקנים ויתנבאו ולא יספו, ואמר אל הזקנים שבו לנו, אמר להם אתם יש לכם ישוב אבל לא נדב ואביהוא, וזו היא האכילה שאכלו שהכינו עצמן לנבואה כמו האכילה שמחזקת גופו של אדם:
2ובזוהר אמר ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידי רבי יוסי אמר מלה דא לשבחא דילהון, דכתיב ויאכלו וישתו דזנו עיניהון מנהירו דא, ר' יודא אמר אכילה ודאי, לפי שאכילה של זה העולם אין לה טעם אלא בשעת הבליעה לבד, אבל אכילת אותו עולם שנהנין מזיו השכינה לעולם הוא טועם. וזו שתרגם אונקלוס כאלו אכלן ושתן, כמו שאכילה של זו העולם מתיקותה היא בשעת הבליעה כן אכילה של אותו עולם מתיקותה בראיה כל זמן שרואה ומביט בה, ודא אכילה ודאית אכלו וזנו גרמייהו והכא אתכשרו לעילא אי לא דסטו ארחייהו לבתר. אמר רבי אלעזר אפילו ישראל בההיא שעתא אתכשרו ואתקשרת בהו שכינתא. נראה מדבריו שאכילה זו היתה קיום הגוף והנפש, ואפילו ישראל היו חיים באותה אכילה אי לא דסטו לבתר שנתעכלה אותה אכילה ואכלו אכילה גופנית ונעשו גוף ושלטה האש בגופן שנאמר ותצא אש וגו':