שפתי כהן על התורה, שמות כו:טו
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Exodus 26:15
Open in the reader →1ועשית את הקרשים וגו'. הקרשים היו מ"ח כנגד י"ב צרופי הוי"ה שהם מ"ח אותיות, לומר שהכל קשר אחד וכולם מקושרים באחד, ולזה אמר את הקרשים בה' הידיעה. ואודיעך סוד הקרשים, קר"ש עולה ש"ש, ב"פ מצפ"ץ, הוי"ה בא"ת ב"ש מצפ"ץ, ושם אלהים עולה מצפ"ץ כזה, אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם, הרי חבור שני שמות, והסוד ה' הוא האלהים. והקרש היו לו ב' ידות סוד וא"ו ומשך וא"ו, ואורך הידות היו נכנסים באדנים אמה נשאר מקרש ט' אמות, ואדם במ"ק ט', וגם מאל"ף עד ט' במספר כללי עולה אדם, והיו נכנסים באדנים, הרי חבור שני שמות שהם מצפ"ץ מצפ"ץ, באדנים שהיא כ"י שהם שמאלו תחת לראשי וימינו וגו', זהו מצופים זהב לרמוז על מצפ"ץ, וכן קרש במ"ק ו' והיא ו' של יעקוב, וקרש במ"ק עם ג' אותיות ט', אדן במ"ק י', לרמוז לחבור שכינה עילאה עם הארץ שהיא כ"י נשלמו העשר, היינו קר"ש קש"ר, שצריך לקשר ולחבר האהל להיות אחד. ועוד תראה כ' קרשים מצד דרום ומ' אדנים וה' בריחים הרי ה"ס, וכן לצפון לרמוז לחבור שכינה עילאה ושכינה תתאה, והכל בלחישה ובחשאי זהו הס, כמו הם כל בשר. ומצד מערב ח' קרשים וי"ו אדנים וה' בריחים הרי כ"ה וד', כ"ה היא כי כה יהיה זרעך, וד' הם ד' אותיות שהוא הוי"ה ג"כ מורה על החבור, והיה רוחב כל קרש אמה וחצי, לומר שבחבור אחת אל אחת נשלמה האמה, ואין ביניהם פרוד וכל אחת כלולה בחברתה, וכן הקרשים היו עשרים גי' כת"ר, כמו כתרו את בנימין, דל מהם ז' קרשים של קודש הקדשים שהיה רחבו עשרה, וחצי שנשאר מקרש ז' הוא נגד עובי הפרוכת והעמודים, נשארו י"ג קרשים גימ' אחד, לחבר את האהל להיות אחד, שהקודש נקרא אהל מועד, ולזה אמר הקרשים בה' הידיעה, הקרשים גימ' ששנ"ה, בין החוחי"ם, גימ' ע"ז, שהם עזים והם עובדי ע"ז, והיא ביניהם כשושנה לדור עם בניה:
2ובמדרש ועשית את הקרשים למשכן. לא היה צריך לאמר אלא ועשית קרשים משכן, מהו למשכן, א"ר הושעיא לשון משכון לבתר יחדיו ירננו וזכי ליחמי בטובא ובחדוותא דילה בשוב ה' ציון בשוב ה' אל ציון מבעי ליה מאי בשוב ה' ציון, אלא בישוב ה' ציון ודאי, תא חזי בשעתא דאתחריבת ירושלם לתתא כ"י אתרכת סליק מלכא לציון ואנגיד לה לקבליה, בגין דכ"י אתרכת וכד תהדר כ"י לאתראה בדין יתוב מלכא קדישא לציון לאתראה לאזדוגוא חד בחד, ודא הוא בשוב ה' ציון דיתיב לה, וכדין זמינין ישראל למימר זה אלי ואנוהו, כמאן דמורה באצבע ואומר דא הוא ודאי ע"כ. על זה אמר עומדים שהם עומדים לעולם: