שפתי כהן על התורה, שמות כה:י

1ועשו ארון. אמר ועשו בלשון רבים לומר שהכל הם חייבים בו שהוא למוד התורה והוא קודם כל דבר, ואז"ל ג' זרים הם, זר כהונה זר מלכות זר תורה, זר כהונה זכה בו אהרן, זר מלכות זכה בו יהודה, ובא לומר שהכהונה והמלכות כולם צריכים לתורה שנאמר בי מלכים ימלוכו, לזה ועשו שכולם צריכין לו קודם כל דבר, כי ארון גימ' נזר, והוא כתר מלכות, ונאמר בכהן כי נזר אלהיו עליו, וכה"א ונתת את נזר הקודש וגו'. גם אמר ועשו רמז לת"ח שיסמכוהו ויסייעוהו ויעשו מלאכתו כדי שלא יטרד ויבטל מלמודו. וכן אמרו בפרק בא לו ר יוחנן רמי כתיב ועשית לך ארון עץ וכתיב ועשו מכאן לת"ח שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו. וצפית אותו, לא אמר בלשון רבים וצפו אותו כמו שאמר ועשו ארון, בא לומר שכל אחד ואחד חייב לתת לו מתן בסתר ובגלוי, וזהו מבית ומחוץ, ועוד אמר מבית ומחוץ לומר בין שיתן מהרווחת בית כלומר במדינה, בין מבחוץ שהולך למרחוק, כמו שהיה עושה זבולון:

2עוד וצפית אותו. לרמוז למלבושו של ת"ח שיהיה נקי שלא יהיה בו שום לכלוך כמו שאמרו ז"ל ת"ח שנמצא רבב על בגדיו חייב מיתה שנאמר כל משנאי אהבו מות, אל תקרי משנאי אלא משניאי, ואם הוא עני אתה חייב לצפותו מבית שהוא מלבוש התחתון ומחוץ שהוא מלבוש העליון ועשית לו זר. זי"ן רי"ש, גימ' עזרת, שתעזרהו שתעשה לו פרקמטיא. עזרת, תזרע לו חטה, ובזה תזרע לעצמך לעולם הבא, זה"ב נוט' זה הוא ברכתך, סביב, סמוך בו יהיה בעזרתך, עוד סומך בנופלים יסמוך בנפילתך. וצפית אותו, מכאן הבין בצלאל שלא יהא צפוי של פנים מעורב עם צפוי של חוץ, שאמר וצפית אותו ואח"כ אמר תצפנו, לכך עשה ג' ארונות כדי שיהיה צפוי של פנים לבד וצפוי של חוץ לבד, לזה אמר וצפית תצפנו, ועל מה ששנה ואמר תצפנו, שמעתי שאז"ל שהוא רמז לת"ח שיהיה תוכו כברו, ולזה אמר וצפית אותו מבית, עיקר הצפוי הוא מבית שהוא תוכו שאינו נראה, אבל צפוי של חוץ איני צריך להזהירך עליו, כי בודאי תצפנו נגד העם שאתה מראה להם סימני טהרה, ופירוש הפסוק הוא כן, וצפית אותו מבית והוא עיקר הצפוי, אבל, של חוץ תצפנו בודאי. והשלשה ארונות יש להם רמז, הארון הפנימי הוא רמז לבינה, ולזה הוא זהב, והוא צפון, מצפון זהב יאתה, והעץ הוא רמז לת"ת שהוא עץ, כי הוי"ה עולה עץ כזה. יו"ד פעמים ה' ה' פעמים יו"ד הם ק"ו, ו' פעמים ה' ה' פעמים ו' הם ס', גימ' עץ. וארון של חוץ הוא רמז לכ"י, והוא זהב שנאמר משבצות זהב לבושה, והכפורת רמז ליו"ד והבינה לה' ות"ת לו' כ"י ה', הרי השם שלם, והלוחות שבתוכו הוא רמז לנעלם אל א"ס. וח' פעמים ארון כתיב בפ' ועשו ארון לומר שכל אחד הוא ארון ובית קבול למה שלמעלה ממנה. וארון בגימ' נזר, אם מלמעלה למטה הבינה היא המאירה לז' הנרות, ואם מלמטה למעלה כ"י הוא נר ובית קבול לז', אע"פ שהיא בית קבול לעשר, ג' עליונות חשובות כאחד, וארון קמא מלא, וז' חסרים, לרמוז לשמינית שהיא אם השבעה, אם כן ארון נ"ז:

3ודע כי שלשה מכלים הם ארון ושולחן ומנורה סימן אמ"ש, ובצווי תמצא שצוה לעשות ארון שולחן ומנורה וכן בעשיה, ויעש בצלאל את הארון, ואח"כ ויעש את השולחן, ואח"כ ויעש את המנורה, והיה מן הראוי להקדים המנורה שהיא רמז לתורה ולסמכה עם הארון שהוא התורה, ואמר ארון שולחן מנורה, ר"ת אשם, לומר שהעולם הוא מקולקל באשם של אדם הראשון ובעשיית המשכן נתקן הכל, כי המשכן יש בו רמז לג' עולמות, כי המשכן נחלק לג' חלקים קודש הקדשים ואהל מועד וחצר, כנגד המציאות שנחלק לג' חלקים, עולם המלאכים ועולם הגלגלים ועולם השפל, נגד חלק הראשון שהוא עולם המלאכים הוא לפנים מהפרוכת, שם ארון וכרובים שהם רמז למלאכים, וחוץ לפרוכת שם מנורה ושולחן ומזבח הקטורת, נגד עולם הגלגלים, שהם ז' כוכבי לכת נגד ז' נרות של מנורה, וי"ב מזלות נגד י"ב ככרות של לחם הפנים שהיו על השולחן, ומזבח הקטורת, לומר שהם מקושרות זה בזה, וחצר המשכן הוא נגד עולם השפל, שבחצר המשכן היו בעלי חיים נשחטים ומקבלים דמן הפסד, כן עולם השפל הווה ונפסד. וכן האדם נקרא עולם קטן נחלק לג' חלקים, הראש נגד עולם המלאכים, ששם השכל שהוא המוח ושמיעה וראייה ודבור הם רוחניים נגד המלאכים, והנשמה נתונה בראש נגד הלוחות שהיו בארון, ארון אל"ף רי"ש וא"ו נו"ן גימ' שם הנשמה, וכנגד עולם הגלגלים יש באדם הלב שהוא מקיים כל הגוף בתנועתו. וכנגד עולם השפל יש באדם הטרפשא שהוא דמיון הפרוכת, משם ולמטה עולם הטבע ושם הוא ההפסד. ורבינו בחיי ז"ל כתב והאריך בזה. א"כ בעשיית המשכן שהוא נגד ג' עולמות נתקן ע"י אדם שהוא בצלאל גימ' קנ"ג, קו"ף נו"ן גימ"ל הם נגד ג' עולמות, קו"ף הוא כנגד הקב"ה שהוא בעולם העליון, נו"ן גימ' ק"ו נגד עולם הגלגלים שהם מניעים העולם בקו, גימ"ל נגד עולם השפל שהוא מתנהג בגמילות חסדים, לזה באו הג' הכלים שסימנם אש"ם, והם אמש, שעניהם אמר בספר יצירה ברא עולמו בכ"ב אותיות בג' אמות וז' כפולות וי"ב פשוטות, והג' אמות הם אמ"ש, אויר מים אש, וכן אמש אל"ף מ"ם שי"ן גימ' תקן א', ר"ל אדם, שנתקן ע"י אדם: