שפתי כהן על התורה, שמות כה:ב

1ויקחו לי תרומה. פרשה זו נסמכה למלת ארבעים יום וארבעים לילה, לומר שנאמר ג"כ למשה בארבעים יום ובארבעים לילה בהר, ואמרה משה לישראל אחר עשיית העגל על כן אמר הקב"ה למשה אמור להם לישראל שערב רב לקחו להם העגל לאלוה, ישראל יקחו לי, ולזה אמר ויקחו לי בוא"ו ולא אמר קחו לי, אלא אמר ויקחו לי, כמו שהם לקחו העגל. וכן מורה קצת הטעמים, שתחת לי יש טרחא. עוד ויקחו לי בוא"ו כלומר לקחו עשרת הדברות יקחו ג"כ זאת, שהם שאר מצותי, תרומה תמורה, תחת העגל יקחו לי תמורתו, ואני אעשה אותם תרומה כמו שהתרומה קודש כן הם ארוממם ואעשה אותם קודש שנאמר ואתם תהיו לי. ממלכת כהנים וגוי קדוש, ואומר קודש ישראל לה', כמו שאתם ממירים כל אלהות שבעולם בי, גם אני אמיר כל העכו"ם בכם שנאמר את ה' האמרת וה' האמירך., לזה דבר אל בני ישראל ולא לערב רב, ולא אמר ואמרת אליהם, כי אמירה בלשון רך ודבור בלשון קושי שערב רב המירוהו, לזה לא אמר ואמרת, לפי שזו הפרשה נאמר למשה בעודו בהר ובירידתו ראה שעשו העגל דצריך לבטלו ולהתפלל עליהם ולהשקותם, כמו שאמר ויקח את העגל וישק את בני ישראל, ועלה פעם שנייה להתפלל עליהם, ובפעם ג' שעלה והביא לוחות שנייות בירידתו ביוה"כ אז הקהיל כל ישראל ואמר להם פרשת זו, א"כ האמירה אינה סמוכה, לזה לא אמר ואמרת אליהם:

2תרומה אמרו ז"ל תרי ממאה, אמר הקב"ה אני נתתי לכל אחד מהם בביזת מצרים משאוי ג' חמורים כסף חוץ מביזת הים שהיתה זהב, ואיני שואל מהם אלא תרי ממאה כדי שלא יאמרו מה שנתן חזר ולקחו:

3לי לשמי. וכן פירש"י ז"ל, והכונה שיזכירו ש"ש ויברכו על הפרשת תרומה ועל כל מצוה ומצוה, וכן על כל דבר שיהנה שיתנו רוממות להקב"ה אחר שיהיה לי קנו אותו דבר או אותה מצוה באותה ברכה שברכו ונקראת אותה מצוה על שמו, לזה אמר תקחו את תרומתי, קודם אמר ויקחו שלא לנוכח, אבל אחר שנקרא שמו עליה והוא לקחה באותה ברכה הקב"ה כביכו"ל מביאה לו ואומר לו קח שלך היא אינה שלי, ומברכו עליה ג"כ שנאמר בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך, ואמר אזכיר את שמי שהקב"ה נתן לו במה שקנאה ונתן לו כח לברך, עכ"ז אחר שבירך קנאה והיא שלו כדגרסינן במסכת ברכות פרק כיצד מברכין, ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה, אם כן אחר ברכה תקחו את תרומתי:

4עוד ויקחו לי תרומה, אותיות תורה מ'. התורה שנתנה למ' יום, והלא ביום אחד היה יכול ליתנה אלא ליתן ולהגדיל שכר המתעסק בה ולהראות כמה טורח טרח בה משה, כמו שאמרו ז"ל שכל ארבעים יום היה משה לומד ושוכח עד שנתנה לו הקב"ה במתנה שנאמר ואתנה לך עד שאתננה לך. ויתננה לו מקודם ולא יטריחנו כל כך, אלא להודיע ערכה שדבר שנקנה בזול אע"פ שהוא חפץ יקר אינו חביב עליו כמו דבר שנקנה בדמים יקרים, וגם להראות חבתו לעולם שמרוב חבתו אע"פ שהיה שוכח היה חוזר ושונה, וכן צריך לעשות כמו שאמרו ז"ל כך היא דרכה של תורה וכו' ולא יהא קץ בה, כמו משה שטרח בה כ"כ ארבעים יום ונתן נפשו עליה ונקראת על שמו שנאמר זכרו תורת משה עבדי, כן אתם אם אתם יקחו לי במה בתורה, שאם יקראו בה ויברכו לי עליה, אני אבא כביכול ואומר לך תקחו קח לך ותקרא על שמך, כמו שאמרו ז"ל על פסוק כי אם בתורת ה' חפצו קודם שיקרא אדם בתורה נקראת תורת ה' ואחר שקרא בתורה נקראת תורתו שנאמר ובתורתו יהגה וגו', זהו תקחו את תרומתי אע"פ שהיא תרומתי, ואני משתעשע בה תקחו והרי היא שלכם, הואיל ואתם עוסקים בה ושונים אותה ושוגים באהבתה וחושקים בה ונותנים לי רוממות ומברכין לי עליה ואומרים ברוך אתה ה' אשר נתן לנו את תורתו ונעשית תורתנו בא"י נותן התורה, ולז"א את תרומתי:

5מאת כל איש. מי שהוא איש ומתגבר על יצרו כמו שאמרו ז"ל אשרי איש בעודו איש, אשר ידבנו לבו לשון דאבון, שלבו דואב עליו על בטולה מחשקו ותאותו בה, ואמר תקחו בלשון רבים לומר שהתורה אינה נקנית אלא ברבוי עם וריבוי תלמידים שהוא אחד ממ"ח דברים שהתורה נקנית בהם, בפלפול התלמידים. וכן אמרו (ברכות ס"ג:) על פסוק חרב אל הבדים ונואלו, חרב על שונאיהם של ת"ח שיושבים בד בד ושונים, ולא עוד אלא שמטפשים שנאמר ונואלו ואומר אשר נואלנו ותרגם אונקלוס דאטפשנא, ולא עוד אלא שנקראים חוטאים כתיב הכא ונואלו וכתיב התם אשר נואלנו ואשר חטאנו:

6ד"א אמר ויקחו בלשון רבים כמו שאמרו במדרש שני סוחרים ביד זה מין סחורה וביד זה מין סחורה אחרת, החליפו של זה לזה נמצא מה שביד זה אין ביד זה, אבל התורה אינה כן אלא זה שונה סדר זרעים וזה שונה סדר נזיקין, עמדו שניהם זה שנה סדרו לזה וזה שנה סדרו לזה, נמצא ביד זה שנים וביד זה שנים, לזה אמר ויקחו שניהם לוקחים זה מזה ואינו חסר כלום ומה שבידו נשאר בידו ואינו כדרך הסוחרים שאחד מוכר ואחד לוקח אבל כאן שניהם לוקחים:

7ד"א תקחו לנוכח שהקב"ה המוכר ואינו כמו בשר ודם שמוכר עצב ולוקח שמח, אבל הקב"ה הוא המוכר ומפציר ואומר תקחו את תרומתי, וזה משמחה שהוא שמח, וכן אז"ל שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם וגו', שמא תאמר שהמכר הוא כעור ומחמת רעתו הוא מפציר ואומר קחו, ת"ל את תרומתי דבר שהפרשתי לי. ואמר ב"פ תקחו, אשר ידבנו לבו תקחו, ואחד וזאת התרומה אשר תקחו זהב וכסף ונחשת, כי יש ב' מיני תרומה, יש תרומה ברצון שרצונו ליתן אלא שאין לו, ותרומת המעשה, לזה אמר אשר ידבנו לבו שהוא הרצון, הקדים הרצון תחילה ואח"כ המעשה, לז"א פעם אחרת תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת, כי הקב"ה חפץ ברצון וחשב לעשות מצוה ולא עשאה נחשב לו כאלו עשאה, ולזה איש אשר ידבנו לבו תקחו ממנו הרצון, הואיל ורצונו להביא ואינו יכיל נחשב לו כאילו הביא והרצון אינו שוה בכל אדם, לזה אמר מאת כל איש, אבל בנדבת המעשה אמר מאתם שכולם שוין, ומהנדיבות שלו אינו ממתין עד שיבאו הגבאים וישאלו ממנו, אלא הוא מבקש להם ואמר תקחו את תרומתי, וכן היה שנאמר ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה ויבאו כל איש אשר נדבו לבו וכל אשר נדבה רוחו הביאו את תרומת ה', והביאו הכל בשני בקרים, ואם היה ע"י גבאים לא היה מספיק לגבות אותה נדבה, לא בעשרה ולא בעשרים יום, אלא מרוב נדיבותם מיד כששמעו מפי משה מיד הביאו הכל ואמרו קחו. ישראל נקראו בת נדיב בתו של אברהם אבינו וגו', ועליהם אמר כאן מאת כל איש אשר ידבנו לבו שהן ישראל נדיבים בני נדיבים:

8וכתב רבינו בחיי ז"ל תקחו את תרומתי. אחר שהזכיר נדיבות הלב אמר תרומתי, כי אז יהיה רצונו דבק בהם, כי אין רצון הקב"ה בצר עין, ועוד אמר כל נדיב לבו שיהיה בנדבה פיו ולבו שוין, שאם לא כן עליו נאמר בפיו ובשפתיו כבדוני, בשעת מי שבירך ולבו רחק ממני, ואין השכינה שורה ולא הקדושה על אותו דבר וסופו להתבטל ואינו מבני ישראל, שנאמר שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשו תרמית, שאין פיו ולבו שוין, לזה אמר דבר א בני ישראל, ועוד אמר תרומתי להורות כי כיון שהתנדב המתנדב תרומת ה' היא, ואם אינו נותנה נענש, לזה אמר קודם תרומה ואח"כ אמר תרומתי:

9ובמדרש דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה, והלא דברים ק"ו, ומה לעשות משכן כבוד וכפרה לישראל אמר הקב"ה דבר אל בני ישראל בלשון פיוס כד"א דברו על לב ירושלים, עכו"ם שהם דוחקים לישראל ונוטלים ממונם על כרחם מה תהא עליהם, שכל מי שנוטל ממנו כאלו שופך דמו שנאמר מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם, ומה אם לכפר להם על מעשה העגל צוה להם לעשות משכן מזהב שעשו בו העגל שנאמר תועבה יבחר בם, מי שעושה מצוה בטהרה עאכ"ו שנבחר ונעשה משכן לשכינה:

10ודע שאילו לא עשו העגל היה הקב"ה עושה להם משכן מאותו האור הרוחני והיו יכולין לקבלו ולהסתכל בו שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך, כי במעמד הר סיני נתלבן חומרם ונזדכך שכלם והיה בהם כת לראות, שנאמר ומראה כבוד ה' כאש אוכלת לעיני בני ישראל, ואומר וכל העם רואים את הקולות אפילו הקולות שאין בהם ממש שלטה בהם עינם, מכאן שראו דברים רוחניים והשיגו בהם לפי שפשטו חומרם והיו כדאין להדבק בו ולהיות כמלאכים, מה המלאכים דרים בשמים במקום רוחני כן היה עושה להם הקב"ה מקדש רוחני לקדשם שלא יחרב לעולם אבל אחר שחטאו בעגל כבה מאור שכלם ונסמו עיניהם מהביט, ולזה אמר ויכס הענן את אהל מועד ציום לעשות משכן וכלים מזהב במה שבחרו, שגם המה בחרו דרכיהם, ועכ"ז ועשו לי מקדש הם לא רצו שאני אעשה להם מקדש הם יעשו לי ושכנתי ושכן ת"י לבד, לפי שהוא נבנה על ידי בני אדם. וכן בזוהר ז"ל דכד נפקו ישראל ממצרים בעא קב"ה למעבד לון בארעא כמלאכין קדישין לעילא ובעא למבני לון ביתא קדישא ולנחתא לה מגו שמי רקיעין ולנטעא לון ישראל נציבו קדישא כגוונא דיוקנא די לעילא הה"ד תביאמו ותטעמו בהר נחלתך כאן אתר מכון לשבתך פעלת, הדא הוא בית ראשון, מקדש ה' כוננו ידיך דא בית שני, תרווייהו אומנותא דקוב"ה אינון חד לעילא וחד דסליק ברעותיה למבני ליה לתתא ומדארגיזו קמיה במדברא מיתו ואגנז לון קב"ה לבנייהו בארעא דאליפו עובדיהון וביתא אתבני על ידא דבר נש ובגין כך לא אתקיים ושלמה הוה ידע דבגין דהאי עובדא דבר נש לא יתקיים ועל דא אמר אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו דהא לית ביה קיומא, ביומא דעזרא גרם חטאה ואצטריכון אינון למבני ולא הוה ביה קיומא ועד כען בניינא קדמאה דקב"ה לא הוה בעלמא דכתיב בונה ירושלים ה' איהו ולא אחרא ובניינא דא אנן מחכאן ולא בניינא דבר נש דלית ביה קיומא כלל, בית ראשון ובית שני אחית קב"ה כחדא מלעילא, בית ראשון באתכסיא ובית שני באתגליא ההוא בית להוי באתגליא דאתקרי בית שני דאתחזי לכל עלמא אומנותא דקב"ה חדו שלים ורעותא דלבא בכל קיומא ההוא בית ראשון באתכסיא אסתלק לעילא על גבי דההיא דאתגליא וכל עלמא יחמון ענני יקר דסחרן על גו דההוא דאפגלין ובגו דאינון עננין הוי בית ראשון בעובדא טמירא דסליק עד רום יקר שמיא ובניינא דא אנן מחכאן עד לא הוה בעלמא, אפי קרתא דירושלם לא ליהוי אומנותא דבר נש דהא כתיב ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב וגו' אי לקרייתא כתיב הכי כ"ש ביתא דאיהו דיורא דיליה עובדא דא הוה אתחזי למהוי ברישא כד נפקו ישראל ממצרים ואסתלק עד לסוף יומין בפורקנא בתראה, ע"כ:

11ועל מה שאמר בית ראשון באתכסיא ובית שני באתגליא על זה ניבא יחזקאל ואמר ונתתי את מקדשי בתוכם, לא אמר מקדש אלא מקדשי שהוא מעשה ידיו של הב"ה, זהו באתגליא דהוא בית שני, ולזה אמר, בתוכם לעולם, ואמר עוד והיה משכני עליהם דא בית ראשון דאיהו באתכסיא, ולזה לא אמר בתוכם לעולם, אבל במשכן שנעשה ע"י בשר ודם שנאמר ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה וגו' לב דייקא לא אמר חכם סתם אלא חכם לב, שנעשה אחר עשיית העגל, שהעגל נעשה בי"ג בתמוז. תמוז ת"ם ז"ו ר"ל תם האחדות, לפי שעשו העגל, זו בגי' אח"ד, והמשכן הוקם בשנה השנית, ושלמה בנה בית ראשון לאחר שנשא בת פרעה ובית שני נבנה ע"י עזרא לאחר שנשאו נשים נכריות, ולזה שניהם נחרבו כמו שבן אדם אין לו קיום בעולה הזה כן בניינם לא היה להם קיום, ולזה אמר ומשה יקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה פחד עליו שלא יהרס, א"ל הב"ה שוב אל המחנה, מעשה ידי אדם הוא סופו ליהרס, ולזה אמר ויקרא ה' אל משה מאהל מועד אל"ף זעירא לפי שקראו ממעשה ידי אדם, אבל הבנין שאנו מקוים שהוא בניינו של ה' הוא לא יהרס לעולם כמו שאמר הנביא ונתתי מקדשי בתוכם לעולם:

12עוד למה אמר זהב בראש לפי שאמר מאת כל איש, שגובר על יצרו והביא מן החביב יותר שהוא זהב לזה הקדימו. עוד אמר ג' מיני מתכות כנגד ג' תרומות, כי יש ג' מיני בני אדם, יש בני אדם שהם נדיבי לב שאין צריך הגבאי שישאל מהם אלא הם מביאים מאליהם בלא שאלה, ויש אחרים שאם לא ישאל מהם הגבאי לא יתנו ויעמוד עליהם הגבאי ומהבושה יתנו, ויש אחרים שבא להם הגבאי כמה פעמים והם מתביישים ממנו ומצחם נחושה, לזה אמר ג' תרומות, כנגד כת ראשונה שהם הנדיבים אמר ויקחו מאת כל איש אשר ידבנו לבו אלו הם, זה"ב נוטריקון זה הנותן בעצמו, ר"ל קודם שישאלנו הגבאי, תקחו את תרומתי אלו הם כת שנייה שאם לא ישאל מהם הגבאי לא יתנו, לאלו אמר לגבאים תקחו את תרומתי ותשאלו ממנו, ואלו הם כסף שנכספו פניהם עד שנתנו מהבושה, כנגד כת האחרת שאינם נותנים עד שישאלו מהם פעם ושתים ושלש, כנגדם אמר וזאת התרומה אשר תקחו מאתם בעל כרחם, וכנגדם אמר ונחשת שמצחם נחושה ואינם מתביישים מפעם ראשונה, ואפי' יתנו זהב נחשב להם כנחושת:

13עוד תרומ"ה תרו"ם ה', ר"ל תרימו הה' שהיא השכינה למעלה ולא תגרמו שתרד למטה כמו שנאמר השליך משמים ארץ. תרומ"ה במ"ק כ"א שהוא הכת"ר, או השכינה העליונה לכתר. ואולי לזה אמר שלש תרומות כנגד שלש אותיות יה"ו תרומה בא"ת ב"ש גי' דפ"ק שהוא דופק על בתי מדרשות מקום למוד התורה, זהו תרומ"ה תו"ר מ"ה, קול התור שהוא מ"ה דופק, עוד תו"ר מ"ה בא"ת ב"ש פ"ה היינו תורה שבעל פה, ומ"ה היינו תורה שבכתב, והכוונה לחברם יחד: