שפתי כהן על התורה, שמות כח:כב

1ועשית על החשן שרשות גבלות מעשה עבות. השרשות הוא שלשלת בלשון המשנה ובלשון עברי שרשות, והיו לרמוז לשרש הנשמה לומר שנשמתם של השבטים הם תלויים זה עם זה כמו השלשלת עד למעלה. שרשת, שרש הנשמה בגימ'. שנשמתם של ישראל היא אדוקה ודבקה בשרשה, כי ר"ת של הספירות גימ' ישראל, וזהו גבלת גימ' גבל הנשמה, ונרמזו ב' פעמים בשרש ובגבול, השרש הוא הנשמה והגבול הוא בכ"י, ולזה היו שתי פעמים כתובים על כתפות האפוד ועל החשן, אבל בכתפות האפד היו ששה בכל אבן, ובחושן כל אחד לבדו, וכדי להגין עליהם היו עמהם שמות האבות, כמו שאמרתי. וג"כ היו בכפלי החשן אורים ותומים שהם שמות הקדש. יש מי שאמר שאורים הוא שם בן מ"ב שבו נברא העולם, ובדבור א' יהי אור ויהי אור, ועל שם ב' אור נקראו אורים, את התומים הוא שם של ע"ב, על שם שהם כולם תמים מג' אותיות, ומכאן תדע מעלת רבים כשעושים המצוה, ולזה באפוד אמר ונשא אהרן את שמותם לפני ה' לזכרון, הקדים לפני ה' ואחר כך לזכרון, שהוא בא לכפר על ע"א שהם דברים שבין אדם למקום אמר שמותם סתם כמו שאמר הנביא חבור עצבים אפרים הנח לו, לז"א לפני ה' שהיה על דבר שהוא לפני ה' על ע"א, לזכרון יעלה זכרונם מאחר שהם רבים, אבל בחושן שהיה כל אחד לבדו כתוב על אבנו, והיה בא לכפר על דבר שבין אדם לחבירו, שהוא על מכירת יוסף, או על הדינים כמו שאמרו חכמינו ז"ל שהחושן היה מכפר על עוות הדין שנאמר חשן משפט, לז"א ונשא אהרן את שמות בני ישראל, ולא אמר שמותם כמ"ש באפוד כי שם היו רבים ו' בכל אבן, אבל כאן אמר בכל אבן לזכרון קודם שיעלה זכרונם, וגם כן לפני ה' לזכר"ן גימ' לעזר, לומר שצריכין עזר לפי שעון שבין אדם למקום הקב"ה מכפר, ושבין אדם לחבירו אין הקב"ה מכפר עד שירצה את חבירו, כמ"ש שקריאת שמע ותפלה של פועלים נדחית מפני מלאכתו של בעל הבית שממון ישראל חביב לפני הקב"ה, לזה חזר פעם אחרת ואמר ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה' תמיד, ולא אמר לזכרון, לפי שהוא כפרה על עוות הדין: