שפתי כהן על התורה, שמות כח:ב

1ואמר לכבוד ולתפארת. לפי שכהן גדול יש לו ב' מיני בגדים, בגדי לבן היינו לכבוד שמתכבד בהם לפני ממ"ה הקב"ה לפני לפנים, ולתפארת אלו בגדי זהב שהיה מתפאר בהם נגד אחיו הכהנים. וכתב רבינו בחיי ז"ל תמצא בפ' זו ג' פעמים לכהנו לי, ג' ואוי"ן נוספין לרמוז על י"ח כהנים גדולים ששמשו במקדש ראשון:

2עוד אפשר לומר שאמר ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך, וכן ועשו בגדי קודש לאהרן, שצריך שיעשום לשמו של אותו כהן העובד, וכן לכל כהן שעובד צריך לעשות לו בגדים חדשים לשמו, ובקשתי ראיה לזה ומצאתי קצת סמך לדברי מהרמב"ם ז"ל שכתב פרק ח' מהלכות כלי המקדש ז"ל, בגדי כהונה מצותן שיהיו חדשים נאים שנאמר לכבוד ולתפארת. וכתב עוד בגדי כהונה שנעשו צואים אין מכבסן ואין מלבנן אלא מניחם לפתילות ולובש חדשים, ובגדי לבן שעבד בהם כ"ג ביום הצום אינו עובד בהם פעם שנייה לעולם אלא נגנזים במקום שיפשוט אותם שנאמר והניחם שם, וכן כתב שצריך שיהיו כמדתו. שכן כתב בפרק הנזכר היו מטושטשין או מקורעין או קצרים פחות ממדתו או שסלקן באבנט ועבד עבודתו פסולה. אם כן לזה אמר לאהרן שיהיו כמדתו של אהרן, ולזה אמר ועשית בגדי קדש לאהרן שיהיו כמדתו, לכבוד שלא יהיו צואים שאין בהם כבוד, ולתפארת שלא יהיו מטושטשין או מקורעין שאין בהם פאר, ולז"א ג' פעמים ועשית, יעשו:

3ומה שיש לדקדק עוד שבכלל הזכיר החשן תחלה שאמר ואלו הבגדים אשר יעשו חושן ואפוד, ובפרט הזכיר האפוד תחלה שאמר ועשו את האפוד, ואחר כך אמר ועשית חשן משפט, ולמה אמר באפוד בלשון רבים ועשו את האפוד וגו' ובחשן אמר בלשון יחיד שאמר ועשית, ועוד שאמר באפוד ועשו את האפוד זהב, וכן אמר בחשן זהב תכלת וארגמן והזהב היה טפל שנאמר וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים לתת בתוך התכלת ובתוך הארגמן. ועוד אחר שאמר כמעשה אפוד תעשנו היה מספיק שכן אמר באפוד זהב תכלת וארגמן. אבל צריך שתדע שחשן ואפוד הן דו פרצופין, ולזה היו מחוברים שנאמר ולא יזח החשן מעל האפוד ונאמר עליהם לכבוד ולתפארת, והבן. וחשן במ"ק עם המלה י"ז כמו שם הוי"ה במספר קטן, אפוד גימ' י"ג במ"ק היינו ה' אח"ד, לכך הזכיר בכלל חשן תחלה לרוב מעלתו שהוא הזכר, ובכפלו היה שם המפורש, ולזה תמצא שנאמר עשר פעמים חשן בפסוק ועשית חשן משפט, אבל בפרט אמר האפוד תחלה לפי שהוא השער שבו נכנסים, ולז"א בלשון רבים, אבל בחשן שהוא רמז לת"ת נאמר עליו ראיתי בני עליה והנם מועטים, ולזה חזר ואמר כמעשה אפוד זהב תכלת וארגמן לומר שהוא בכלל ובפרט והבן. ומה שאמר זה"ב נוטריקון זה הוא ברוך, שהוא חבור ראש עם סוף, הוא ראש, ברוך סוף, שנאמר והמלך שלמה ברוך, והכל היה בכונה כי כל אחד ואחד מהשמונה בגדים היה לו כונה אחרת בעשייתו ורמוז בהם ה', חשן ואפוד כבר אמרנו שהם ה' אחד, מעיל במ"ק י"ה וחציו ככלו. יו"ד ה"א כ"ו, וכתונת במ"ק י"ח, מצנפת במ"ק ל', וה' אותיותיה ל"ה, אבנט י"ז וכן הוי"ה י"ז, ציץ היה כתוב עליו בפירוש קדש לה', והבגדים עקרם ז' כנגד ז' ימי בראשית שהכהן היה מחברם כלם, ולז"א כלם בכלל, שאמר ואלה הבגדים חשן ואפוד ומעיל וגו' לחבר כלם כאחד ואחר כך פירש כל אחד בפני עצמו, ולזה לא נזכר הציץ עמהם, כי הציץ היה בו ה' בפירוש שהוא רמז לבינה, לזה היה על המצנפת, והמכנסים לא נזכרו עמהם כי המכנסים הם לכסות בשר ערוה ואין בהם פאר, שהוא מכסה על ישראל כל כבודה בת מלך פנימה. ועוד נאמר למה לא נזכר הציץ שהששה בגדים הנזכרים כאן הם רמז דו פרצופין כמו שאמרתי בחשן ואפוד, וכן המעיל וכתונת, כי הכתונת היתה כמדתו, וכן המעיל אלא שהכתונת היתה על בשרו, וכן המצנפת ואבנט, כי המצנפת היתה ארכה י"ו אמה ואבנט ל"ב אמה, וכבר ידעת ל"ב היכן הוא רומז הבינהו מפסוק זאת אשיב אל לבי, וכן פ' ויאמר ה' אל לבו. והיה האבנט על הכתונת מקיפו ומחזירו כרך על גבי כרך כן כתב הרמב"ם ז"ל, אבל הציץ הוא רומז לג' עליונות, ולזה היה כתוב עליו קדש למטה וה' למעלה, והיה בו ג' נקבים מב' צדדים ואחד באמצעיתו שבהם היו נכנסים הפתילים כדי שיתלה בהם, ונאמר בו לרצון והרצון הוא בכתר והבן. ולזה לא נאמר עשיה בכתונת אלא אמר ושבצת הכתונת ובאבנט נאמר ואבנט תעשה מעשה רוקם לא אמר ועשית אבנט לרמוז למה שאמרתי:

4עוד יש לדקדק בפסוק שאמר ועשית בגדי קדש, ועשית משבצות, ועשית חשן, ועשית על החשן, ועשית מעיל, ועשית ציץ, ועשית מזבח מקטר קטרת, הכל הוא צווי למשה, והמעשה היה ע"י בצלאל שנאמר בפ' פקודי ועשה בצלאל בן. אורי בן חור את כל אשר צוה ה' את משה, אלא אמר הקב"ה למשה משה אע"פ שהמעשה הוא על ידי בצלאל שלזה נברא מששת ימי בראשית, ושמא גרים בצלאל, הוא יושב בצלי, ואני יושב כביכול בצלו, עיקר עשייתן הוא הכונה, כי כונה גימ' אחד מיוחד, ליחד הכל, לזה צריך שתצרף כוונתך עמו, כמו שקבלת כן אתה תעשה מעשה רוחני בכוונה והוא יעשה מעשה גשמי, לזה נאמר ועשית בכל כלי וכלי חוץ מן האפוד מהטעם שאמרתי. ראיה לזה שתמצא בפרשת פקודי נאמר עשייה בכל כלי בלשון יחיד ובלשון רבים, אמר ויעש את האפוד, ואמר וירקעו, ויעשו את אבני השהם, ויעש את החשן וימלאו בו, ויעשו על החשן, ויעשו שתי משבצות ויעשו שתי טבעות, ויעש את המעיל, ויעשו על שולי המעיל, ויעשו את הכתונת, ויעשו את ציץ, בכל כלי וכלי יש בו לשון רבים לרמוז למ"ש, שאם תאמר שאמר בלשון רבים על בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב ויבאו כל החכמים וגו' ויעשו כל חכם לב, הרי פ' ויקהל אמר ועשה בצלאל ואהליאב ואחר כך אמר בלשון יחיד, ויעש יריעות, ויעש את הקרשים, ויעש הבריח, ויעש הפרוכת, ויעש הארון, ויעש השלחן, ויעש המנורה, ויעש מזבח העולה, ויעש מזבח מקטר קטורת, ויעש הכתר, ויעש החצר, ובבגדי כהונה בלשון רבים בפרשת פקודי לרמוז למ"ש, שנצטרפו ב' כוונות כוונה רוחנית וכוונה גשמית, וכן בפרשת פקודי נאמר על כל דבר ודבר כאשר צוה ה' את משה י"ח פעמים, לומר שנתן בהם חיות ונשמה וקרא להם שם, לזה נזכר שם ה' על כל כלי וכלי, ולזה אמר והם יקחו את הזהב ואת התכלת ואת הארגמן ועשו, לומר שדבר גשמי שהוא זהב תכלת וארגמן וגו', זה מסור להם, ולזה אמר ועשו בלשון רבים, ובפרשת פקודי אמר ויעש את האפוד הכל כמו שאמרנו, הם יעשו עשייה גשמית ואתה תעשה עשייה רוחנית, והכל ליחד ולחבר, זהו את האפוד גימ' ע"ה אץ, שהוא חבור ב' שמות הוי"ה אדני, והם כמ"ש, ולזה אמר בלשון רבים, שלזה תהיה הכוונה בכל עשייה. וכן בכל עת שמזכיר אפוד מזכירו בה"א הידיעה על כתפות האפוד, אל עבר האפוד, ולא יזח החושן מעל האפוד, ובמעיל גם כן אמר את מעיל האפוד, הכל לכונה הנזכרת: